אין לי רגע דל
סדרה חדשה, תחרות ריקודים, סרט תיעודי, עוד סרט באופק, ש"י עגנון במגרה ואפילו פסטיבל חובבי גיטרות. והכול בבת אחת על הראש של אלון אבוטבול. אז פלא שלא נדהמנו כששמענו שהוא באברבנאל? אבל אל דאגה, הוא שם רק בשביל צילומים, והוא מאושר. וחופש? באוגוסט. בינתיים, רק תנו לו לרקוד
ובכל זאת, להלן ההסבר. הריאיון נקבע באברבנאל רק בגלל צילומי סדרת הדרמה החדשה "אבידות ומציאות". בסדרה , שעוד נרחיב עליה בהמשך, מגלם אבוטבול פסיכיאטר, והצילומים מוקמו בהתאם. פרק הזמן היחיד שניתן היה לגנוב אותו לריאיון היה בהפסקת הצהריים.
אבוטבול, שיחגוג את יום הולדתו ה-42 בדיוק בגמר של "רוקדים עם כוכבים" (וזו כבר סיבה נפלאה לתת לו להגיע לגמר), עסוק בימים אלה עד מעל הראש. לצד צילומי הסדרה החדשה ותחרות הריקודים, הוא גם מלמד במכללת ספיר שליד שדרות, עסוק בהפצת סרטו החדש "האידאליסט", ומשפץ את הבית שבו הוא מתגורר עם בת זוגו שיר וארבעת ילדיהם מגיל שנתיים עד תשע. אם כל זה לא מספיק לכם, אז יממה לאחר סיום צילומי "אבידות ומציאות", הוא יתחיל חזרות לקראת סרט חדש שיצולם ביוני.
וככה, כשהוא כמעט מותש לחלוטין, התיישבנו לנו על הדשא הקטן שבין מחלקה 6 למחלקה 5 באברבנאל. כשסיפרתי לו על תגובת החברים במערכת למשמע העובדה שהוא בבית החולים, הוא פרץ בצחוק גדול. "אני חייב לומר שאני עובד 19 שעות ביום וזה טירוף", הוא אמר, "אבל טירוף טוב ושרק יימשך".
בימים אלה נשלמה עריכת "האידאליסט", סרט תיעודי של אבוטבול על לובה אליאב. אליאב, חתן פרס ישראל ומאחרוני דור הנפילים שהקימו את מדינת ישראל, היה שותף פעיל לחלק גדול מההחלטות ההיסטוריות שעיצבו את דמותה של המדינה. קריאתו להקמת שתי מדינות לשני עמים הייתה בגדר כפירה באותם ימים וגרמה לו לעזוב את מפלגת העבודה, ולנסות להתמודד במשחק הפוליטי בראש מפלגת של"י שהתפרקה לאחר כמה שנים. בעוד בני דורו ויריביו הפוליטיים, אריק שרון ושמעון פרס, התקדמו ללא לאות הפך לובה אליאב לסוג של גולה פוליטי בארצו.
אליאב הוא אביו של אייל, חברו הטוב של אבוטבול, ו"האידאליסט" הוא סרט אישי ופיוטי מאוד על אבוטבול, איש צעיר ואב לילדים, שמתבונן באליאב, המבוגר ורב הזכויות. אבוטבול מנסה בסרטו להבין מאליאב איך אדם צריך לחיות את חייו.
"זה ללא ספק היה השיא", אומר אבוטבול. "הסרט הזה הוא אולי הדבר הכי חזק ומשמעותי שעשיתי. הרבה שנים אני רוצה לביים, ועצם היותי שחקן החדיר בי את ההחלטה שהגיע הזמן לביים. אני אדם
ההתחלה לא הייתה קלה וחוסר תקציב היה טיעון נפלא שלא להגיע לגמר, אולם הסרט שצילומיו ועריכתו התפרשו על פני חמש שנים, התגבש בעזרתם של העורך אייל צרפתי ( "איש מדהים שהיה לי לאבא" ) ובתמיכתו חסרת הפשרות של המפיק דורון צברי ( "שלא עזב אותי לרגע, ובכל פעם שהרגשתי שאני לא מצליח להתקדם הוא היה שם כדי להרים אותי חזרה").
