כל החיים לפניהם
פרסום ראשון: משה מזרחי, הבמאי הישראלי היחיד שזכה בפרס האוסקר, מסיים בימים אלו סרט חדש שיעסוק בהתפרקות החברה הישראלית לאחר רצח רבין. הקאסט העשיר כולל את חנה מרון, עודד תאומי, מרינה שויף, פיני טבגר ועוד
היצירה, שנמצאת בימים אלו בשלבי עריכה כוללת סט שחקנים יוצא דופן. בין השאר תוכלו לראות אל הבד את חנה מרון, עודד תאומי, שרון אלכסנדר, יגאל שדה, מרינה שויף ופיני טבגר. את הסרט תפיק מיכל בת אדם, אשתו של מזרחי ששיחקה בעבר בכמה מסרטיו.
"'סוף שבוע בגליל' מבוסס על 'הדוד ואנייה' של צ'כוב" מספר מזרחי על הפרויקט החדש. "אבל אין בו זכר לרוסיה בכלל. זהו סרט ישראלי לכל דבר שמתרחש בשנת 1996 ומתאר את הרקע החברתי של התקופה. היה לי חשוב להתרחק מרצח רבין כי כשעושים סרט על מאורעות שקרו לפני מעט זמן זה מקבל נופח דוקומנטארי שלא ממש מעניין אותי".
אם לבחון את הקולנוע הישראלי דרך פריזמה הוליוודית, משה מזרחי נחשב לבמאי הישראלי הפורה ביתר שיצאה ישראל אי פעם. "כל החיים לפניו" שביים על פי ספרו של אמיל אז'אר בשנת 1978 זכה בפרס האוסקר לסרט הזר. גם סרטיו הנוספים זכו באינספור פרסים והתמדדויות על הפרסים הנחשקים ביותר.
סרטו הראשון "אורח בעונה מתה" היה מועמד לפרס גלובוס הזהב בשנת 1970, "אני אוהב אותך רוזה" שהיה ללהיט ענק קיבל מועמדות לפרס האוסקר הזר ב-1972, "הבית ברחוב שלוש" עשה זאת שנה לאחר מכן שוב כאשר רק בשנת 1978 הצליח לקחת סוף סוף את הפסלון המוזהב. מאז, הפך לבמאי הישראלי היחיד שזכה בפרס ההוליוודי.
טבגר גם יהיה שם. צילום: יח"צ יחצ
כבר לא מתרגש
סרטו האחרון של מזרחי "נשים" אמור היה לצאת בשנת 1996, אך כישלונות הפקתיים שונים מנע את יציאתו לאקרנים. בכך הופך "סוף שבוע בגליל" לסרטו הראשון של מזרחי מזה עשרים שנה. כשהוא נשאל האם היצירה הזו מספקת התרגשות מחודשת, אחרי ההפסקה רבת השנים, הוא עונה: "העובדה ש'נשים' לא יצא לאקרנים קצת הוציא לי את החשק ליצור. בשנים האלה לימדתי באוניברסיטה והעובדה שיכולתי להעביר את הידע שלי לסטודנטים,
עשתה לי טוב".
"בקשר להתרגשות, תמיד נשמע לי קצת מוזר כששואלים את זה. אחרי כל כך הרבה שנים, זה כבר קצת כמו עבודה רגילה. ההתרגשות מגיעה בהתחלה של היתירה. כשעושים סרט ראשון, שני, שלישי. אני זוכר שנורא התרגשתי כש"אני אוהב אותך רוזה" ו"הבית ברחוב שלוש" זכו לכזו הצלחה. אז ראיתי איך העבודות שלי מתפרסמות בעולם וזה היה מאוד מרגש. היום, האפקט הזה הופך פחות דומיננטי".
נראה שיש היום מעין תחיה של הקולנוע הישראלי לאחר לא מעט שנות יובש. איך אתה מסביר את זה?
באמת ניכרת איזו תחייה של הקולנוע כפי שהייתה בשנות השישים וזה מגיע מתוך סיבה נורא פשוטה: בכדי שיהיה קולנוע לאומי מספק צריך שיהיו מספיק סרטים בכדי שמתוכם אפשר יהיה לברור את הטובים שבהם. כשעושים שבעה או שמונה סרטים בשנה, אין לך מה להראות לעולם. מאז שיצא חוק הקולנוע, זה מאפשר לכישרונות הקיימים להתבטא ולבמאים ותיקים לעשות סרט שני או שלישי".
נא להמתין לטעינת התגובות
