חבק אותי חזק
קולקציית המבקרים של nrg תרבות הם הכי דביקים, ובגלל זה היה להם קל לארגן לכם המלצות מעולות ליום אהבה מתקתק. כיבוש ראשון או זוגיות וותיקה, בבית או בחוץ - כל האפשרויות לפניכם
כמדי שנה, חג האהבה מפציע עלינו לטובה. הזוגות יתכרבלו, הרווקים יתמרמרו, והוליווד תבטיח אסקפיזם לכל. הנה כמה אופציות להעביר ערב של רומנטיקה מול המסך, הקטן או הגדול, או לארגן פלייליסט של שירי
לשמרנים: "החופשה"
מי שמעדיף את הרומנטיקה שלו אסקפיסטית, סכרינית וקיטשית עד עלפון, ישמח לצאת לחופשה שננסי מאיירס ארגנה עבורו. צ'יק פליק על פי הספר, עם קמרון דיאז וג'וד לאו כזוג היפה, וקייט ווינסלט וג'ק בלאק כזוג המוזר. מי שעצם הביטוי "צ'יק פליק" מעביר צמרמורת בעצמותיו, מוטב שיתכונן לחופשה הארוכה בחייו.
לחולמים:"מדעי החלום"
מי שמחפש אופציה פחות שגרתית, ימצא פתרון מענג להפתיע בהזיה האחרונה מבית מישל גונדרי, במסגרתה גאל גארסיה ברנאל ושרלוט גינזבורג מכינים יחדיו את החומר ממנו עשויים חלומות. מישל גונדרי פחות צ'ארלי קאופמן שווה פנטזיה ויזואלית סהרורית, נטולת התחכמויות פילוסופיות, אבל מקסימה כמו חלום מתוק.
למתחכמים: "מעבר לכל דמיון"
מי שמחפש לרקוד בשתי החתונות – גם קומדיה רומנטית וגם דרמה פילוסופית מתוחכמת – אולי ימצא את מבוקשו אצל מארק פורסטר, שלפחות מתיימר למלא את שתי הפונקציות (ונוחל הצלחה חלקית). וויל פארל מנסה בו זמנית לגרום למגי ג'ילנהול הגם-יפה-וגם-אופה להתאהב בו, ולהילחם על חייו כדמות ספרותית בדמיונה של הסופרת אמה תומפסון. מה הסיכויים שלו? בואו נגיד שאם גורלו נמצא בידיו של היועץ האקזיסטנציאליסטי עתיר הניסיון דאסטין הופמן – הוא בידיים בטוחות.
מה יס לראות?
יס לא מגלים התלהבות ניכרת מחג האהבה, ומציעים ערב סולידי למדי. תוכלו למצוא שם את "שלג יורד על ארזים", (18:00, יס 1) סיפור אהבה האנטי-מלחמתי פוסט פרל הארבור בין אית'ן הוק ליוקי קודו היפנית; "האהבה שאחרי", (20:05, יס 1) משחק הסווינגרס של אלן רודולף עם ניק נולטי, ג'ולי כריסטי, לארה פלין בויל וג'וני לי מילר; ו"פנטום האופרה" (22:00 , יס 1), עיבודו הפומפוזי והמושמץ של ג'ואל שומכר למחזמר הקלאסי של אנדרו לויד וובר.
ומה מסתתר בלוע הארי?
