מילים ולחן: יו גרנט
אז מה אם יו גרנט הוא עדיין יו גרנט. איכשהו, "מילים ולחן" מצליח לתפקד לא רע בתור סרט 'פיל גוד'. ניב שטנדל כותב שירי אהבה
ובכן, שערו בנפשכם מה רבה היתה הפתעתי, כש"מילים ולחן" התגלה כקומדיה רומנטית לא רעה בכלל (במגבלות הז'אנר, כמובן). כדי לוודא שלא מדובר בהלך רוח חולף (או שפשוט קל לרצות אותי אחרי "החופשה"), השוויתי תוצאות עם כמה גברים אחרים שישבו מסביבי, ולפחות חלקם שותפים לרוב לתחושת העינוי המתמשך שעולה בי בעת צפייה בקומדיות רומנטיות. התוצאות היו זהות: "חמוד". על הנשים אני אפילו לא צריך להרחיב. הן פשוט מחאו כפיים בסיום, מקוות שיו יחזור להדרן.
הבשורות הטובות מגיעות כבר בפתיחה, עם קליפ אייטיזי חינני שכמו נלקח היישר מהחומרים הגנוזים של "וואם!", ומציג את להיט הענק של להקת הבנים המיתולוגית (והפיקטיבית) "פופ". הקליפ כולל את כל מרכיבי הז'אנר – גרדרובה משעשעת, פריזורה מזעזעת, משחק מוגזם ואפקטים בשקל, וכמובן – להיט סינטיסייזרים ממיס המושר בפלצט.
אבל הרבה מים זרמו בשירותים הציבוריים של ג'ורג' מייקל מאז, ואלכס פלטצ'ר (גרנט), הקלידן-זמר של הלהקה, הוא היום "מי שהיה", שמעביר את זמנו בהופעות במלונות או בפארקי שעשועים מול מעריצות בגיל העמידה שעוד יודעות להעריך גבר עם מכנסיים צמודים מדי. האם לאליל בנות בדימוס עם כישרון טבעי לשלאגרים שנתקע בעידן אחר יש סיכוי לקאמבק? ברור. תשאלו את צביקה פיק.
למטה: חמרי אייטיז קשים, מתוך הסרט
ואכן, הגורל מארגן לאלכס הזדמנות לסיבוב שני על גלגל ההצלחות, כאשר קורה קורמן (היילי בנט האלמונית והאנורקטית), שילוב נבוב במיוחד של בריטני וכריסטינה עם חיבה חזקה לבודהא ולריקודי חשפניות, מציעה לו לכתוב שיר לאלבומה החדש. אלכס, מלחין להיטים אגדי אך תמלילן בינוני, מתקשה לעמוד בדדליין, עד שלעזרתו נחלצת סופי (דרו בארימור) – מטפחת עציצים מפוזרת, אבל עם כישרון טבעי לפזמונאות. האם המילים יתחברו ללחן ויהפכו לשיר האהבה האולטימטיבי?
אם פספסתם במקרה את האלגוריה, לורנס לא מתבייש להעלות אותה אל פני השטח בדיאלוג שיסביר הכל. אלכס, מצד הלחן, הוא החזות הנעימה, הקלילה, הכובשת. סופי, מצד המילים, היא העומק המרגש, המאתגר, מלא התשוקה. הוא מאמין שלמילים אין את הכוח שיש למוסיקה לנסוך באנשים הרגשה טובה (אבל לא מאמין שהוא מסוגל ליצור מוסיקה כזו). היא מאמינה שרק המילים יכולות לממש את עצמיותו של האדם (אבל לא מאמינה שהיא מסוגלת לכתוב מילים כאלו). בקיצור, הוא לחן, היא מילים. הוא קומדיה, היא רומנטית.
"מילים
עיקר חינניותו של "מילים ולחן" נזקף לזכותו של גרנט. בהנחה שצופי הסרט נמנים על אוהדיו של הצ'ארמר הבריטי, צפויה להם הנאה רבה מהאיש. אם להתעלם לרגע מחינו השנוי במחלוקת, קשה יותר להתווכח על כך שגרנט הוא קומיקאי מוכשר עם טיימינג מעולה. את הקבועה שלו, סנדרה בולוק, החליף לורנס בבארימור, מקצוענית קומדיות רומנטיות לא קטנה בפני עצמה ("50 דייטים ראשונים", "דופלקס" ועוד), שנוכחותה חסרת הזוהר משתלבת היטב עם הגלאם המזויף של דמותו של גרנט. הם לא ממש משדרים מתח מיני, אבל הכימיה עובדת היטב. כבר אמרנו – הוא גיטרה, היא כינור, הוא יו גרנט, היא דרו בארימור.
עודף מעשרים מילה: קומדיה רומנטית לא יומרנית, לא משעממת ולא רעה. כמו שיר פופ מהאייטיז: טיפשי ונדוש, אבל עובד כמוצר "פיל גוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
