מבוכים ודרקונים
"המבוך של פאן" הוא אגדת ילדים אפלה, שמתמודדת באופן מחוכם עם טראומות ופחדים. ניב שטנדל נהנה ללכת לאיבוד במבוך הפתלתל של גיירמו דל טורו ולקבל מעשייה נדירה למבוגרים
בהתאם לפילמוגרפיה הלכאורה מונוטונית שלו – "מימיק", "בלייד 2" ו"הלבוי", בין השאר – נותרה ההתייחסות אליו קלת ראש, ופעמים רבות התעלמה מסגולותיו הקולנועיות המופלאות. בקיצור, סוג של רוברט רודריגז למתקדמים.
והנה בא "המבוך של פאן", הפיל את המבקרים, סחף את הקהל, והחזיר את הזרקורים אל דל טורו. זה באמת רגע נהדר, כשיוצר שפועל בז'אנר "נחות" זוכה להערכה, אבל עושה רושם שיש אדם אחד שכל זה לא ממש מרגש אותו. קוראים לו גיירמו דל טורו. הוא לא צריך הערכה, פרסים ותקציבי ענק. תנו לו לעשות את "הלבוי 2" והוא מאושר כמו ילד במגרש משחקים.
ובכל זאת, ההצלחה (בעיקר המסחרית) של "פאן" מבשרת טובות. מעניין יהיה לראות מה דל טורו יוכל לעשות אם יתנו לו לשחק במגרש של הגדולים באמת. תחשבו, למשל, מה יקרה אם דל טורו, שנראה כמו אחיו המקסיקני האבוד של פיטר ג'קסון, יקבל לידיים פרויקט דומה ל"שר הטבעות". או פשוט יותר – מה אם יקרא למלא את נעליו הנטושות של ג'קסון ב"ההוביט"? פנטסיות.
למטה: צפו בטריילר של הסרט
ואם בפנטסיות עסקינן, אפשר בינתיים להתענג על העבודה האחרונה של דל טורו, החוליה המושלמת והיפהפיה ביותר בשרשרת יצירות הפנטסיה שלו. "המבוך של פאן" מספר על אופליה (איוונה באקוורו), שמגיעה עם אמה כרמן (אריאדנה גיל) לאחוזתו של בן זוגה החדש, קפיטן וידאל (סרג'י לופז). אם לא די בכך שעליה להתרגל לאב חדש ולבית חדש, הרי שהימים הם ימי מלחמת האזרחים בספרד, והרוחות בביתו של הקפיטן סוערות בלאו הכי.
בעוד אמה ההרה שוקעת בחבלי הריונה, מתוודעת אופליה לפרצופו השפל והאכזר של אביה המאמץ, שאינו מגלה שום מאמץ מזויף לנשוא חן בעיניה. המפלט מגיע ממקום לא צפוי: אופליה, חובבת סיפורי רוחות מושבעת, מגלה ביער מבוך עתיק ופלאי, שבתוכו מסתתר פאן, אל הרועים המיתולוגי (או לפחות הגלגול הספרדי שלו). פאן שולח אותה לשלוש משימות נועזות, שכרוכות במפגש עם יצורים מזוויעים ומפלצות מסוכנות, אשר השלמתן בהצלחה תהפוך את אופליה רשמית לגיבורה מהאגדות.
"המבוך של פאן" הוא עוד תוספת
יותר מכל, "פאן" נראה כמו אחיו הבוגר והבשל יותר של "ילדים של אף אחד", סרטו של דל טורו מ-2001, שהתרחש אף הוא בזמן מלחמת האזרחים, ועסק בילד קרלוס, שניווט את דרכו בלבירינט משלו, במסדרונות בית יתומים אפלולי, והתיידד עם רוח רפאים מקומית. "3993", הפרויקט הבא של דל טורו, יסגור טרילוגיה של פנטזיות העוסקות בתקופת מלחמת האזרחים.
האובססיה של דל טורו עם המלחמה אינה מקרית. התקופה החשוכה הזו, שהסעירה את דמיונם של אמנים רבים (מלורקה ופאבלו נרודה ועד פיקאסו והמינגוויי), משמשת את דל טורו כדי לעמת בין המציאות האכזרית לדמיון המשולהב. ב"פאן", במידה רבה, הפנטסיה אינה משמשת מפלט אסקפיסטי ונטול דאגות מן המציאות, אלא מציגה השתקפות מיסטית שלה, עולם אפל ומסתורי בו יש לקבל פקודות מאדון מצמרר ולהתמודד עם מפלצות איומות וחסרות נשמה. אבל בנתיב שמוליך מהממשל הצבאי לממלכה הגותית טמונה משנתו האמנותית של דל טורו (שהיא נושא לדיון בפני עצמו).
דל טורו, במגע ידיו הגאוני, הופך את אגדת הילדים למעשייה למבוגרים. הוא משלב בין מותחן פוליטי לפנטסיה קסומה כדי ליצור את המשל שלו על הפשיזם. הנמשל נולד מן הניגוד שבין השניים, בין העולם האמיתי בו גדלה אופליה למחוזות הדמיון אליהם היא נמלטת, בין המקום שבו הפשיזם הכניע את רוח האדם, לבין המקומות בהם הוא לעולם לא יוכל לעשות זאת. שם, מציע דל טורו, במקום בו רוח האדם התמימה, החיונית, האידיאליסטית, לעולם מנצחת – שם טמונה הגאולה.
עודף מעשרים מילה: מעשיה למבוגרים, מקסימה ואלימה, על זוועות הפאשיזם וגדולת האדם. "המבוך של פאן" הוא לבירינט יפהפה שתשמחו לאבד בו את דרככם.
נא להמתין לטעינת התגובות
