תחת שינוי
אין מה לדאוג, אף אחד לא יראה את התחת שלו ביום שישי בערב. עפר שכטר, עד לא מזמן אימת האמהות ומועצת הרשות השנייה, הפך ליקיר המיינסטרים השנון. וכמה שטוב לו ככה
הישג לא רע בשביל בחור בגובה 1.65 מטר , שרק לפני שנתיים היה על גבול המוקצה. עכשיו, אחרי שתי עונות בתפקיד טלנובלה ראשי ובשיא העונה השנייה כדחקיונר מרכזי ב"מועדון לילה", שכטר(26) נחלץ ממעמד הילד הבעייתי לתפקיד הטאלנט הלגיטימי של יום שישי בערב. הוא אפילו לא חייב לחזור לתפקיד של תום שלייפר ב"האלופה". הוא עושה את זה כי הוא יכול.
אתה יודע, עשינו התערבות קטנה במערכת ומעניין אותי על מה אתה היית שם כסף. בשנה הבאה, כשתתחיל עונת הטלנובלות, אנחנו נראה את הפרצוף שלך שוב על שלטי החוצות?
"מה אתה אמרת?"
אמרתי שכן, ושזו תהיה טעות.
"הבנתי. ואתה חושב שהשנה זו גם טעות?".
לא , עוד לא. גבולי, אבל בסדר.
"ואם זו תהיה עוד עונת המשך ל'האלופה', גם כן טעות?"
קודם כל תלוי איך תהיה העונה הנוכחית, כי לא דין 'השיר שלנו 2' כמו 'השיר שלנו 1'.
"או 4".
על אחת כמה וכמה. אבל גם, אתה לא צריך את זה. בטוח יש דברים שיותר מעניין אותך לעשות. דברים שפעם לא יכולת להשיג ועכשיו אתה כן.
"ומה, השאר במערכת אמרו שלא?"
היו דעות לכאן ולכאן, אבל הרוב אמרו שלא.
"תראה, אני לא יכול להגיד לך. למדתי לא לצאת בהצהרות שאני לא יכול לחזור מהן אחרי זה. הבעיה היא שאני נורא נהנה מהעבודה עצמה, פה טמונה הבעיה. אתה רוצה לעבוד במקום שאתה אוהב ואז עומדת מולך הברירה המקצועית של האם זה טוב לי? האם אני צריך את זה? האם זה יתרום לקריירה? ומצד שני, וואו, אני אוהב ללכת לעבודה. אז מה יותר חשוב? נחיה ונראה".
זה בגדול שכטר. במקום לבוא ולירוק את הקלישאות היחצניות שמופשרות לקראת כל ראיון עיתונאי, הוא מפתיע בחקירה נגדית. ומילא זה, נראה שהוא באמת מקשיב, אפי? לו מתעניין, במה שהוא שומע. לכן מבחינתי העולם מתחלק לאלה שאוהבים את עפר שכטר ולאלה שעוד לא פגשו אותו.
שכטר מוביל אותי במבוכי הסט של "האלופה" באולפני נווה אילן. HOT שמו הרבה כסף על הסדרה הזאת וכל עוד סער פדידה()יהודה לוי) בתרדמת, רוב האחריות על הכתפיים של תום שלייפר(שכטר). אבל שלייפר (כה כולם מכנים אותו על הסט) לא נראה מוטרד. אם משהו מלחיץ אותו זה החשש שהפאנצ'ים שלו לא יעבדו בצילומים של "מועדון לילה". בטלנובלות הוא כבר משופשף, זה נשלף לו מהשרוול גם בלי לשים לב.
תחום הקומדיה, לעומת זאת, עדיין מוגדר מבחינתו כסימן שאלה גדול ומסקרן. "מועדון לילה" הוא הזינוק הגדול ביותר שלו. שכטר, מנחה טלוויזיה ללא עבר קומי, פתאום מצא מקום לצד אריות קומדיה כמו שלום אסייג ושי גולדשטיין. הדודות הופתעו:
בנווה אילן מתאמן שכטר על סצנה עם מיכל גבריאלוב, השחקנית עם הפנים הכי מאתגרות בתעשייה. גבריאלוב מגלמת את סיגי, בת זוגו הספרית, ושניהם עובדים עם הבמאי שי קפון על סצנה דרמטית במיוחד. סיגי כועסת על שלייפר, היא רוצה להתחתן, שלייפר לא רוצה, שלייפר שיכור, אתם יודעים. טלנובלה. שני השחקנים מעולם לא עשו חזרות על הסצנה הזאת, שבעוד חמש דקות תיכנס לזיכרון הווידאו של המצלמות ותישכח מזיכרונם של כל אנשי הצוות. אלה יעברו הלאה לעוד סצנה שמעולם לא עשו עליה חזרות, ובעוד כמה שבועות תוכלו לראות את המוצר אצלכם בטלוויזיה. ככה זה במפעל, פס הייצור לעולם לא פוסק.
