לב כתום הוא לב שבור
את העובדה שאביב גפן מככב בשמי המיינסטרים, כולם יודעים. את העובדה שהוא קצת גרידי, יודעים פחות. איתי שטרן ביקר במופע שירי האהבה שלו לכבוד הוולנטיינז דיי וחזר עם לב שבור ותוכן סלולרי
אביב גפן הוא האמן האולטימטיבי לוולנטיינז דיי. אין עוד אמן ישראלי שכתב כל כך הרבה שירי אהבה מושלמים. גם האוסף שלו שיוצא בימים אלו, אותו תוכלו לרכוש בבית הקפה הקרוב למקום מגוריכם, התאים לאירוע כמו מקציף חלב למכונת אספרסו חדשה. וכך, בזה אחר זה הגיעו שירים כמו "לילות לבנים", "מחר", "כוכבי בלילה" ועוד רבים ומרגשים. בשלב מסוים, לאחר החימום הקצר, העניין הלך והתבהר: ההחלטה ליצור ערב אקוסטי לכבוד יום האהבה ייבש את הלהיטים של גפן, שממש התחננו לאיזה דיסטורשן קטן.
הערב כולו נסב סביב רביעיית כלי המיתר של יועד ניר (המלווה את גפן בתקופה האחרונה ועושה עבודה מצוינת) בליווי קלידים ותופים מוחלשים. וכמו בכל מופע מסוג כזה, עם ספונסרים שמנים ומלאי אחריות להצלחה בטוחה, מילאו את הבמה גם אורחים מוכבדים. ראשון הגיע יונתן גפן, אותו כיבד אביב בחיבוק חם. לאחר מכן באו עלו בזה אחר זה ארקדי דוכין שביצע את "מקסיקו" בדואט פסנתרי משכנע, דניאל סלומון שנתן ביצוע אינטימי במיוחד ל"המכתב", סטיבן וילסון שעלה לשיר את "Once" מתוך האלבום החדש של "בלאקפילד" והוכיח בפעם המי יודע כמה שבריטים זה תמיד טוב. איה כורם עלתה להופיע והצליחה להרוס את "זה רק הלב שכואב לך" ואחרון חביב עלה שלומי שבן, שנתן ביצוע מושלם ל"אולי" באווירת לונה פארק ממזרית, כמו שרק הוא יודע.
גפן האב, טיפוס סרקסטי וחיוני במיוחד, ידע להגיד עד כמה מיותר החג המטופש והמאולץ הזה שמגיע בתיווכו של קדוש נוצרי שלגמרי לא חיבב יהודונים. לאחר מכן, איחל הצלחה לבנו וללהקתו הצעירה, איתה הוא עומד להופיע מעבר לים. "אני ממש מקווה שהם יצליחו. פשוט מגיע להם לא להיות פה" אמר לפני שהתחיל לקרוא את "המכתב".
הרגע המרתק הזה, בו גפן הצעיר וגפן האב (עוד מעט שניהם יתפקדו כאבות) חברו לדואט משותף, היווה מעין כדור בדולח, ששיקף באופן מסוים את הפער הדורי שהלך ונוצק בין השניים. וכך, לרגע אחד ניתן היה לדמיין מה היה קורה לו יהונתן גפן היה כותב את "הכבש הששה עשר" בעידן הסלולארי. האם היינו זוכים לשמוע אותו בהשמעת בכורה כרינגטון. האם היינו יכולים לרכוש אותו בלעדית בסניף ההיפר נטו, יחד עם שישיית מים מינרליים ומגבונים לחים. מתחסדים יגידו שהתשובה לשאלה ההיפוטתית הזו שלילית בהכרח. ואני אומר: בכלל לא בטוח.
יהונתן גפן תמיד היה ביחסי משיכה - דחייה ביחס למיינסטרים הישראלי. מצד אחד הוא ידע להנפיק טקסטים ביקרותיים ביותר על מדינתנו אכולת הטמטום בעוד
אביב גפן לעומתו, עבר תהליך קצת שונה. את תחילת הקריירה שלו הוא הפקיד בידיהם של ילדי אור הירח, להם שימש כמדריך לטרמפיסט בגלקסיית המרדנים. הוא הפך גורו תוך זמן קצר. שימש כלוחם חופש תוך כדי שהפך לאחד היוצרים המוערכים בארץ. עם הזמן, ובעיקר בשלוש השנים האחרונות, הפך אביב גפן למוצר. שלא כמו אביו, הוא בחר לשתף פעולה עם בעלי ההון. הוא הפיק את נינט, הוא כיכב בפרסומת לביסלי, הוא מכר את עצמו לארומה. כל זאת ועוד לא יכולים להעיד ולו דבר אחד כנגד יצירתו. העניין היחידי שלא מריח טוב בכל הסיפור הזה, היא הגרידיות.
"אני נווד זרוק שהתאהב לו בנסיכה" שר גפן ב"מלאך", אולי שיר האהבה הכי יפה שנכתב כאן בעשור וחצי האחרונים. ואני, טיפוס חשדן שכמותי, קצת התקשיתי להיזכר מתי גפן היה נווד ואיך לעזאזל הוא הצליח במצבו הקשה לקנות לעצמו חליפה של ג'וצי . וכך, הלכה והתעגלה לה תחושת ניכור מסוימת שהעציבה אותי. כל כך רציתי להתרגש במופע של אביב. כל כך רציתי להאמין שהעובדה שאני יודע את כל המילים לכל השירים, תעיף אותי גבוה. שאני אחזור אחורה. שאזכר.
כל זה לא קרה. השולחנות והכיסאות שפוזרו לכל אורכו של האנגר 11, כמו הוילון האדום שכיסה את אחורי הבמה ושלושת הנברשות שעמדו מעליה נתנו תחושה של מלון יוקרתי בוגאס. רק הרולטות והקלפנים היו חסרים להשלמת האווירה. ואז, שנייה לפני שהאורות נדלקו וגפן סיים לשיר את "האם להיות בך מאוהב" עלתה בי תחושת האכזבה. גפן עוד לא הספיק לעבור את הוילון בדרך לחדר ההלבשה, וכל הקהל היה כבר בריצה אל מגרש החנייה. תוך דקות ספורות התרוקן האנגר 11 מקהל יושביו, שכנראה התרגל לצרוך גם את המוזיקה שלו כמו SMS - קצר, מהיר ומרוחק . ממש כמו במערכות יחסים, או בימי אהבה, גם אני סובבתי את הגב והלכתי משם.
נא להמתין לטעינת התגובות
