סינגולר
שלמה ארצי עם להיט איצטדיונים ענק, יהודה סעדו ממשיך להתבלבל ולטעות בדרך, רונה קינן מכשפת בכיף ורם אוריון מביא אותה ברצועת רוק דחוסה במיוחד
"ניצמדנו" הוא הסינגל השלישי שיוצא לשלמה ארצי מתוך "שפויים" שעתיד לצאת לחנויות עוד דקה וחצי (23 במרץ, אם אתם בעניין של תאריכים מדויקים). עד כה יצאו מתוכו "האמיתי" שאכזב בפשטותו, "איסלנד" שהקסים בפשטותו. עכשיו מגיע הלהיט שארצי היה צריך להנפיק בשביל שנהיה בטוחים שהאלבום הזה יגיע לפלטינה, עוד לפני שיספיק לבקר אצל יאיר לפיד.
"ניצמדנו" מכיל כמעט את כל מה שהתרגלנו לקבל מארצי, עם פוש קטן של אנרגיה חיובית. זה מתחיל עם המון מחיאות כפים שמאפיינות אצטדיוני ענק, ממשיך עם חמת חלילים אירית וממשיך עם ווליום גבוה של גיטרות אקוסטיות וחשמליות שלא מצליחות לכסות על קולו הצרוד של הזמר, שמוצג כאן כטרובדור אמיתי.
אם צריך לתמצת את סוד הקסם
מילים ולחן: שלמה ארצי
בכדי לדון במוזיקה של יהודה סעדו (האלבום יצא לחנויות בימים אלו ממש) נראה שאין מנוס מלעשות פרסה ברוטאלית בזמן ולחזור אל העונה השלישית של "כוכב נולד". האפיזודה ההיא, שהצטיירה לרגע כנפילת המעצמה של טמירה ירדני, לא יכלה לקבל אנטי קליימקס גדול יותר מאשר עם זכייתו של הזמיר מקריית עקרון. הרי, בין אם יודו בכך ובין אם לאו, סעדו הוא ההפך הגמור מכל מה שמריח טלנובלות ופרסומות לסלולאר. במקום זה נשארנו עם בחור צנוע שמאמין באלוהים ומקווה לקדם את המוזיקה שלו, בלי יותר מדי קונצים.
אז זהו, שלפעמים רצון טוב ולהט אמוני לא מספיקים בכדי להפוך בחור מקסים ליוצר מוכשר. אם בפעם הקודמת סעדו נשען על ההשכלה המוזיקלית שכללה חיבה מוגזמת לעמיר בניון הרי שהפעם הוא מסר את שרביט הכתיבה וההלחנה לאביעד פניו, רק בכדי לקבל רצועה צ'יזית למדי שמזכירה ברגעיה הפחות מוצלחים את השירים של דוד ד'אור.
אם יהודה סעדו רוצה לעלות כיתה הוא חייב ללכת ולעשות חשבון נפש מוזיקלי שיביל אותו אל החדרים בהם הוא רוצה להשתכן בעתיד הקרוב. בלעדיהם, הוא ימשיך עם הניסיונות התועים שלבינתיים לא הביאו אותו רחוק. שיהיה בהצלחה.
מילים ולחן: אביעד פניו
זהו. האלבום החדש של רונה קינן כבר בחוץ. שני הסינגלים הקודמים שהשתחררו ממנו מצאו את דרכם אל הפלייליסט, במה שהופך אותה באופן רשמי לזמרת האהובה ביותר על יושבי התחנה היפואית. כל זה לא ממש מפתיע את מי שמכיר את האלבום הקודם של קינן, שהוכיח לכולם שאיכות רחוקה מלהיות מילה גסה. עכשיו, כשהאלבום השני שלה רואה אור, היא פורעת חובות ומוכיחה לכולם שהיא יודעת להתחבב גם על האוזניים הכבדות ביותר.
קינן היא מלכה קטנה. מכשפה. היכולת שלה לרקום טקסטים מורכבים ולעבד אותם ברכות יחסית מבלי להפוך אותם למימיים, מציבה אותה כאחת האמניות המוכשרות והבולטות בישראל. או במילים אחרות: כשיהודית רביץ מזמינה ממך שיר לאלבום החדש שלה, את יכולה לשבת קצת בגינה ולנוח.
"בתוך אגם קפוא" לא משקף את הרוח הכללית של "עיניים זרות". אם באלבום נוצרת תחושה כללית של הרחקת עדות השומרת על נימה עגמומית הרי שהשיר הנוכחי משקף איזו תנועה אופטימית שמגיעה מאזורים שונים לחלוטין. גם הקולות של פיטר רוט, כמו המקצב השובבי הופכים את "אגם קפוא" ליצרה שמשקפת את האביב המתקרב, הרבה יותר מאשר את החורף שנשאר מאחור. ואולי, אם תקשיבו טוב טוב, אולי תוכלו לשמוע אותה מחייכת. בשקט. ובהמון צניעות.