אלא שקצב העבודה הרצחני שמספק למכורים ממתק כל ערב, לא מסוגל להעניק לשכטר את המרחב והעומק שהוא רוצה לקבל כשחקן. לכן הוא חולם לפרוץ לקולנוע ולתאטרון. ואם פעם המשפט האחרון היה נשמע כמו בדיחה גרועה בהקשר של עפר שכטר, היום זו כבר לגמרי מציאות.
אתה מתכנן את הקריירה שלך מראש?
"אני יודע מה אני רוצה. יש לי מטרות, אבל אני משתדל לא להיות מקובע עליהן".
לפני שנתיים ידעת איפה אתה רוצה להיות היום?
"בתקופה של'אקזיט' לא ידעתי כלום, זה בכלל נראה לי כמו גחמה של החיים. חשבתי שאני אעשה את זה שנה-שנתיים, יבינו שאני בלוף, אני אבין שזה בלוף ואני אתפייד לאיזה עבודה אחרת. חשבתי שאני אחזור להיות מדריך סנובורד או שאני אלך ללמוד. זה נראה לי כמו מין קוריוז, צחקתי על זה עם החברים שלי. באתי ממקום משוחרר, חשבתי: 'תראו איזה צחוקים', לא היה לי על מה להגן".
יכול להיות שזו אחת הסיבות להצלחה, שלא היה לך מה להפסיד כי חשבת שממילא התחום הזה לא קשור אליך?
"לחלוטין. לא פחדתי להפסיד שום דבר, באתי משוחרר והכל יצא. זה גם נראה לי הכי לגיטימי. חשבתי שזה קורה, זה מגניב וגם אם לא, לא נורא".
אז עכשיו אתה בבעיה כי אתה יודע שזה המקצוע שלך והקריירה שלך מוטלת על הכף. מאוחר מדי לעשות פרסה ולהיות בנקאי.
"בנקאי אפשר להיות תמיד. אל תחשוב שלא חשבתי על קריירה כזאת פעם. היתה תקופה שהייתי יושב בבנק על המחשב של המנהל, קונה ומוכר. הפסדתי הון תועפות, לא הבנתי כלום".
מה , בבורסה?
"כן. זו היתה תקופה שעוד לא הכל היה מקוון ורק בבנק היה את המניות בלייב. אז הלכתי פשוט לבנק כל יום, התיישבתי מול המסך, והייתי נותן הוראות לבנקאי, 'תקנה לי את זה ותמכור לי את זה'. ככה כל יום. הפסדתי הרבה כסף שם".
סוג של הימורים.
"לגמרי, היתה לי גם התמכרות קלה להימורים, אני בכלל נוטה להתמכרויות. בתקופה של הקזינו ביריחו הייתי נוסע לשם איזה שלוש פעמים בכל שבוע באיסוזו של אבא שלי. היו לי גם מחשבות לחיות חיי מהמר מקצועי אז קראתי איזה ארבעה ספרים באנגלית על בלאק ג'ק, אבל כל הזמן פחדתי שיתפסו אותי סופר קלפים ויעיפו אותי מהקזינו".
אתה לא היחיד שמתגעגע לקזינו הזה בזמן האחרון
"הייתי שם המון. היינו נוסעים כל החבר'ה, גומרים את כל הכסף, חוזרים בחמש בבוקר ואוכלים בצד בייגלה של החבר'ה מיריחו והביתה. היתה תקופה מרגשת".
הכי קלאסי כעיתונאי יהיה להקיש מאהבת הקזינו להימורים בקריירה שלך.
"אבל שים לב שגם בקזינו הלכתי לצד הכביכול בטוח. ניסי? תי לספור קלפים כדי לשבור את השיטה ולנצח את המערכת. זה קורה גם בהחלטות שלי בקריירה. הן נורא מחושבות".