MGM, כמו MGM, מבטיחים לכם ערב קלאסי, שמתחיל בעצם כבר בצהריים. שימו לב לחפיסת האסים: "סיונרה" (12:30), ה"מאדאם באטרפליי" של מרלון ברנדו, בו הוא מגלם טייס אמריקאי המתאהב בצעירה יפנית, על אפם ועל חמתם של כל סובביו; "אירמה לה דוס" (14:55), עיבודו השנון של בילי וויילדר לסיפור האהבה בין הזונה בעלת לב הזהב שירלי מקליין לאציל המתחזה ג'ק למון; "מה חדש, חתלתולה?" (17:15), הסרט הראשון שכתב וודי אלן (שגם מופיע בתפקיד קטן), בו הדון ז'ואן פיטר אוטול בוחר להישכב דווקא על ספת הטיפולים של הפסיכיאטר המטורף ד"ר פיטר סלרס; "האישה באדום" (19:00), בו ג'ין וויילדר מאבד את הראש נוכח הרגליים הארוכות של האקסית של סטיבן סיגל – קלי לה ברוק; "כשהארי פגש את סאלי" (20:25), הרולס רויס של הקומדיות הרומנטיות, כולל האורגזמה הקולנועית המפורסמת ביותר בעולם; "ארבע חתונות ולוויה אחת" (22:00), הסנונית שבישרה את השתלטותו של יו גרנט על הז'אנר, אבל לא פחות מכך הרחיבה את מועדון המעריצים של רואן אטקינסון; ו"מעריצה צמודה" (23:55), בה כוכבי הבייסבול קווין קוסטנר וטים רובינס רבים על אהבתה של הגרופית סוזן סרנדון. לפחות במציאות – וזה מה שקובע – רובינס ניצח.
ומה הוט?
הוט בחרה להפתיע בערב לא שגרתי. מקומן של הקומדיות הרומנטיות נוטפות הקיטש נפקד השנה (יש יסוד סביר להניח שמדובר בנבצרות זמנית), ועל חשבונן צפוי לחוגגים ערב שכולו בסימן "אין אהבות שמחות": "מועדון האקסיות", שמאחד את בט מידלר, גולדי הון ודיאן קיטון למסע נקמה בבעליהן שהעדיפו ישבנים צעירים וחטובים על פניהן; "סיפור אהבה" (18:10), סוחט הדמעות המיתולוגי בו נדרש ראיין אוניל להכריע בין אהבתו לגבותיה המרשימות של אלי מקגרו לבין הבחירה בחיים; "אבודים בטוקיו" (19:50), עם ביל מאריי וסקרלט ג'והנסון כשני זרים מתוסכלים בטוקיו המנוכרת שהופכים בדידות קיומית לתחילתה של ידידות מופלאה; "קרוב יותר", בו ג'וליה רוברטס, ג'וד לאו, נטלי פורטמן וקלייב אואן משחקים כסאות מוזיקליים רומנטיים; "לשבור את הגלים" (21:30), הפרשנות הריאליסטית הבוטה והעוצמתית של לארס פון טרייר למושג "אהבה טוטאלית"; ושוב, "האהבה שאחרי" (זו אותה האהבה. אין אחרת).
בפני אלו הבוחרים לבלות את ערב האוהבים במחיצתו של ה- DVD האהוב והטוב, עומדות כמובן אפשרויות בלתי נדלות. הנה שלוש אופציות מקריות אך שוות מתוך ערימת הדיסקים הגדושה:
לקלאסיקנים: חמים וטעים
בילי וויילדר, שכבר הוזכר כאן, אחראי על כמה מהקומדיות השנונות בתולדות הקולנוע, וזו אחת הנודעות והגדולות שבהן (ולזמנה, גם אחת הנועזות שבהן). טוני קרטיס וג'ק למון מבינים שיש רק דרך אחת לברוח מהמאפיה: לגלח רגליים ובתי שחי, להרים חזה בגאון, ולהצטרף ללהקה של מרילין מונרו. אבל כשמרילין בשטח, לא קל להחביא את הגבריות מתחת לשמלות. מסתבר שגם נשים מעדיפים בלונדיניות.
לחובבי הביזאר: לב פראי
גרסתו הסוריאליסטית של דייויד לינץ' ל"הקוסם מארץ עוץ" שולחת את ניקולאס "סיילור" קייג' ולורה "לולה" דרן אל שביל הבריחה, הרחק מזרועותיהם של החותנת הפסיכופטית והקופים המכונפים שלה. ראן, לולה, ראן.
לאינטלקטואלים: הרומן שלי עם אנני
מי שמצקצק בלשונו בחוסר נחת נוכח וודי אלן בעידן ה"סקופ" (שלא לדבר על הסרטים שקדמו לו), מוזמן לחזור ולהיזכר ביצירה המכוננת, אולי סרטו הגדול מכולם של היהודי הנוירוטי הקטן והמבריק, שכולו קומדיה רומנטית בהפרעה.
