גיבורי הדגל
ההייפ ההיסטרי סביב "גיבורים" לא הפריע לעדי סגל לבהות בדמויות מעופפת שנלחמות בנבלים על רקע איום גרעיני. גם אם הסדרה לא תחזיק, תמיד אפשר להמציא משהו אחר "שהדהים את אמריקה"
סוג של כדור שלג, אם תרצו, שהחל בסדרה חביבה, והתגלגל עד שתפח לסדרה ש"חייבים להוריד", בעיקר בזכות העובדה שרבים מחובבי המחשבים הם גם צעירים ובעלי נטיות כאלה ואחרות לקומיקס ומדע בדיוני. בנוסף להצלחת הסדרה בקרב הגולשים, מתווסף הבאזז התקשורתי מצד "יס", שמזכירים לנו בכל הזדמנות בה פתחנו את הטלוויזיה כי זו "הסדרה שהדהימה את אמריקה" - הצהרה שלאחרונה אנחנו שומעים אותה על כל סדרת רכש עתירת תקציב שנרכשה לסינדיקציה בארצנו.
כ"בונוס" להייפ, הסדרה נפתחת באווירת יומרנות ורצינות מעיקה למדי. הפיילוט אשר שודר אמש, מתחיל בכיתובית המבהירה כי הסיפור שאנחנו נראה הוא תחילתו של "מסע אפי", ולאחריה קולו של דמות הפרופסור ההודי "מוהינדר", נשמע ופוצח במונולוג שרובו ככולו מורכב משאלות בסגנון "מאיפה באנו", "לאן אנחנו הולכים". בהההההה.
משם אנחנו מתוודעים לאט לאט לסיפורי ה"גיבורים". ה"גיבורים" הינם דמויות מרחבי הגלובוס (כלומר קבוצה גדולה של אמריקאים ובחור אחד מטוקיו), אשר מקיצה יום אחד, לאחר ליקוי חמה, לגלות שהתברכו בכוחות על טבעיים הלקוחים היישר מדפי הקומיקס. הם עדיין לא מודעים לכך שבעתיד הם יהיו הגיבורים, אך אנחנו זוכים לצפות בהם במסעם אל הגבורה. על מסעם אל הגיבוש והגילוי העצמי, מעיק צל כבד של איום גרעיני על ניו יורק, ודמות הארכי-נבל "סיילר", או במילים אחרות, אחמדיניג'אד.
"גיבורים" מצטרפת לשורה ארוכה של סדרות קונספט כגון "נמלטים", "אבודים", "יריחו" ו"4400". הגרעין של כל הסדרות זהה: מדובר בדרמות, בעלות עלילה מתמשכת, אשר הנושא הראשי שלהן הינו ה"קונספט" (כגון המלטות מהכלא, בריחה מהאי, גיבורי על), והמטרה הסופית שכל הסדרות הללו שואפות אליה היא "גילוי האמת" לצופה ולדמויות.
מן הסתם, ה"אמת" לעולם לא תופיע, כי בקיומה היא תשלול את מטרת הסדרה, ובהעדרה היא תמשוך צופים נוספים. כדי לשמור על הפלפל ולמצוא איזון מתאים, על כל תשובה שמחזירים לצופה, משתדלים להעלות 5 שאלות נוספות. כאשר הסדרות האלה טריות, הן מרעננות למדי. אבל לטווח הארוך, חוזקן מוטל בספק. כבר כמה אפשר להטל בצופים ולמשוך את הגימיק של התכנית על חשבון סבלנות הקהל? אם רוצים להסתכל על כך בראי ההיסטוריה, מספיק להזכר בתיקים באפילה, שנמשכה כל כך הרבה עונות, ונתנה כל כך מעט תשובות, שכל צופיה נטשו אותה והשאירו אותה להמשיך לבלבל את עצמה.
עדיין, מדובר ברנסנס של טלוויזיה מותחת ואפקטיבית. טלוויזיה אשר עמוסה ברעיונות, תקציב ו"קליף האנגרס",
"גיבורים" מתעקשת לתת לנו תחושה שאנחנו באמת עדים למשהו "גדול". עדיין לא ברור אם מדובר במגלומניה של יוצרי הסדרה, או בחלק מאווירת הקומיקס. אותה אווירה שנפוחה בתחושת חשיבות עצמית, ומדגישה את "מימדיה האפיים" בכל הזדמנות. אך עם הרע בא גם הטוב, ויחד עם הפרולוגים והאפילוגים המפולצנים, מצורפת לאווירת הקומיקס הזאת תזזיתיות מהירה וחדה, אשר מניעה את הסיפור במהירות מסחררת בין הדמויות, וחושפת לנו טיפין טיפין את כוחותיהם וחייהם הפרטיים. כדי לתבל את העלילה, גם מספר עלילות משנה, על קונספירציות ממשלתיות ורוצחים מטורפים, מגיחות לפרקים להזכיר לנו שתמיד יהיו נבלי על כאשר יהיו גיבורי על.
חלק מהדמויות, המגולמות על ידי שחקנים אנונימים, סובלות מבעית חשיבות עצמית מופרזת ורציניות עזה ומגוחכת. דמויות כגון "פיטר פטרלי" הניחן בכוחות תעופה ודיפרסיה על טבעית, "ניקי" אשר מהווה סוג של דוקטור ג'קיל רק יותר "וייט טראש" ו"מוהינדר" הפרופסור ההודי המצהיר על חשיבות "מחקר הגנום של אביו", מורידות נקודות על גזרת האובראקטינג.
לעומת זאת, יצוינו לטובה, דמויות קלילות וחמודות כמו "הירו" היפני אשר יכול לנוע בזמן ובחלל ו"קלייר" המעודדת בת האלמוות, אשר הופכת כל כריתת איבר, הקזת דם ושבירת עצמות לסצינה קומית שחורה ומשעשעת. וכשהרגעים הקטנים והמשעשעים האלו קורים, הפוזה והיומרות נעלמים, והכיף האמיתי עולה אל פני השטח.
עם כל הסלידה שיש לי מלהודות בכך, ולמרות כל חסרונותיה של "גיבורים", לא יכולתי להפסיק לבהות כמהופנט בסדרה הכה-אמריקאית הזאת. ואם למרות היותי במודעות מלאה למגרעות התכנית, נפלתי שבי אחריה, אין לי ברירה אלא להודות כי מדובר בעשיה טלוויזיונית פשוטה ומוצלחת.
"גיבורים" ושאר חברותיה ללוח המשדרים, הזוכות כרגע להצלחה ביקורתית וכלכלית, אולי לא יזכו לאריכות ימים בטרם קמטי הזקנה יעטרו את פניהן, אבל הן כן יתנו לצופי הטלוויזיה בעודן בפריחתן בידור טהור, מהסוג שמושך את הצופה לצפיה חוזרת ונשנית. ואם לא, תמיד יימצאו את הסדרה הבאה ש"הדהימה את אמריקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