ולמי הסרט מיועד?
"הרשות השנייה מפיצה אותו והיא במגעים עם הזכייניות. הסרט מדהים ואני מאושר שעמדתי בהבטחתי ללובה אליאב שאסיים אותו. לא מזמן עשינו הקרנה בתל אביב ונדהמנו כש-550 איש הגיעו ובסוף הסרט הקהל הריע לאליאב ומחא לו כפיים בעמידה. היו שם ילדים וברנז'אים ואינטלקטואלים ואנשי תעשייה. ראיתי מולי את לובה, ששייך לדור הנפילים, עומד מול הדור החדש של הפפראצי. הוא עלה על הבמה וסיפר שבאחת מנסיעותיו לעיר סמרקאנד הוא פגש יהודים ששרו לו את השיר'פה בארץ חמדת אבות' אבל במקום המילה'פה' הם שרו'שם'. ואז הוא החל לשיר מעל הבמה את השיר וכולם הצטרפו אליו וזה היה מרגש עד דמעות".
אני מבין שעם הפוליטיקה, שאליה הצטרפת לפני יותר מעשור כפעיל בגוש השמאל, עדיין לא סיימת.
"איך אפשר לסיים במצב שהכול כל כך מעצבן ואי אפשר לעשות כלום? אז נכון שעכשיו אני לא ממש פעיל, אבל מה אני אעשה שפתאום נכנסים ללבנון ויש כל כך הרבה שחיתויות במדינה שלנו, אשב מהצד? בדיוק עכשיו, באמצע כל הטירוף של העבודה, אני כותב מאמר תגובה כי קראתי שדנים בשאלה האם יש קלון או אין קלון בעברה של חיים רמון. ואני רוצה להגיד לכל הפוליטיקאים ולכל האזרחים שמה זה משנה בעצם? משנה שכל העניין הזה קרה בלילה שבו רבע שעה לאחר מכן מדינת ישראל הכריזה על מלחמה שנהרגים בה ילדים ולא משנה מאיזה צד הם ובני כמה הם - ובזה הם מתעסקים?
"כשנכנסתי לפוליטיקה ראיתי את זה מקרוב וזה משגע אותי: חטא היוהרה. זה בדיוק מה שקרה פה. תביא עוד משרה, תביא עוד כבוד, תביא עוד ג'יפ. הדור שלנו לא עושה דבר, ולכן אני מרגיש צורך לנסות ולעשות משהו. מרבין דרך ביבי, דרך ברק ועד לשרון, כולם היו קוסמים והסתירו את השחיתות הזו. באמת, עם כל הכבוד לאריאל שרון ומחלתו, לאיזו דמות אב הוא מחנך אותנו אם בסופו של תהליך הוא שולח את בנו לשבת בכלא? עכשיו, כשכל המנהיגים האלה הלכו, החרא צף וצריך לנקות הכול מהטירוף שאחז בנו".
אפרופו טירוף, בסדרה "אבידות ומציאות" אתה משתגע.
"כן. זו סדרת דרמה בת עשרה פרקים שתשודר בחורף הבא ברשת וכתבו אותה דנה מודן ושבי גביזון ומפיקה ענת אסולין המדהימה. זו סדרה נפלאה שמספרת את סיפורן של שלוש אחיות, שהקטנה מתאהבת בבעלה של הגדולה. אני מגלם את דודי לב, וברגע זה אנחנו מצלמים את הסצנה שבה אני משתגע. אני נשוי לתמרה ובמהלך הסדרה אני מתאהב באחותה הצעירה וזהו, החיים שלי משתנים לגמרי ואני לא מצליח שלא ללכת אחרי הדבר הזה. אני מאבד דבר ומוצא דבר והתפקיד מדהים ורגיש, ועבודה לצדו של שבי היא מיוחדת, מלמדת, נוגעת ומרגשת. הוא עושה עבודה מעולה. בסדרה משתתפים גם מיה דגן, ליאור אשכנזי, דרור קרן, עפר שכטר, לאורה ריבלין ועוד רבים וטובים".
