המרוץ אחרי הגמד המוזהב
מי גרף הכי הרבה פרסים, מי התאכזב שוב ושוב, מי דרך לאנשים על הראש, מי דיבר חצי שעה, מי נרדם בטקס, מי בא בעירום ומי שלח נערה אינדיאנית לקחת במקומו את הפרס. יומיים לפני טקס האוסקר ה-79, שלל אנקדוטות קטנות ולא חשובות שיכינו אתכם לערב הגדול
* ספק אם מישהו יצליח אי פעם להתקרב לשיאי הזכייה של וולט דיסני. אמן המצוירים היה מועמד 64 פעמים לאוסקר וגרף 26 פסלונים.
* הודות למועמדות שלה השנה על "השטן לובשת פראדה", מריל סטריפ מחזיקה בשיא המועמדויות לשחקנים בכל הזמנים: 14 (שתי זכיות). ג' ק ניקולסון (שלוש זכיות) וקתרין הפבורן הם סגניה עם 12 מועמדויות. הפבורן היא שיאנית האוסקרים בקרב השחקנים עם ארבע זכיות.
* "בן חור", " טיטאניק" ו"שר הטבעות: שיבת המלך" הם הזוכים הגדולים ביותר של האוסקר בכל הזמנים עם 11 פרסים. נוסף ל"הכול אודות חווה" אוחז "טיטניק" במספר שיא של 14 מועמדויות.
* "נקודת מפנה" ו"הצבע ארגמן" הם שני הסרטים היחידים שהיו מועמדים ב-11 קטגוריות ולא זכו אפילו בפסלון קטן אחד.
* שלושה סרטים הצליחו לגרוף את כל ארבעת הפרסים הכי חשובים בתחרות - הסרט, השחקן, השחקנית והבמאי-באותה שנה: "זה קרה לילה אחד" (1935), " קן הקוקייה" (1976) ו "שתיקת הכבשים" (1992).
* סרט ההמשך היחיד שזכה עד כה באוסקר הוא "הסנדק 2" (1975).
* הסרט הלא הוליוודי הראשון שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר הוא "המלט", שמומן וצולם באנגליה. שני סרטים בלבד היו מועמדים באותה שנה הן בקטגוריית הסרט הטוב ביותר והן בקטגוריית הסרט הזר: "Z" ו "החיים יפים". שניהם נאלצו להסתפק בפרס הסרט הזר.
* רוברטו בניני, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר על "החיים יפים", היה מועמד גם לפרס הבימוי והתסריט, ומשתייך בכך למועדון אקסלוסיבי של מועמדים שהיו מועמדים בעת ובעונה אחת לשלוש מועמדויות. במועדון חברים גם וודי אלן (אנני הול" ) וורן ביטי ( " השמים יכולים לחכות" ו"אדומים" ) ואורסון וולס ( " האזרח קיין" ).
* ג'ון פורד הוא הבמאי המעוטר בתולדות האוסקר עם ארבע זכיות. במקום השני מדורגים וויליאם ווילר ופרנק קפרא עם שלוש זכיות כל אחד.
* אלפרד היצ'קוק מוביל את רשימת הקולנוענים שמעולם לא זכו בפסלון הנכסף - עם שש מועמדויות. סגנו הוא מרטין סקורסזה, שמועמד השנה על "השתולים", עם ארבע מועמדויות. יוצרים ושחקנים גדולים אחרים הכלולים באותה רשימה הם: ריצ' רד ברטון (שבע מועמדויות), צ' רלי צ' פלין, גרטה גרבו, מרלן דיטריך ומרילין מונרו.
* שירלי טמפל קיבלה אמנם אוסקר של כבוד בגיל שש, אולם טאטום אוניל היא הזוכה הצעירה ביותר בתולדות האוסקר: בגיל עשר וחצי היא גרפה את פרס שחקנית המשנה על "ירח של נייר", הישג שאותו, על פי התחזיות, עומדת לשחזר הילדה אביגיל ברסלין, המועמדת השנה באותה קטגוריה על "מיס סאנשיין הקטנה".
* גורג' ברנס בן ה-79 ( " נערי השמש" ) וג' סיקה טנדי בת ה-81 ( " הנהג של מיס דייזי" ), הם הזוכים הקשישים ביותר בתולדות האוסקר. בתואר המועמדת הקשישה ביותר
* בגיל 31 קייט ווינסלט היא השחקנית הצעירה בכל הזמנים שהגיעה לחמש מועמדויות לאוסקר. אולי השנה היא תצליח לשבור את הקרח עם "ילדים קטנים".