הקזינו ביריחו אמנם רושש את שכטר, אבל בענייני קריירה, השיטה שלו מנצחת את הקופה. מי שמסתייג מההצהרה הזאת מוזמן לחזור שנתיים אחורה. באותה תקופה עשה שכטר כל דבר כדי להצדיק את התואר "הילד הרע של הטלוויזיה". למשל , במהלך ראיון עם העיתונאית הקטינה עמליה דואק, הוא הודיע לה ולאומה שהוא הרגע הפליץ. אבל הפרשה הידועה ביותר היא "תקרית התחת".
כזכור , בשיאה של הופעה חיה הפנה שכטר גב לקהל, הפשיל מכנסיים, חשף ישבן מול ים של ילדים משולהבים ועשה היסטוריה בתרבות הפופ של ישראל. במבט לאחור זה אולי נשמע כמו משובת נעורים, אבל בזמנו ראו בזה במועצה לשלום הילד ביצוע מעשה מגונה בפני קטינים, ושכטר מצא את עצמו בחקירה משטרתית. אבל הסיבה האמיתית לכך היתה שהישבן נחשף לא רק בפני הקהל הצווחני, אלא בעיקר בפני הממסד השמרני ושומרי הסף של כל מה שנכון ובעל טעם.
באותם ימים הצטייר שכטר בעיניו של הרוב המוסרי כפר? עוש מזיק במקרה הטוב, ובמקרה הרע, כטרול מרושע שנ? שלח על ידי השטן עצמו לגנוב את הנשמות התועות של בנינו ובנותינו. בחשיפת ישבן אחת הוא קנה לעצמו עדת מעריצות עם שליטה פנומנלית בשליחת טוקבקים, אבל גם הרוויח הרבה אויבים חשדנים. מיהרו לתאר אותו כ"מנהיג דור האס.אם.אס", תואר שאולי נשמע כסופרלטיב, אבל כשהוא מותז בבוז מפי עיתונאים מכווצי עכוז, הוא מעביר בעיקר זלזול.
לכן מרשים כל כך לראות את המהפך שהוא עובר. ב"מועדון לילה" גילו שהילד מצחיק. הוא כותב (יחד עם התסר טאי אילן שפלר) פאנצ'ים לא רעים, ויש בו הרבה יותר תוכן מהדוגמן בעל תסמונת הטורט שחשבו שהוא. כששכטר היה הילד הרע, כל מתבגרת רצתה לקחת אותו הביתה בשביל להרגיז את ההורים. עכשיו נראה שאפילו אמהות פולניות מרוצות ממנו כשידוך. ב"האלופה" הוא מחזיק מסך כמו כוכבי המיינסטרים הגדולים. אני מציין בפניו שבפרק פתיחת העונה הדמות שלו מתאפיינת בשתיקות רבות משמעות. "כן, זה הקטע העיקרי של הדמות שלי". ג'יזס, מה בין עפר שכטר לשתיקות רבות משמעות?
בשיאה של תקרית התחת וכל הסערות סביב "אקזיט", היו רגעים שחששת שלא תצליח לנער את התדמית הזאת?
"לא חשבתי שלא אצליח, אבל חשבתי שזה יכול לקחת הרבה זמן. כשנכנסתי ל' אקזיט' עשיתי שטויות, גם כי הייתי שטותניק, אבל גם לא היה אכפת לי לשחק את הטי? פש כי לא חשבתי שאני טיפש. אבל אז קלטתי שאנשים תופשים אותי כטיפש, שהם לא רואים את ההומור שבזה. אז הבנתי שזה יכול לקחת זמן וזה לקח זמן, אבל עד היום מזכירים לי את זה".
יזכירו את זה לנצח, אבל נראה לי שעכשיו זה יותר קוריוז מאשר אירוע ששולט בקריירה שלך.
"לפעמים מזכירים את זה כדבר שבנה לי את הקריירה, וזה מבאס אותי. לא מבאס אותי שאומרים 'הנה זה שהראה את התחת' אלא כשאומרים 'הנה זה שהצליח כי הוא הראה את התחת'".
דווקא אני רואה את זה כאירוע עם פוטנציאל הרסני.
"לחלוטין, ככה גם אני רואה את זה. זה לא נתן לקריירה דחיפה אלא להפך, זה עיכב אותה".