"הצילומים באו בדיוק כשהייתי בלבטים אם להיכנס ל'רוקדים עם כוכבים', כי הרגשתי שללכת לרקוד בזמן שהמדינה שלנו בוערת זה לא יהיה כל כך נכון, אבל בסופו של תהליך הבנתי שאני חייב לעצמי את הנתק ואת ההתאווררות, ואני לרגע לא מצטער. 'רוקדים עם כוכבים' זו סדנה נפלאה שמעבר לעובדה שהעפתי עשרה קילוגרם ממשקלי, למדתי כל כך הרבה על עצמי שאני מאושר".
ומה באמת הולך שם מאחורי הקלעים?
השמועות אומרות שלפני שבוע כמעט הודעת על פרישה. "שטויות. אני לא יודע מאיפה המציאו את זה, וכבר שמעתי שאני וויקי לא מסתדרים וזה לא נכון. אני עובד קשה, ממש בטירוף, וכל מה שממציאים זה קשקוש גדול. אני מת על ויקטוריה ותשמע, ויקי היא מיוחדת ואתה צריך לראות איך הפכנו להיות משפחה אחת. מחמש בבוקר ועד שבע בערב אני בטירוף סביב הצילומים פה והחזרות והצילומים של'רוקדים עם כוכבים', בא הביתה לזמן קצר, הפסקה ומנוחה ושוב לחזרות, ואני נהנה מכל רגע. אז נכון שפה ושם יש קשיים וגם היו קשיים עם ויקי, אבל זה סוג של סדנה שבה למדתי המון".
לכולם שם יש לוחות זמנים מטורפים כמוך? יש בכלל זמן ליצור קשרים עם המועמדים האחרים?
"אני חושב שאולי לבוני יש לוח זמנים עסוק מאוד, אבל עכשיו הוא פרש ויהיה לו זמן לעצמו. אני מאוד אוהב את בוני. הוא כזה מענטש עם חינוך מוקפד, מאוד נחמד, מאוד מנומס, והתאהבתי במיכאל הנגבי שנהיה חבר שלי והוא אדם מאוד מיוחד. נכון שהוא ילד, אבל ילד מעניין וחמוד וחכם ותמיד יש איתו עניינים. ויש לי כמובן קשר חזק מאוד לוויקי, והיא הפכה להיות חברה חדשה בחיים. אם לפני שנים היית אומר לי שיהיה לי ולבחורה הזו קשר ידידותי, לא הייתי מאמין. אנחנו כל כך שונים, אבל הכרנו ונוצר קשר נפלא".
לטובת אלה שלא צפו בך מפסיק ריקוד בשידור חי ודורש עוד טייק, מה בדיוק קרה שם?
"תראה, היו שם נצנצים על הרצפה והם נדבקו לי לנעליים החדשות. באותו יום קניתי אותן. צריך לזכור שגם מאוד התרגשתי ושאני לא הרקדן הכי מקצועי בעולם, ובאינסטינקט ביקשתי עוד טייק".
בסוף, אחרי שהניקוד ניתן, קיבלתי צ'אנס להראות מה למדתי וזה היה נהדר". מילה על השופטים? "הם באמת חמודים. משתדלים להיות מאוד נאמנים וגם הם לוקחים ללב מה שכותבים עליהם בעיתונים. בכלל, כולנו במין רכבת הרים ענקית וגם להם וגם לנו יש ימים טובים וימים פחות טובים. לפעמים יש עייפות גדולה שנוצרת מעבודה קשה, מתח והתרגשות. היו לי כמה פעמים שאמרתי לעצמי:'יאללה, לך הביתה, תעזוב הכול', אבל אז מתגברים".