* פיטר אוטול מועמד השנה לאוסקר בפעם השמינית על תפקידו ב"ונוס". אם יצליח השחקן הוותיק לשבור את הנאחס, הוא יצטרף בכך להנרי פונדה ולפול ניומן, שזכו בפרס רק אחרי שכבר קיבלו אוסקר של כבוד.
* 38 שנה חלפו מאז המועמדות האחרונה של אלן ארקין לאוסקר ועד למועמדות הנוכחית לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר על "מיס סאנשיין הקטנה". אולם זה עוד כאין וכאפס לעומת "השיגו" של הנרי פונדה, שהיה מועמד ב-1940 על משחקו ב"ענבי זעם" ורק 41 שנה מאוחר יותר זכה באוסקר על תפקידו ב"האגם המוזהב".
* הזוכה היחיד באוסקר שגילם דמות שהפסידה את הפרס בטקס, היא מגי סמית' על הופעתה ככוכבת בריטית שאינה זוכה בפסלון היוקרתי בקומדיה "מלון קליפורניה".
עם כל הכבוד לפרסים, טקס האוסקר הוא גם מקור לא אכזב להפתעות ולאנקדוטות משעשעות ומוזרות כאחד.
* ג'קי קופר בן העשר לא הצליח להחזיק מעמד ונרדם במהלך הטקס הרביעי שנערך ב-1932 על כתפיה של השחקנית מרי דרסלר. מכיוון שקופר לא התעורר כשהשחקנית נקראה לבמה לקבל את פרס שחקנית השנה, נאלצה אמו להסיט את ראשו לעבר ברכיה כשזו נאלצה לקום.
* פדיחה נוראית אירעה שנתיים אחר כך, ב-1934, כאשר מגיש פרס במאי השנה פתח את המעטפה וציין: "בוא לקבל את הפרס, פרנק! ". פרנק קאפרה זינק לבמה וגילה לבושתו שהזוכה הוא פרנק לויד ( " תהלוכה" ). קאפרה נשבע שכף רגלו לא תדרוך יותר באוסקר, אבל למזלו הוא הפר את השבועה כעבור שנה וזכה בפרס על "זה קרה לילה אחד".
* בשנים הראשונות של הטקס יכלו הזוכים לנאום את נאום התודה שלהם ללא הגבלה של זמן. בעקבות נאומה בן החצי שעה של גריר גרסון ( " גברת מיניבר" ) ב-1942 (שנפתח במילים "אני ממש לא מוכנה", אגב ), הוחלט להגביל את הנאומים ל-30 שניות .
* שני נאומי התודה הקצרים ביותר בתולדות האירוע נזקפים לקלארק גייבל, שזכה על תפקידו ב"זה קרה לילה אחד", ולאלפרד היצ'קוק, שקיבל אוסקר של כבוד. שניהם הסתפקו ב"תודה רבה" לפני שירדו מהבמה.
* האל רוץ' זכה לאוסקר של כבוד על תרומתו הקולנועית הענפה בתקופת הסרט האילם. רוץ' החל לנאום ללא מיקרופון ולקהל באולם ובבית לא נותר אלא לבהות במתרחש. המנחה בילי קריסטל, שעלה מיד אחריו, ציין בתגובה אופיינית: "זה מתאים מאוד, כי מר רוץ' שיחק בתקופת הסרט האילם".
* שתיים מהזוכות בפרס בחרו לנאום בשפת החירשים-אילמים: לואיז פלטשר ( " קן הקוקייה" ), שעשתה זאת לטובת הוריה בבית, ומרלי מטלין ( " ילדים חורגים לאלוהים" ), חירשת מבטן ומלידה. לא מעט שחקנים ניצלו את האוסקר לעריכת חשבונות פוליטיים ואחרים:
* ג'ורג' סי סקוט סירב להגיע לטקס שבו זכה על "פאטון", בטענה שהתחרות דומה בעיניו לשוק בשר.
* אינדיאנית בשם "נוצה קטנה", לבושה בתלבושת אפאצ'י מסורתית, נשלחה לייצג את מרלון ברנדו בטקס שבו זכה על תפקידו ב"הסנדק". נאום התודה הפך לנאום מחאה על היחס המקומם שלו זוכים בני עמה.
* הבמאי ברנרדו ברטולוצ'י ( " הקיסר האחרון" ) מצא לנכון להשוות את הוליווד ביום חגה ל"פטמה גדולה".