מילים ולחן: רונה קינן
יש מעט שירים שמעלים בך את הרצון לראות את המבצעים שלהם במיידי. רם אוריון הוא ללא ספק אחד מהם. אם תקשיבו ל"אינסוף" סביר להניח שתאלצו להסכים איתי. האנרגיות המתפרצות שנובעות מהרצועה הזו לא מאפשרות לך לשבת בשקט על הכסא. מיד הרגל מתחילה לזוז, המקצבים מטלטלים לך את הברך ופתאום אתה מוצא את עצמך מגביר את הווליום עד לרמת פסיכיות לגמרי.
היסטוריה בקצרה: רם אוריון הוא אחת מאותן אושיות רוק שמוכרות לאי אלו גרופיז של רוק תל אביבי, שפרח כאן בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים. בין השאר הוא החתים כרטיס בפה והטלפיים, הדה בושס, כרמלה גרוס וואגנר, נושאי המגבעת ובתריי זוזי. כל זאת ועוד מבלי שהתייחסנו להיותו מפיק מוזיקלי מוכשר במיוחד.
אז עכשיו, שנייה לפני שהוא חוגג 40, מתעתד אוריון להוציא אלבום סולו ראשון עם חומרים שכתב והלחין בעצמו ולעצמו. "אינסוף" הוא בדיוק מה שסצנת הרוק המקומית זקוקה לו בדחיפות. יש כאן דחיסות אמיתית, הגשה נכונה ולא מתלהמת ולחן שנשבר במקומות הנוכנים רק בכדי לזור ולהעלות לכם חיוך ענק על השפתיים. עם מעט ההומור שנכנס בין השורות, רם אוריון הוא ללא ספק הדבר הכי נכון לקיץ 2007.
מילים ולחן: רם אוריון
סינרגיה היא בגדר תופעת טבע בלתי מוסברת בעליל. זה מספר שבועות שהחבורה הזו, שהפציצה את הפלייליסט בשנה האחרונה, פוגשת שוב ושוב את נינט בצמרת הטבלה של גלגל"צ, וזאת מבלי להראות אי אלו סימני היחלשות. הסממנים המוזיקליים שלהם שמורכבים באופן בוטה מתופעות MTV כמו אוונסנס, ניקל בק וג'ון בון ג'ובי, מוכיחים בפעם המי יודע כמה שהשכלה מוזיקלית רחבה מהעולם לא היו מנת חלקם של בני הנוער באזורנו מוכה הפרובינציאליות.
כך או כך, עם הצלחה קצת קשה להתווכח. עדיף לנסות ולפענח. אז אם מקשיבים בזהירות לרון הופמן (שמתפקד כסולן הלהקה) ולחבריו לצוות אפשר להבחין בכך שבסופו של יום (או שיר, מה שתעדיפו) סינרגיה עוטפים את עצמם במעט דיסטורשנים שמסתירים הרמוניות נורא פשוטות, כאלו שבאות ללטף לכן את האוזן מבלי שתרגישו דביקים. כל העבודה הזו מתגבשת בסופו של תהליך ללהיט מבטיח, שייכנס לכם לאוזן מבלי לקבל אישור יציאה.
האמת, קצת כמו "מיי כימיקאל רומאנס" (ומבלי להשוות לאיכויות של הלהקה המצוינת ההיא) גם "סינרגיה" מצליחה ליצור עבור דור החצ'קונים של 2007 את המטען המוזיקלי אותו הם מבקשים לצרוך במסורתיות. מכיוון שזה יכול היה להיות גרוע בהרבה, אנחנו נסלח וננסה שלא להידבק בעצמנו. אחרי הכל, מהחצ'קונים כבר נפטרנו מזמן.
מילים: רון הופמן ורועי גפן לחן: רון הופמן
אתם חייבים להודות שהדבר האחרון שהייתם צריכים זה עוד הרכב היפ הופ של צעירים שמנסים להיות נורא מיוחדג'ים. הרי, עם כל הכבוד לשוק השחור של תעשיית המוזיקה המקומית, נראה שאת השטיקים של סאבלימינאל מיצינו די מזמן בעוד שהדג נחש מזמן וויתרו על הראפ וההיפ הופ כסגנון מוזיקלי.
אז איך קורה שעם כל ההקדמה הזו, מגיע אלי סינגל חדש מתוך אלבום שלם שמנסה ומצליח להוכיח שאפשר לעשות ראפ הגיוני וטבעי בעברית, מבלי לצאת פאתט. אז ככה: קוראים להם 51 אחוז. הם מורכבים מארבעה ראפרים שמגיעים מקצוות שונים ויחד הם מנסים לקחת את המוזיקה ההיא מהבלוק ולתת לה קריאת כיוון מקומית.
"51" לא מוכרים את האלבומים שלהם בחנויות. אם ממש בא לכם לשמוע אותם, אתם יותר ממוזמנים לעשות זאת מכאן או לחילופין לגשת להופעה הקרובה למקום מגוריכם, שם תוכלו להיחשף גם למוזיקה וגם לתופעה עצמה בלייב. אם לשפוט על פי סינגל הבכורה, מדובר ברביעייה אנרגטית ביותר שיודעת להתייחס לכל הווסאח של ההיפ הופ בלי יותר מדי פוזה. השנינויות והגרוב כמו המקצבים והסקראצי'ים עושים את העבודה בצורה מבדרת למדי. זהו, אני ניסיתי. עכשיו תורכם.
מילים ולחן: 51 אחוז
נא להמתין לטעינת התגובות
