משלוש יוצאת אחת
אחרי תקליט זהב ורגע לפני שהיא חורשת את הארץ עם סיבוב הופעות חדש, איה כורם עוצרת כאן לסיכום ביניים. לגבי שלישית רימון - מי בכלל אמר שהיא היתה חלק מהחבורה?
"אבל חשבתי שמתישהו יזנחו את ההשוואה ויעברו לדבר הבא. ואז קרן, שהיא חברה של מירי, הוציאה את התקליט שלה ונולדו 'המסיקות'. בהתחלה אמרתי שזה נחמד וחשבתי שזה יעזור גם לחברים אחרים שלי. לאריק (ברמן - בוגר נוסף של "רימון", רחב"ה) זה עזר. אבל כשמגיבים למה שאני עושה כאל משהו שכולנו עושות, כשמבקרים את 'חבורת רימון' ואיך נמאס ממנה, זה מגוחך ומטופש. מה זה 'נמאס'? מה עשיתי? לא להוציא תקליטים יותר? באמת סליחה שאני כותבת שירים לבנות".
אז אין באמת דבר כזה "המסיקות"?
"אני לא אומרת שאין קווי דמיון בין המוזיקה שלנו, אנחנו שלוש נשים שלמדנו ב'רימון', אבל כך גם דנה ברגר ואחינועם ניני. נורא קל לשים אותי, את קרן ואת מירי באותה משבצת למרות שבתכלס אנחנו לא מכירות הרבה זמן. אני מאוד מעריכה אותן, אבל הן לא חברות טובות שלי".
מילה טובה על מירי?
"מעבר לרעש ולצלצולים שלה, היא רגישה בצורה בלתי רגילה".
קצת היסטוריה: הן הכירו כשיהודה עדר, מוזיקאי וממקימי בית הספר "רימון", שידך בין כורם הכותבת, למסיקה הזמרת, שסיימה את לימודיה ב"רימון" שנתיים קודם לכן. שיתוף הפעולה ביניהן הוביל לשיר "אתה אף פעם" שכתבה כורם וביצעה מסיקה, ולשידוך מקצועי בין כורם לאורי זך, בעלה של מסיקה שכאמור התגייס להפיק את אלבומה של כורם. היא, אגב, לא חשבה קודם על קריירת שירה. "מירי היתה שם כדי להגיד לי 'את מדהימה'. וכשמירי אומרת לך כזה דבר את חושבת שאולי יש בזה משהו", מסכמת כורם את ההחלטה להפוך לזמרת. את פלס, חברתה הטובה של מסיקה, הכירה כורם דרך בן זוגה של פלס, איתי פרל, הבחור המפורסם מהשיר. "איתי הוא השילוב האולטימטיבי בין גבר-גבר לטיפוס רגיש", מציינת כורם. "הוא המניאק שכולן רוצות לביית, וקרן הצליחה. את איתי הכרתי הרבה לפני שהוא הכיר את קרן, אנחנו חברים טובים כבר שנים".
זה לא הפריע לקרן?
"לא חושבת, צריך לשאול אותה. לגבי מירי ואורי, אני משוכנעת שזה לא פשוט שבחורה מבלה עם בעלך עשר שעות ביום, אבל מירי מכירה אותי ויודעת שהיא יכולה להיות שקטה".
בחודש שעבר חגגה כורם יום הולדת 27 במסיבת הפתעה, בה קיבלה גם תקליט זהב. לפני שבועיים החלה להריץ מופע חדש בליווי פסנתר וצ'לו. גם לאהבת הקהל ההולכת וגדלה היא מתחילה להתרגל, כמו גם לאתר האינטרנט שלה ולפורום המעריצים הפעיל. "זה מוזר, אין לי מילים אחרות לתאר את זה", היא מודה. "אנשים מפגינים כל מיני גילויי אהבה ואני משתדלת להיות נחמדה, למרות שצריך סבלנות לפעמים. למשל, מישהי אמרה לי: 'איך הבת שלי מתה עלייך, היא הורידה את כל השירים שלך מהאינטרנט'. לכי תסבירי לה שאני מנסה להתפרנס מהמקצוע שלי. או שיאיר לפיד אומר לי שאבא שלו כל כך אהב את השיר 'יונתן שפירא', שהוא הוריד אותו ב'קאזה'. ואני אומרת לעצמי -'היית שר המשפטים'".
היא גדלה בנצרת עילית, בת אמצעית לאב מהנדס ולאם ניצב משנה
בצבא שירתה כמדריכת שריון, בהתאם למסורת המשפחתית. "כל בני המשפחה שלי הם שריונרים", היא אומרת. "לא חשבתי להתגייס ללהקה צבאית, להופיע ולריב על סולואים. מצד שני, מדריכות שריון זה כמו מדריכות מוזיאון בחיל האוויר לטייסים - אגף היפות".