נבהלת ?
"כן, נכנסתי קצת למגננה. גם כי לא ידעתי איך לטפל בזה. לא ידעתי מה אני רוצה להחזיק, את לפיד חופש הביטוי או את לפיד ה'אני מתנצל שפגעתי באנשים, זו לא היתה הכוונה'".
היו בכלל מחשבות על חופש הביטוי, מעבר לחשיפת תחת כדחקה מצחיקה?
"היו המון מחשבות כאלה של 'בוא תחזיק את הלפיד הזה'. אני חושב ששיחקתי משחק של להחזיק קצת את שניהם. גם התנצלתי, אבל גם צחקתי על זה. אני זוכר שעשינו מערכון ב' אקזיט' שאני מתבאס על מה שקרה ומה שכתבו עלי בעיתון, ובסוף הפאנץ' הוא שזה לא על התחת אלא על זה שכתבו את השם שלי עם ו"ו".
אז הנה ניצחון גדול שלך. כבר כמעט לא תמצא מישהו שכותב "עופר שכטר".
"כותבים, כותבים עדיין. העפר בלי וו זו שריטה רצינית אצלי".
באולפני "האלופה" הצליחו עפר ומיכל גבריאלוב למצוא צידוק רגשי לשלוק הרגוז ששלייפר לוגם ממיץ התפוזים שבמקרר. הסצנה הופכת במהרה להיסטוריה רחוקה, והצוות ממשיך הלאה. שחקנים נוספים מצטרפים. מייקל לואיס, פירמידה אצטקית הקרוצה משרירים ומסיבי גוף צפופים, מהלך על הסט כשלגופו תחתוני בוקסר קצרים וצמודים. הבלט שנוצר בבד הדק משרטט בדיוק מרבי את תוואי תפארתו של לואיס, וגם הצוות שכבר מורגל בפלא מתקשה להתעלם. הבנות לא מתלוננות, עפר ויהודה לוי כן.
מוזר לראות את שכטר ולוי, שניים מהגברים הנחשקים ביותר בארץ, הופכים לשני מתבגרים קנאים כשהם מביטים בגופו המחושל של לואיס. עדי הימלבלוי מתלבטת מה ללבוש להקרנה החגיגית שמיועדת לערב, ושכטר מפתיע כשהוא מודיע שהוא לא מגיע. "יש לי צילומים ל'מועדון לילה'", הוא מודיע לכולם עם יותר משמץ התרסה. הוא נהנה מזה. אמנם זה אילוץ, אבל אילוץ נעים. גבריאלוב מתכוננת לצילום סצנה. הנה הרקע: למשמע "אקשן" היא אמורה לחלוץ נעליה. שכטר מציץ מאחורי גבו של הבמאי וצועק "אקשל! ". גבריאלוב מיד חולצת נעליים והבמאי מודיע לה בחגיגיות שהיא נפסלה לקול צחוקו הצפצפני של שכטר. או.קיי, אולי הוא כבר לא הילד הרע, אבל הוא עדיין ילד.
אתה עדיין אוחז בלפיד חופש הביטוי?
"אני חושב שלא. צר לי לומר שהיום אני מחזיק קצת בלפיד המיינסטרים".
לפחות אתה לא מתכחש.
"לא, אני מודע לזה לגמרי, אבל לפעמים בא לי לזרוק אותו. בא לי לחזור לאוונגרד, למה שהיה ב' אקזיט' בהתחלה. אבל אני לא רוצה לעשות את זה בכוח. אני רוצה שאם זה יקרה, זה יבוא ממקום אמיתי".
אז ההתקרבות למיינסטרים היא משהו טבעי, לא החלטה קרה?
"אני חושב שקרה הדבר הטבעי של החיים, אני חושב שהתבגרתי עם הגיל. אני לא חושב שהשתניתי המון. המציאות השתנתה, הסביבה שאני עובד בה השתנתה ואני כן תמיד שואף להגיע הכי גבוה שאני יכול, אז אני יודע מה הכללים כדי לעשות את זה".
אם בתקופת "אקזיט" לא היה לך מה להפסיד, יכול להיות שסוף סוף הבנת שאתה חלק מתעשייה ושזה המקצוע שלך וזה ריכך אותך?
