סינגולר
אייל גולן הולך לאיבוד עם שיר חדש שמוכיח עד כמה התרחק מהמקורות, ארקדי דוכין מקמבק את האייטיז בצורה מתוחכמת ואיילה אינגדשט הופכת באופן רשמי למלכה של המדור
משהו מוזר קורה לאייל גולן. הבחור, שהפך לגורו ים תיכוני ולמלך הקסטות של שנות האלפיים, לא מצליח להמציא את עצמו מחדש. האמת, קשה להאשים אותו. באגף הים תיכוני, חדשנות מעולם לא הייתה מילת המפתח. אפילו במקרה של זוהר ארגוב, שעשה מוזיקה יותר ערבית מים תיכונית, נדרשו להיטי ענק חובקי-כל, פחות משירים שיטלטלו את אוזניהם של מבקרי מוזיקה מתוחכמים.
אייל גולן, שהיווה את הגשר המוזיקלי מבית ארגוב היישר אל דור ה-SMS הצליח לא רע בהעברת הדי.אנ.איי המזרחי, עם הנחות קלות למאזיני גלגל"צ. אלא שבדרך, ספגה המזרחית המוצקה (והאהובה) מהלומה קשה
"בשבילך נוצרתי" שהלחין וכתב ליאור פרחי (קרדיט חלקי: שרית חדד, זהבה בן, פיני חדד) נופל למלכודת הקלישאות שמאיימת להפוך כל אמן לצל חולף במוזיקה הישראלית. הוא מלא יומרה תזמורתית נפוחה, הוא סובל ממילים משמימות והכי גרוע: הוא לא נשמע כן או גלוי באופן מיוחד. גולן צריך לבחור את המפיקים שלו ביתר זהירות. אחרת, קשה יהיה לקבל את התירוצים שאחרי מעשה.
מילים ולחן: ליאור פרחי
26 שנים עברו מאז יצא לאוויר העולם "לראות אותה היום" בביצוע המוכר והטחון לעייפה של "תיסלם". נסו לשחזר את השיר ההוא ותראו איך ברגע אחד מתגבש לכם סאונד אייטיזי שניסח תקופה. יזהר אשדות ויאיר ניצני הם גיבורי התרבות של הרגע, התספורות המבעיתות והסאונד הנפוח שולטים ביד רמה ואפילו לואי להב נחשב למפיק טרי ופורץ דרך.
ארקדי דוכין, שהחל את דרכו המוזיקלית לא הרבה לאחר מכן, היה רחוק מרחק רב מאותן מניירות. גם כשלא היה מינימאליסט מושבע, דוכין תמיד ידע לשמור על איפוק מסוים שהתנקז ליצירותיו המיוחדות. עשרים שנה מאוחר יותר, דוכין הוא אחד האמנים המבריקים בדורו בעוד שיזהר אשדות מוציא אוסף מסכם קצת לאחר שהפיק את רונה קינן והראל סקעת. נקודת המפגש הזו מולידה את הביצוע הייחודי שמוגש לפניכם.
עם פילטרים קלים על הקול של דוכין, גיטרות (חשמלית ואקוסטית) שעושות עבודה עדינה ותכנותי סאונד פשוטים אפשר להגיד שהביצוע המחודש לשיר המיושן, נשמע טרי למדי. השמנוניות, כמו המקצב המעיק, נעלמו לטובת פשטות והגשה עמוקה בהרבה. בקיצור: יש לנו שידרוג משמעותי. תודה.
מילים: דני בסן, יאיר ניצני, יושי שדה, צוף פילוסוף. לחן: יזהר אשדות
אני באמת מקווה בשבילכם שלמדתם לאיית ולהגות נכון את שמה של איילת אינגדשט כי כנראה שרק בעזרתכם היא עומדת להיות המלכה הבאה של המוזיקה הישראלית. מדובר בסינגל שלישי שמגיע מהאולפן של הבחורה היפהפייה הזו והוא נופל כמו פרי בשל על דשא ירוק באופן מחשיד.
"לנוע" יכול היה ליפול בקלות למלכודות צפויות של מוזיקת עולם שמנונית. טקסט מ"קהלת" שכולל רשימת טיפים לחיים טובים יכול היה להפוך בקלות למטרד נורא, אלא שבאדיבותה של הגברת אינגדשט העניין לא בא בחשבון ובמקום זאת קיבלנו רצועה אווירתית שמזכירה את האלבום האחרון של שרלוט גינצבורג עם "אייר" בתוספת מטבל קל של צ'יז.
כחיזוק מהצד הוסיפו לאינגדשט תפקיד אורח של מוש בן ארי שמככב בזמן האחרון כאחת הפיגורות הרציניות בכל הקשור לווג'אראס הזה מאפריקה ושאר מוזיקות עולם. העניין הזה לא מעיד רק על קשרים טובים של איילה עם האנשים הנכונים. הוא קודם כל מבהיר את רמת ההשקעה של האנשים מ"הד ארצי" כלפי הטאלנטית החדשה שהם מטפחים. כל זה משמח והכול, אבל עד שאתם לא תלמדו להגיד את השם של א-י-נ-ג-ד-ש-ט כמו שצריך, שום דבר לא ישתנה. יאללה. קצת אחריות לא תזיק לכם. אנשים.