הקלאסי
הביטלס, In my life. ההרמוניות הקוליות, המלים הפשוטות כל כך שתמיד עושות את העבודה, הצ'מבלו הקסום בסולו. בחיים שלי, אני אוהב אותך יותר ויותר - הם שרים, ומשכנעים.
הקאוור
"האם אמרתי לך לאחרונה שאני אוהב אותך?"
רוד סטיוארט מצטיין בלקחת שירים של אחרים, ולתת להם את השיוף הקטן הזה, שהופך אותם ללהיטי-ענק. הוא עשה את זה ל"החתך הראשון הוא הכואב יותר של קט סטיבנס", ל"האנדבגס אנד גלדראגס" של מייקל ד'אבו ובעיקר לשיר המופלא של ואן מוריסון, בלוז של אהבה, שיר חופה מושלם, גם בביצוע המקורי החם והרועם של ואן מוריסון, וגם בגירסת האנפלאגד הצרודה וזועקת של סטיוארט.
המהיר והסוחף
ג'יימס, "ממש כמו פרד אסטר"
הקול של טים בות' - סולן להקת ג'יימס - הוא משהו בין ברט אנדרסון מ"סוויד" (עם פחות התפנקות) לבין דיוויד בואי ברגעיו המצויינים. לאחרונה התבשרנו ש- James חוזרת להופיע, וכדאי להיזכר בשיר והלהיט שכל כולו אהבה מוטרפת, נסחפת. "בדיוק כמו פרד אסטר" זה נקרא, מתוך האלבום הנפלא "מיליונרים" מ-1999, תקליט האולפן העשירי של הלהקה המצויינת הזאת.
המושלם
ניק דרייק, "שמיים צפוניים"
שיר שמכריז מיד בפתיחה "מעולם לא חשתי קסם כזה" הוא שיר אהבה, למרות שבסוף יש גם עוקץ תוהה: האם תאהבי אותי בזכות הראש שלי? בגלל הכסף שלי? האם תאהבי אותי עד סוף החורף? האם תאהבי אותי עד שאמות? - ועדיין זה אחד השירים היפים והמושלמים ביותר שנכתבו אי פעם. מתוך אלבום הסולו השני של ניק דרייק, "ברייטר לייטר", שיצא ב-1970. דרייק עצמו נפטר בגיל 27, ארבע שנים אחר כך.
הלא כל כך ידוע, אבל יפה מאוד
ברוס ספרינגסטין, "ולנטיינ'ס דיי"
משום מה, דווקא "מנהרת האהבה" של ספרינגסטין, מ-1987, לא זכה ליחס ראוי. הוא עוסק ב - איך לא? - אהבה, אבל מהצד הפחות כייפי שלה. יותר חרדות נטישה ופחות יין ושושנים. השיר שחותם את התקליט ההוא מתאים בדיוק ליום הזה, יום ולנטיין, שיר שעושה שימוש יפהפה בתיאורי נוף כביטוי לערגה, בדידות, פחד ו...אהבה גדולה.
ואחד פחות ידוע, ועדיין יפה מאוד, מהצד השני של האוקיינוס..
טניטה טיקאראם, "ולנטיינ'ס הארט"
מתוך תקליט הבכורה של טיקאראם, שהיתה ב-1988 סוג של הבטחה מרעישה שלא כל כך קיימה, אמנם, ועדיין יש באלבום הבכורה שלה 3 שירים נפלאים במיוחד, ביניהם זה: לבו של ולנטיין. פסנתר, רביעיית מיתרים והקול המעושן, הנמוך, המיוחד במינו, של טניטה.
המוּכָּר והמוֹכֵר
דיידו, thank you
אשה המוכרת מיליונים והאמנית הבריטית המצליחה של המאה ה-21. החושניות והיופי של השיר הזה, "תודה", כבשה אפילו את לבו הקשוח של אמינם שדגם ממנו ל"סטאן" שלו נתח נאה. שיר שנע במתחמי הגבול שבין רכות קיטשית לפיתוי נועז, מקוריות ורגשנות. שיר מצויין ללכת לצליליו אל החופה
נא להמתין לטעינת התגובות