"זה גם נכון, כי אני צריך לשחק את המשחק כדי להיות חלק מהתעשייה. למרות שלפעמים אני אומר לעצמי' וואללה, כמו אסי דיין'. הוא לא משחק את המשחק והוא עדיין בפנים ובגדול. הוא עושה את כל הסרטים הישראלים. אני מסתכל עליו ואומר 'וואו, הוא עושה מה שבא לו'. זה מגניב אותי". ואת מי אתה רואה בצד השני של הסקאלה? "אנשים כמו אסי כהן, שהוא באמת היום אחד הכשרונות הכי גדולים בארץ. צביקה הדר, ארז. אנשים שמשחקים את המשחק, משחקים אותו טוב ולוקחים אותו גבוה".
לשם אתה מכוון?
"אני עוד לא יודע, אני עוד לא בטוח. כל אחד עושה את מה שהוא אוהב ואני מקווה שאני אעשה את מה שאני אוהב, וזה יכוון אותי לאן שזה יכוון אותי".
אתה יכול לשים אצבע מתי התחיל אצלך תהליך הריכוך?
"תהליך הריכוך התחיל עוד לפני 'אקזיט', מגיל 18 בערך. הייתי בן אדם נורא קשה והתחלתי תהליך ריכוך שנמשך עוד היום. פשוט ניסיתי לרכך את עצמי".
בשביל להתאים את עצמך לעולם?
"בשביל לחיות בשלום עם עצמי. אני בא ממשפחה של אבא טייס, שאצלו הכל צריך להיות כמו שצריך. אמא שלי היתה יותר כזאת, אחת שמנסה לרצות את העולם. זה מה שאני מנסה, גם לרצות את העולם וגם ליהנות מהנדיבות הזאת".
על איזו נדיבות אתה מדבר?
"לא להיכנס לתאקלים. זאת אומרת, אם מישהו רוצה משהו נורא חזק ואתה רוצה משהו שמנוגד אליו, אז אתה יכול להיות נדיב, לתת לו את מה שהוא רוצה ועדיין להרב גיש טוב עם עצמך. את המקום הזה אני מחפש".
עוד לא מצאת?
"אני כל הזמן מתקרב יותר. הבעיה היא שיש בי צורך לרצות וצריך לעצור אותו איפשהו כי אסור שזה ישלוט בי".
לילד הרע של הטלוויזיה יש צורך לרצות?
"קרה משהו בתוך התהליך הזה שהרגשתי פתאום סטיב רה, פתאום אנשים לא אהבו אותי. ומישהו שגדל בתור ילד שכל הזמן מחבקים אותו ואומרים לו כמה הוא חמוד ופתאום הוא חוטף סטירה ואומרים שלא אוהבים אותו, קשה לו. הוא הולך אחורה ושואל'מה בעצם עשיתי פה?'. ואז אתה שואל את עצמך,'מה אתה רוצה, אתה רוצה להיות אתה ולא משנה מה שיקרה, או שאתה רוצה לעשות משהו בשביל שאנשים יאהבו אותך?'. זה הקרב שלי ביומיום".
ואיך הגמול שלך ביומיום על תהליך הריכוך שהעברת את עצמך?
"אני בדרך כלל בן אדם שנוטה לרגוז והיום אני פחות. אני מרגיש שאני יכול להבליג על הרבה יותר דברים שפעם לא יכולתי להבליג עליהם. אני מרגיש שכיף לי לעבוד עם הסביבה שאני עובד איתה, הרבה יותר בחיוכים והרבה יותר בכיף. זה התגמול שלי. לקום בבוקר עם חיוך ולא'איזה באסה שבוקר'".
יש גם גמול כלכלי על פשרה כזאת, לא? אתה מדבר אל קהל רחב יותר.
"אני לא אשקר, התגובות טובות. ואני לא אשקר, אני גם נהנה לשמוע את זה, אבל משתדל לא להתמכר לתגובות".
נדמה לי או שבעונה הזאת של "האלופה" הדמות שלך יותר מרכזית משל יהודה לוי?
"אני לא בטוח. תראה, יהודה בא כ- lead part, הוא המוביל של הסדרה, הוא גם טאלנט של הוט, המטרה שלהם היא לדחוף אותו. אבל מה שכן, יש לי יותר ימי צילום מבעונה שעברה, אז יכול להיות שהדמות שלי גדלה קצת, אני לא בטוח".