אחר כך עבדה לפרנסתה כמעצבת אביזרים ותפאורה לטלוויזיה, ותכננה את עתידה בתחום האדריכלות. "עיצוב זה משהו שמאוד מעניין אותי", היא אומרת. "גם גדלתי בבית פולני, ככה שללכת לאוניברסיטה היה מתבקש, ואדריכלות זה מקצוע".
בסופו של דבר החליטה לחזור לתחביב הישן ונרשמה ללימודים ב"רימון". בהמשך לגל הביקורת, יש מי שהכתיר את בית הספר כסוג של "כוכב נולד", בית חרושת חדש ואופנתי לייצור כוכבים. "זאת חוצפה להשוות את 'רימון' ל'כוכב נולד'", היא מתרעמת, "לימודים ב'רימון' לא נותנים לך הבטחה שתיכנס לפלייליסט".
היית הולכת ל"כוכב נולד"?
"לי זה מאוד לא מתאים. הטלוויזיה משטחת כל דבר כדי להאכיל את הצופים, וכדי להיות כוכב טלוויזיה אתה צריך להיות מהפריפריה, מזרחי ואותנטי, להעביר מסר שיעבור לכולם. אני מניחה שאותי יותר קשה לעכל".
זה מקצוע עם הרבה תחרות וקנאה, אני מניחה.
"לקנא זה אנושי. אם אני שומעת שיר מדהים של אריק אני יכולה לקנא ולהצטער שלא אני כתבתי אותו. זה קורה".
את הסינגל הראשון שלה - "קיץ", כתבה על יחסיה עם יותם, בסיסט שעזב ללונדון האפורה, והיא בעקבותיו. "זאת היתה התקופה הכי קשה בחיים שלי", היא נזכרת. "הייתי לבד, בלי כסף, רחוקה מהבית ועם מערכת יחסים שלא עבדה. בארץ הייתי עם חברים, הרגשתי אוהבת ונאהבת, ושם לא אהבתי את עצמי".
ומיהו יונתן שפירא?
"גיליתי בשנה האחרונה כל מיני אנשים שהחליטו שהשיר 'יונתן שפירא' נכתב עליהם. אז יונתן זה בחור שלמד איתי ב'רימון', שיש לו חברה כבר הרבה מאוד זמן, והיה לי מין קראש כזה אליו, שלא יכולתי לעשות איתו כלום. כשהשמעתי לו את השיר הוא היה נבוך ברמות. זו לא כוס התה שלו, בחורות ששרות עליו שירי אהבה ברדיו".
ומה אמרה החברה שלו?
"זהו, שאני אף פעם לא פגשתי אותה. עכשיו היא גרה איתו בחו"ל. אני מניחה שאם הייתי מכירה אותה, הייתי נזהרת יותר במילים".
אבל עכשיו היא כבר לא צריכה לפנטז על חברים של בחורות אחרות: בחצי השנה האחרונה היא אוחזת בבן זוג, בן ברנר, מנהל ה-V.O.D ב"הוט", ורק לפני שבועיים עברו לגור יחד. הם הכירו בדיוק כשהוא סיים מערכת יחסים בת שלוש שנים וחצי, וכורם מצידה סיימה קשר בן שנה וחצי עם ג'וש קריגר, צלם שעליו כתבה את "שיר אהבה פשוט". "בן ואני גרנו אחד מעל השני באותו בניין אבל לא נפגשנו אף פעם", היא מספרת על נסיבות היכרותם. "הייתי צריכה מקדחה ואחד השכנים הפנה אותי לבן ואמר: 'הוא נחמד, הוא ייתן לך'. גברים שיודעים לתקן דברים עושים לי את זה".
מה הטעם שלך בגברים?
"אסור לו להיות יפה מדי, ראי ערך דודי בלסר, כי אז אני ארגיש מכוערת לידו. עדיף שיהיה גבר-גבר, למשל הרופא מ'לוסט', או אסי כהן. אבל הכי חשוב שיהיה חכם, מצחיק ורגיש".
עושה רושם שאת תמיד בתוך זוגיות.
"היו לי ארבע מערכות יחסים ארוכות, אבל מאוד חשוב לי הלבד שלי. אני קנאית לפרטיות שלי ומי שאיתי יודע ומכבד את זה. בן, למשל, מסוגל להבין את כל השריטות שלי, ובו בזמן לתת לי את המקום שלי. יש מצבים שאי אפשר להתקרב אליי. כשיש לי מצבי רוח, אני לא מדברת. בפעם הראשונה בן ראה אותי ככה אחרי הופעה לא מוצלחת שלי. לא הייתי מרוכזת, היו בעיות טכניות ומשהו לא הסתדר עם הנגנים. הייתי בסרט, לא תקשרתי בכלל ובן ידע להסתדר איתי".