מילים: מתוך "קהלת" לחן:רוי אדרי ואיילה אינגדשט
זה מתחיל עם המהומים אפריקאיים שמזכירים רפליקות מתוך "מלך האריות", ממשיך עם באס גרובי למדי וממשיך עם מקצב רוקנ'רולי שמגבש את השיר לעיסה אחת שמחה. גם אם שיר האיחוד של שרון הולצמן ואייל שכטר, חברי להקת "אבטיפוס", הוא לא הדבר הכי מרגש שתשמעו השבוע, הרי שעדיין מדובר באפיזודה משעשעת למדי.
השניים, שהרכיבו את אחת הלהקות המצליחות בשנות התשעים, התגבשו לכבוד הרצועה הנוכחית שתכנס לאלבום המתקרב של הולצמן. אם לשפוט על פי מצב הרוח שנושב מהשיר הזה, אפשר לציין שהשד מהניינטיז לא כזה מסריח כמו שאוהבים לעשות ממנו. נכון, אין כאן חדשנות בשיט וגם המילים לא מפילות אותך לריצפה אבל בואו נגיד שבעידן הנוכחי, זה לגמרי לא מעט.
בקומוניקט שצורף אל הסינגל נכתב כי יש סיכוי אמיתי לאיחוד של "אבטיפוס". אחרי ההקשבה ל"היום אתה יוצא מזה" אני לא בטוח שזה רעיון כל כך רע. אחרי הכל, לראות אותם בבארבי שרים את "אישה, אישה" יכול להיות תענוג מפוקפק, אבל לגמרי לא פלילי.
מילים ולחן: שרון הולצמן
כמה פרטים טכניים לפני שמתחילים: גילת הלל. בת 20. במקור ממעלה אדומים. ניסיון קבלה לעונה השנייה של "כוכב נולד". שירות בלהקה צבאית. דוגמנות. עד כאן הכל ידוע מראש ונשכח מהלב. החוזה ב"הליקון" בגזרת "פופ ארט" (חטיבת האמנים הצעירה שכוללת את דניאל זילברשטיין, רוני סופרסטאר ועוד) כבר הרבה פחות ברור מאליו.
גילת הלל היא אבריל לאבין וקלי קלארקסון בגרסא ביתא. אם עד עכשיו היה קל ללהג על רוני סופרסטאר כסוג של בריטני, ועל זילברשטיין כתואם ג'סטין אז הנה הגיעה בובה חדשה בכדי לצעוד על מסלול הכוכבות שלנו. מין דוגמית נוספת שאמורה לתת לנו תחושה שאנחנו לא חייבים להסתפק בשירותי היבוא של חברות התקליטים. כל זה, ברור לכם וגם לי, מיותר עד כאב.
הרי אם חושבים על זה קצת יותר משנייה וחצי, לחברות כמו "הליקון" אין את יכולות האיתור שיש לסיימון קאוול או למי מאנשי MTV באשר הם. הסאונד שלנו תמיד ישמע משומש ולא מקורי, העברית תמיד תשמע משובשת בחיקויים מהסוג הזה ובכלל, כל הניסיון הזה של יצירה משועתקת עושה רצון להוציא את הדיסק מהמערכת אחרי עשר שניות. כל זה לא נכתב בשביל להקשות על ההצלחה של הלל- שלבטח מתפקדת כנערה מקסימה להפליא. להפך. זו רק עצה נדיבה שמבקשת לגרום לה לחשוב על משהו מקורי שתיצור בעצמה.
טוב. הנה לכם שיר שאמור לקבל התייחסות קודם כל בשל הטקסט שלו. בין המילים שגודשות את "יסמין אסור" נמצאת השורה הבאה: "כשאמא צלצלה, שאלה איך היה בלימודים, היא לא ידעה, שאבא נתן חופשה והכניס לי יד לתחתונים". לא יודע מה אתכם, אבל אני מזמן לא נתקלתי בטקסט כל כך בוטה על התעללות מינית.
אז ככה, "יסמין אסור" הוא הסינגל השלישי מתוך אלבום שעומד לצאת בעוד רגע ל"סינגפור" וגם הוא, ממש כמו שני קודמיו, ממשיך את הליין אפ המוזיקלי שיכול היה להתאים כחימום מושלם ל"כנסיית השכל". הבעיה הגדולה עם החברים נובעת ככל הנראה מהעובדה שהם עובדים כבר לא מעט שנים יחד (שבע, אם אתם מתעקשים) במה שמקשה עליהם לשנות גוון קולי.
"יסמין אסור" רחוק מלהיות אסון מוזיקלי אבל דווקא כש"סינגפור" מתעקשים ליצור שיר חזק במיוחד, בולטת מידת החיספוס (לא במובן הטוב של המילה) שהופכת את הרצועה הזו לפרי בוסר. וכך קרה שהניסיון להשתמש בתער בכדי לחתוך לכם את האוזן השתבש וחתך חתיכה אחרת לגמרי. את האיבר המפוספס, תציירו בעצמכם.
מילים ולחן: אייל אלימן
נא להמתין לטעינת התגובות