* ההפגנה שארגנה הליגה להגנה יהודית נגדה מחוץ לאולם במחאה על דעותיה הפרופלשתיניות רק חיזקה את ידיה של ונסה רדגרייב. כשעלתה לקבל ב-1978 את הפרס על "ג'וליה", שיבחה רדגרייב את חברי האקדמיה על סירובם להיכנע "לאיום של כמה בריונים ציונים, שהתנהגותם היא עלבון ליהודים בכל העולם". התסריטאי היהודי פאדי שייבסקי שעלה בהמשך לבמה, לא אהב את הפרובוקציה והפטיר לעברה "תודה רבה פשוטה היתה מספיקה". היו גם בושות ופליטות פה בנאומי התודה.
* סאלי פילד סגרה סוג של חשבון עם האקדמיה כשהתפרצה מעל הבמה אחרי הזכייה על "מקום בלב" בקריאות "אתם אוהבים אותי! אתם באמת-באמת אוהבים אותי! ".
* לסטיבן ספילברג, לעומת זאת, היתה פליטת פה לא נעימה בנאום התודה בעבור "רשימת שינדלר", כשהודה לששת המיליונים שנספו בשואה.
* השתן עלה לג'יימס קמרון לראש כשהכריז "אני מלך העולם" אחרי ש"טיטאניק" שלו קטף 11 פסלונים. והיו כמה הופעות בלתי נשכחות מסוג אחר:
* ג'ק פאלאנס בן ה-72 הגיב בצורה מקורית למדי על זכייתו בפרס שחקן המשנה על "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת", כשירד לשכיבות סמיכה.
* אבל זה עוד רגוע לעומת הדרך שבה בחר רוברטו בניני לעלות לבמה לאחר שנקרא לקבל את פרס שחקן השנה על "החיים יפים" ב-1999. הקומיקאי האיטלקי מחא לעצמו כפיים ופצח במסע דילוגים על כיסאות האח"מים ההמומים. כשהגיע לבסוף לבמה, הוא פרץ בהתקף עוויתות ונראה כמישהו שזקוק נואשות לריטלין, כשהכריז באנגלית רצוצה: "הגוף שלי רועד מרוב שמחה. הייתי רוצה להיות עכשיו יופיטר, לחטוף את כולכם ולעשות איתכם אהבה". תודו שזה הרבה יותר מעניין מלהודות שוב להורים ולסוכן.
* אחת התעלומות המוזרות בהיסטוריה של הטקס היא מה קרה לפסלון של אליס בריידי. בריידי זכתה בפרס שחקנית המשנה ב-1937 ונקראה לבמה, אולם בהיעדרה עלה גבר אלמוני, שלקח את הפסלון בשמה ומאז אבדו עקבותיו ועקבות הפרס.
* בעקבות תלונות רבות שהתקבלו באקדמיה לקולנוע על המחשופים הנדיבים מדי של השחקניות נאסר על משתתפות הטקס ב-1958 לצעוד על השטיח האדום בשמלות חושפניות. איסור זה אגב לא החזיק זמן רב. זכורה במיוחד שר, שהתייצבה לטקס ב-1986 חמושה בשמלה שקופה במיוחד ובכובע נוצות.
* רשימת דרישות בלתי שגרתית הופצה בקרב מי שנכח מאחורי הקלעים של הטקס ב-1998. " אין לאכול או לשתות בקרבת האורח המיוחד", נכתב שם, "כי הוא עלול לרצות לחלוק אותו איתכם. . . לנשים אסור להזליף בושם ליד האורח" ועוד. האורח המיוחד היה לא אחר מדוב בשם בארט, שהגיש עם מייק מאיירס את הפרס בקטגוריית עריכת פעלולים מיוחדים.
* הפתיחה המביכה ביותר בתולדות האוסקר רשומה על שמו של המפיק אלן קאר. קאר בחר לפתוח את האירוע הנוצץ ב-1989 בקטע מוזיקלי באורך 15 דקות בהשתתפות כל המועמדים, ששיאו היה דואט מביך במיוחד של רוב לאו ושחקנית בדמות שלגיה. היתה זאת הפעם האחרונה שבה ראה קאר, שטען להגנתו שהביצוע היה "קסום", את האוסקר מקרוב.
* חוויה לא פחות מביכה נרשמה כשדיוויד ניבן ניצב על הבמה כדי להכריז על הסרט הזוכה ב-1974. לפתע פרץ לבמה גבר עירום כביום היוולדו כשהוא מסמן באצבעותיו וי. השחקן הוותיק הצליח להתגבר על המבוכה הראשונית ואמר בשנינות על המתפשט: "הוא ייזכר תמיד בשל חסרונותיו".
נא להמתין לטעינת התגובות
