לחצו על הכפתור (בשלט)
עדי סגל כתב ביקורת טלויזיה על הקדם אירוויזיון, ואז הוא גילה שזה בכלל לא היה קדם אירוויזיון. העיקר שאבשלום קור ועירית ענבי היו
אבל, הבחירה של טיפקס מאחורינו, וכעת נותר היה רק לבחור את השיר האחד שייקח אותו למחוזות הזוהר והפאר של האירוויזיון. הערוץ הראשון, האמון על האירוע הכה-ממלכתי, ויתר על קדם האירוויזיון הקלאסי בעבור "וועדת מומחים" בשל טענה ל"בעיות תקציביות". למעט שירי מימון, שללא ספק הייתה הבחירה המוצלחת ביותר לאירוויזיון מאז דנה אינטרנשיונל, ה"מומחים" לא הוכיחו את עצמם יותר מאשר כל קדם אירוויזיון דמוקרטי. הרי לא תחת חסותם של חברי "וועדות מומחים" לשעבר, שלחנו לאירוויזיון נציגים כגון "פינג פונג" ו"להקת עדן"? שמות אשר נשכחו יום אחרי התחרות.
למעשה, הדבר היחיד ש"וועדת המומחים" הוכיחה, זה שהערוץ הראשון מזלזל ביכולת צופיו לבחור את נציגיהם בתחרות. מדובר הרי באותם צופים שכספם מספיק טוב בשביל תשלום האגרה לערוץ, אבל טעמם לא מספיק טוב בשביל לקבוע נציגות הולמת. במקום קדם דמוקרטי אמיתי, בו היינו בוחרים בעצמנו את הנציגים, קיבלנו תחת ההסבר של "אין תקציב", טקס דיקטטורי מתוסרט על ידי הערוץ הממלכתי, בו המנצחים הוכתרו מראש ולציבור רק ניתנה אשליה של בחירה. כל התשדיר אמש הרגיש יותר כמו אמתלה לקיבוץ נדבות סלולארי מטעם הערוץ מאשר הצהרה דמוקרטית אמיתית.
השידור עצמו נפתח בקטע ריקוד בצינורות הזוי מהמופע "אלומיניום" שכל קשר בינו לבין האירוויזיון מקרי לחלוטין, ולאחריו זכינו לקבל את התענוג של צפיה בנועה ברק ונטלי עטיה פורצות בזמרת קריוקי לשיר "הלילה". אכן, תמונות קשות. נועה ונטלי המשיכו בהצהרה סטייל "יעקב טרנר" וידעו את קהל הצופים בבית שהמשדר נערך בקיבוץ דורות, מרחק דקות ספורות משדרות, אשר לטענת נועה ברק, היא לא רק העיר הכי מופצצת בישראל ועיר המוצא של "טיפקס", היא גם "ליברפול הישראלית". הצהרה אשר ניתן לכבדה רק על ידי הרמת גבה חלקית. המשכנו הלאה להצגת מוקדי השירות ולקטע קצר על ביוגרפית "טיפקס", שנראה כי נערך על ידי תלמיד כיתה ט' במגמת תקשורת, תיכון רוגוזין, עפולה - עדיין לא דיברנו על התפאורה.
בסך הכול מדובר על שתי נקודות אור בערב הזה. הראשונה הייתה ההבלחה הגאונית של הדוקטור אבשלום קור, שביאר לנו את משמעות המילה "כפרה". זה מה שנקרא - השתמש במה שיש לך כדי לנצח. השנייה הייתה "טיפקס". הלהקה הראתה שלמרות הספקות, ביכולתה לתת שואו שיעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים הנדרשים מן התחרות.
"הכפתור האדום" מערבב את ה"אסליות" הטיפקסית כקוסמופוליט אנגלי / צרפתי, ומנסה להגיש לנו תבשיל פופ מוזר. המיקס התזזיתי הזה של טיפקס, בנוסף למילים אקטואליות המתייחסות כנראה לפצצה האיראנית (אין לדעת עם קובי), עלול לזכות להצלחה גדולה בתחרות, תלוי כמובן במידת הפתיחות של האירופאים ל"מוזיקת העמבה" ולאפוקליפסות כאלו ואחרות. אחרי הזכיה של להקת הדת' מטאל מפינלנד, כבר אין לדעת.
נחזור לרגע למשדר. אחרי שהסתיימה השמעת השירים, הכניס הערוץ הראשון את צופיו לבליץ מקבצי חסויות, הופעות חיות של כנסיית השכל וחיים אוליאל, תקלות טכניות מזדמנות פה ושם, ברכות ממשתתפי עבר באירוויזיון, עוד מופע "אלומיניום", עוד קצת תשדירי חסות, כתבה על פינלנד, ברכת
למרות מאמציה של להקת "טיפקס", המשחק המכור מראש הוא בראש רשימת החסרונות. אם כבר בחרו בשבילנו את הלהקה, שילכו כבר עד הסוף ויבחרו גם את השיר, וימנעו מראש מלהטריד אותנו במשדר חובבני ומייגע בן כמעט שעתיים, על בחירה בין ארבעה שירים קצרים.
בסופו של הערב, זה הרגיש כי היחידה שבאמת נהנתה מהמשדר היתה עירית ענבי, שפרצה לשידור בחיוך האופייני לה, ועם מבט חלול בישרה בתענוג רב את מספרי הלוטו הזוכים. רק האירוע הזה שווה ביקורת טלויזיה מלאה, ולא נותר אלא לסיים בברכת "כפרה עליה" לעירית ענבי ולכל עמישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