כבר שברו לך את הלב?
"פעם בכמה זמן אני חולמת בלילה על הבחור הראשון שהייתי מאוהבת בו, ששבר לי את הלב ונפרד ממני כשהייתי בת 20. אחרי כמה חודשי זוגיות בילינו יחד בסופשבוע, ובסופו הוא אמר לי:'אני לא מתאהב'. מה אפשר לעשות? זה לא שהוא החליט בשרירות לבו שאני לא מוצאת חן בעיניו כי אני לא מספיק יפה או מגניבה, אלא שאחרי שלושה חודשים שבהם הוא ראה מי אני ומה אני, הוא החליט שלא מתאים לו. זה ייהרג ובל יעבור. מה נראה לך, בנאדם? אין לך עיניים? אני מקווה שהוא קורא את הכתבות עליי ואומר לעצמו: 'דמט, למה זרקתי אותה?'. אבל אני משערת שהאהבה הכי גדולה שלי תהיה בעלי לעתיד והילדים".
כמי שמעידה על עצמה שהיתה טום בוי בנעוריה, יש לציין שכורם הולכת ומתחברת לצד הנשי שלה. השנה ביקרה אצל קוסמטיקאית לראשונה, פיתחה תחביב חדש: בישול, ואף יישרה את שיניה. "כשדיברתי על זה שאני רוצה לעשות יישור שיניים, ישר התקשרו להציע לי טיפול בחינם, אבל העדפתי לשלם", היא אומרת. "כשאתה מפורסם כולם פתאום נורא נחמדים אליך, אבל אני מרגישה עם זה לא בנוח, וגם אין דבר כזה, מתנות חינם, התמורה צריכה להגיע מתישהו".
ומה פתאום בישולים?
"עכשיו אני מאוד נהנית להיות האישה הקטנה שמבשלת ואופה. אני פולנייה אמיתית, טיפוס מאוד ביתי. בפעם הראשונה שקיבלתי כסף מאקו"ם, קניתי לי מיקסר אדום, אפילו לא בתשלומים. אני מעריכה ואוהבת אוכל טוב, למרות שאני שמה לב למה שנכנס לי לפה. אפילו הייתי שמחה להתעסק פחות באיך שאני נראית ובמשקל שלי. אני מניחה שזה גזר הדין של כל בחורה בתל אביב".
למה דווקא בתל אביב?
"איכשהו, אני מרגישה שלתל אביב מגיעות כל הבחורות הכי יפות ורזות בעולם, שעסוקות כל היום במראה שלהן. גרתי בצפון ובלונדון, ואני, שאי אפשר להאשים אותי בנטייה לא סטרייטית, רואה בחורות ואומרת - מה זה הדבר הזה? מה עשיתי רע? עוד סנטימטר היה קשה לתת לי?".
מה עם שאר הדברים שיש לתל אביב להציע?
"מסיבות וסמים מאוד רחוקים ממני. סטוצים זה תמיד פחות שווה לבנות, כי אנחנו צריכות שיכירו אותנו ושיאהבו אותנו. סקס, סמים ורוקנרול זה פוזה שנחמד לדבר עליה, אבל פחות נחמד לחיות אותה. אני צריכה ריגושים אחרים: אהבה, חברים טובים, לכתוב שירים, מוזיקה טובה, בישולים".
בקיצור, יותר נערת מקהלה מנערת רוקנרול.
"לא הכול אצלי ורוד, אבל אני לא טיפוס דיכאוני. אני בוכה רק כשאני מרגישה שלא מבינים אותי, ויש לי תקופות שאני יכולה לבכות גם מפרסומות. למשל, בכיתי מהפרסומת של הגבינה הלבנה עם האמא והחיילים, או בפרסומת לאוכל לתינוקות עם השיר 'הכי קרוב אלייך, אמא'.
"תראי, זה מקצוע שיכול להוציא אדם משפיותו. יש מרחק עצום בין ערב שבו אני מופיעה ומקבלת אהבה ואדרנלין, לבין תקופה שהלו"ז ריק, וכל מה שיש לי לעשות זה לשבת בבית ולקרוא טוקבקים באינטרנט על כמה שאני שמנה, מכוערת וגרועה. זה יכול להוציא אותך משווי המשקל. אבל עכשיו, למשל, אני בתקופה של עשייה, ומסתובבת עם חיוך מרוח על הפרצוף".
נא להמתין לטעינת התגובות