תהליך הריכוך של שכטר הסיר כמה שפיצים דוקרניים, אבל עדיין לא מדובר במרשמלו. מי שמחפש את משה דץ-שיקפוץ לג'קוזי: שכטר רחוק מלהיות רכיכה. יש משהו במפגש איתו שגורם לך להרגיש כל יכול. ככל הנראה זה מה שדרבן את נתיני דור האס.אם.אס ללכת אחריו. בסך הכל אין לו נתונים של דוגמן, הוא לא יודע לשיר, ועד לא מזמן היכולת המוכחת היחידה שלו היתה להחזיק מסך. אבל הוא נותן את התחושה שהעולם יכול להיות שלו, ושל הדור שלו. שאם ב-1.65 מטר הוא משיג כל מה שהוא רוצה, עם 1.82 מטר הוא יכול לטרוף את העולם.
"נגיד אני בטלנובלה ואני לא רוצה להיות מתון. אז מה, אני אבוא לסט, אתחיל לשבור בקבוקים על אנשים ואגיד 'אני לא רוצה לעשות את הסצנה!', מי ייקח אותי לעבודה? ומה, כבר חשפתי את התחת ב' אקזיט' אז אני אבוא ב' מועדון לילה' ואחשוף אותו עוד פעם? מה שכן, יש ב'מועדון לילה' הרבה דברים שלא רואים בטלוויזיה, וזה בדיחות שהן יותר רעות, יותר קשות".
לא קשה לך לראות תוכנית ולגלות שבדיחה טובה שלך ירדה כדי לרצות קהל מסוים?
"שמע, אני מודע לזה שיירדו 60 אחוז מהבדיחות או יותר. אין מה לעשות, זו לא התוכנית שלי. כשתהיה לי תוכנית משלי אני אעשה מה שאני רוצה".
גם אז לא, אם תרצה לפנות לקהל רחב.
" אבל זו תהיה בחירה מודעת. אני אגיד'אובקיי, אני לוקח בחשבון שזה יפגע באנשים ויירד לי הקהל'. אבל אני לא יכול לעשות את ההחלטה הזאת בשביל ארז. זו תוכנית שלו והוא מקבל את ההחלטות ואני מכבד אותן. הוא גם יודע מה הוא עושה, כשעובדים איתו רואים את זה והוא משיג את מה שהוא צריך להשיג. עובדה שהתוכנית יושבת בעשירייה הפותחת של הרייטינג".
התוכנית בטח מאלצת אותך לקרוא עיתונים. נשמע כמו מנהג מגונה למנהיג דור האס.אם.אס האסקפיסטי.
"אני מגדיר את עצמי כסמיבאסקפיסט. לפני זה הייתי אסקפיסט לחלוטין, ובעקבות 'מועדון' הפכתי סמי. אבל זה לא רק בגלל העבודה, זה גם מעניין אותי כמידע, אני אוהב לדעת דברים".
רצון לשנות יש?
"עדיין לא".
ייאוש יש?
"לעתים. אתה יודע, העולם מורכב ממינים רבים של אנשים שמאזנים אחד את השני. יש את אלה שרוצים לשנות ואני שמח שיש אותם, ויש את אלה שלא רוצים לשנות, והם מאזנים את אלה שרוצים לשנות. הטבע מאזן את עצמו".
אני מקווה שאתה צודק.
"זה לא עניין של צודק, אתה רואה את זה קורה".
אבל זו גישה נורא נוחה. אתה אומר, "אם אני לא אעשה שינוי, הטבע יאזן ויבוא מישהו אחר ויעשה שינוי".
"או שיקרה משהו שיגרום לי לעשות שינוי".
אתה עושה לעצמך הנחה.
"הנחה על מה? יש ספר חוקים לחיים? אתה באת ואמרו לך 'אתה צריך להיות ככה וככה וככה וכולם צריכים להיות ככה'? כל אחד שיקבל החלטות שטובות לו. אני לגמרי לא עושה לעצמי הנחות כי אני עושה דברים אחרים שכן חשוב לי להשריש, גם לאנשים אחרים".
כמו ?
"דברים יומרניים, בגלל זה יש לי בעיה עם הרצון לשנות. זה נורא יומרני להגיד 'אני רוצה לשנות'. או שאתה משנה או שאתה לא משנה, אבל אל תגיד".
נא להמתין לטעינת התגובות
