אגדה אורבנית
הצמד פאון פייבלס מציגים מתקפה וירטואוזית מוזיקלית שנעה בעולמות של פנטזיה ואוונגארד. אילאיל גינות הייתה בהופעה וחושבת שאם אתם בעניין של נסיונות והרפתקאות, כדאי לכם גם
הדואו הביזארי והמקסים, הנחשב לבין המובילים בזרם הפריק-פולק, מורכב מהזמרת דון מקארתי והגיטריסט נילס פריקדאל, המוכר לחובבי הז'אנר כמנהיגה של להקת Sleepytime Gorilla Museum ונמנה בין מייסדיה של הצ'ארמינג הוסטס ביג בנד עם ג'וליה אייזנברג. מקארתי עצמה, המגיעה מרקע היפי להחריד והתברכה בגנים מוזיקליים במיוחד, התכוונה בכלל לנטוש את סצנת המוזיקה ולעבוד כמאיירת כשפגשה בפריקדאל.
כבר אז כיכב פריקדאל בסצנת הארט-רוק, לאחר שבלט כאמן קול מוערך במופע הרוק התיאטרלי Idiot Flesh. מקארתי ופריקדאל החלו לשתף פעולה ב-1998, כאשר תשוקה לכאוס תיאטרלי מאחדת ביניהם, ומאז הספיקו השניים להוציא ארבעה אלבומים ולחתום בלייבל האינדי המוערך Drag City.
אמנם לא ניתן להגדיר את המוזיקה שמייצרים השניים כפולק גרידא, אבל קשה עד בלתי אפשרי למצוא כל הגדרה אחרת שתעשה עמה צדק. כאשר הם רוכבים על גלי שירה וגיטרות אקוסטיות, מצליחים השניים לייצר עולם קסום, מסתורי ומזמין משלהם, הנע בין בלדות שקטות ונוגות לכאוס מחריש אזניים.
את המוזיקה של Faun Fables ניתן לתאר כטריפ הזוי ביער של פיות סכיזופרניות - וזה עוד בלשון המעטה. יחד, הם מפרקים ומאחים מחדש שירים מקוריים, קאברים, בלדות ישנות, והתפרצויות אוואנגרדיות באופן כה נכון וכה הרמוני, שלא נותר אלא לפעור פה לנוכח מתקפת הוירטואוזיות המוזיקלית של השניים. קולה של מקארתי ירעיד גם את עצמותיו של אחרון המאזינים האדישים, וייחרט בראשו לזמן רב. הוא כלי כוחני בזכות עצמו, כאשר כל הברה הנפלטת מפיה פורסת בפנינו סיפור עם דמיון וחוקיות משל עצמו, ומהווה עוד תחנה בסיור מודרך בנבכי מוחה הקודח. מקארתי עצמה מגדירה את השירה שלה כ-songtelling, ובאמת שאין תואר מתאים יותר לדרך בה היא מצליחה ליצור נאראטיב ייחודי וסוחף בשירה שלה.
במוזיקה של Faun Fables ניכרות השפעות של פולק בריטי, מסורת מזרח אירופאית, פאגאניזם, ופסיכודליה נוסח פרנק זאפה, עם הבלחות קברטיות המזכירות את מרלן דיטריך. ההופעות של ההרכב אינן מוגבלות לשירים המופיעים באלבומים, וכוללות גם תחפושות, תפאורה, קטעי סיפורת ודיאלוגים עשירים. כך למשל, מקריאה מקארתי על הבמה שיר שנכתב על ידי אביה, המגולל את ימיו האחרונים כסוכן ניירות ערך.
אלבומם האחרון, The Transit Rider, מבוסס על מופע תיאטרון שהעלה ההרכב ב-2002, בשיתוף עם דן ראת'בון (הבסיסט של Sleepytime Gorilla Museum) ושחקני חיזוק חיזוק נוספים, בהם אמה ואחותה של מקארתי. המוטיב העיקרי המלווה את האלבום הוא מסעות, כאשר הדגש הוא על בריחה וגילוי מחודש של סביבה אחרת. אלבום זה הוא קומוניקטיבי יותר מקודמיו, וכולל ביצוע מרהיב לקלאסיקה האנגלית The House Carpenter וגרסה רעננה ופרועה ליצירה Taki Pejzaz של המלחין הפולני זיגמונט קוניקזני.
יש כאן פרשנות חדשה וידידותית יותר למאזין לאותו קסם שהיה ניכר באלבומם הקודם, Family Album. במהלך האזנה לשירים כמו I'd Like to Be או Catch Me, הקווים בין פולקלור, אמנות ורעש נמסים זה לתוך זה, ומותירים אחריהם שיקוי מכשף ומהפנט עד כדי הזיות. מקארתי ופריקדאל פותחים בפנינו את ספר אגדות עתיק, מורידים
בהופעה הבלתי נשכחת שהעניקו אמש לקהל בתיאטרון תמונע, הצליחו השניים ליצור את הדבר הכי קרוב לפולחן דתי שנראה אי פעם על במה זו. את ההופעה פתחו פאניק אנסמבל המקומיים, שגם הצטרפו למקארתי ופריקדאל על הבמה לביצוע שירים מתוך הדיסקוגרפיה העשירה של Faun Fables, אך בעיקר שימשו כמתאבן קליל למנת הקסם העיקרית של הערב. בביצועים מהפנטים לשירים כמו Sleepwalker ו-Dream on a Train, הצליח הצמד להתעלות על עצמו וליצור אווירה שאף קוסם סאונד לא יצליח להעביר באלבום סטודיו.
הקהל השכיל להפנים זאת והפגין התמכרות מיידית שגררה אחריה הדרן ארוך ומגוון,כאשר עדיין נותר טעם של עוד. במקרה של דון מקארתי, הכריזמטיות הבימתית שלה – שאין לה מתחרים, אגב – פועלת נגדה, והקהל לא מרפה ממנה. בתום ההופעה, לאחר כמה ניסיונות מנומסים לרדת מהבמה , היא לבסוף אוספת את התיק שהניחה על הבמה בתחילת הערב, מודה לכולם על כך שאפשרו לה להיות שם מלכתחילה, ונעלמת. גם אם קיים הרצון הבלתי נמנע לקטלג אותם באותה מגירה מוזיקלית עם הקולגות דבנדרה בנהארט וג'ואנה ניוסם, Faun Fables – בין אם באלבום המצוין או בהופעה חיה – לא דומים לשום דבר אחר ששמעתם אי פעם.
פאון פייבלס בישראל:
יום ו' - קיבוץ חרשים , 18:00
הצוללת הצהובה, ירושלים, 21:30
נא להמתין לטעינת התגובות