בחזרות לריקודים אתה חושב על הטקסטים של "אבידות ומציאות" ?
"לחלוטין כן. אבל המצחיק הוא שפה אני עושה חזרות בכל רגע פנוי. היום פחות כי אני מאוד עייף, אבל אני מוצא את עצמי משנן צעדים, רוקד וחוזר על תרגילים בכל רגע פנוי".
והחשיפה ?
"תראה אני מוכר כשחקן, אבל בגלל 'רוקדים עם כוכבים' אנשים עוצרים אותי ברחוב ומדברים איתי על התוכנית ויש להם עצות והערות, והכול בא כזה טוב והכול בא באהבה כזו. נורא כיף. ובאמת בא לי להיות בגמר. זה יהיה בדיוק ביום ההולדת שלי וזה יהיה גם בסיום של צילומי 'אבידות ומציאות' ואני אהיה בן 42 ואני מרגיש נהדר. וכן, באמת בא לי להיות בגמר".
ביקשת מכל חבריך, מכריך וחבריהם לשלוח לך אס-אם-אסים?
"ברור. זה משחק, זו תחרות ויש חשיבות עליונה למה שהקהל בבית מרגיש. אתה יודע, בהתחלה זו הייתה פחות תחרות ויותר להיות חלק מהעניין. אני לא אדם תחרותי, או יותר נכון ככה חשבתי, אבל פתאום הבנתי שאני מאוד רוצה להיות בגמר ואני עובד כל כך קשה בחזרות ורוצה להצליח, וזה דבר שהסדנה הזו של'רוקדים' לימדה אותי. זו התקופה הכי קשה והכי מדהימה בחיים שלי ואני נהנה ממנה בכל רגע".
ומה תעשה אחרי הגמר אם תגיע אליו, כמובן?
"מיד לאחר מכן אני מתחיל בסרט החדש של יגאל בורשטיין שבו בתפקידים המרכזיים משחקים משה איבגי, אנוכי ודורית בר-אור. זו קומדיה נפלאה על שני אלטע זאכן והחברות ביניהם. דורית בר-אור משחקת סוג של פנינה רוזנבלום כזו, דמות של דוגמנית עם חנות תמרוקים, והדמות של שבתאי מתאהבת בה והוא חולם עליה. ויום אחד הוא והרצל חברו עוברים ליד פוסטר שלה ומתחיל סיפור שמשתלב בסיפור נוסף על החברות בין שבתאי להרצל. הצילומים מתחילים ב-10 ביוני . עד אז אני עסוק בחזרות ובשינון הטקסטים. בנוסף, יש עוד משהו שיזמתי ואני לא יכול לצערי להיות פעיל בו, וזה פסטיבל חובבי הגיטרות הראשון בעולם, תחת הכותרת 'מדרגות לגן עדן'. הוא יתרחש בקיץ בחאן שחרות מעל יוטבתה".
רגע , מה בנוגע לחופשה?
"הו, חופשה אני לוקח באוגוסט, עם הילדים, ואני מקווה לסיים את השיפוצים בבית כי אנחנו גדלים וצריך פינה לכל ילד ויש עכשיו בלגן. אבל יש לי בת זוג נפלאה שעוזרת ותומכת בי מאוד".
תשלים לי את המשפט: "אלון אבוטבול הוא. . .".
"או-קיי. אלון אבוטבול הוא באיזשהו מקום נולד מחדש. למרות שהוא מאוד עסוק, הוא פוגש את עצמו חזק ומאוד מרוצה מכך".
נא להמתין לטעינת התגובות
