הא לך, רודן אכזר
אלי אשד צלח את תשע מאות העמודים של "מאו - הסיפור שלא נודע". עכשיו הוא מנסה להחליט מי יותר אכזר: מאו צה טונג האמיתי או בן דמותו גנרל סונג מסיפורי עוז יעוז
אימרת שפר אחת מני רבות של "גנרל סונג" (מאו צה טונג) בספר "עוז יעוז נגד השליח הסיני" מאת עידו סתר, 1965
"פצצת אטום מתפוצצת על פי פקודה
אה ,איזה אושר עילאי !"
(שיר בן שני שורות של מאו צה טונג , מתוך "מאו הסיפור הבלתי נודע" עמ' 594)
אי אז באמצע שנות השישים פורסמה בעברית סדרת ריגול לילדים על עלילות הסוכן הישראלי הנועז עוז יעוז. אוייבו המפחיד ביותר של עוז לא היה הגנרל המצרי רמאדן בעל אף הנשר אלא המנהיג הסיני "גנראל סונג" .סונג הוצג בסדרה כצאצא רצחני של ג'נג'יס חאן בכבודו ובעצמו, השואף לכבוש את העולם. איך שלא תסתכלו על זה, סונג הסדיסט הערמומי, שופע אימרות שפר ושירים קצרים, הוא הדמות המפחידה ביותר שהוצגה אי פעם בספרות ילדים בשפה העברית .
כמובן ש"סונג" לא היה אלא שם כיסוי למנהיג סין האמיתי מאו צה טונג, כפי שהיה ברור לכל מבוגר שקרא את הספרים. אך הדמות דרכה הוצג מאו בתור סדיסט רצחני, שכל שאיפתו היא לכבוש את העולם, נראתה לכאורה כקריקטורה נבזית ומגוחכת של סופר ספרות זולה בעל דמיון פורה, ותו לא.
בשנים שבה החלה בסין "מהפכת התרבות" בניצוחו של מאו ואישתו, שחקנית קולנוע מתוסכלת, ידעו הכל בחוגי האינטלקטואלים של המערב שמאו צה טונג הוא ההפך הגמור מכך. בחוגים אלו הייתה הערצה עצומה, ממש פולחן, למנהיג המהפכני ששינה את פניה של סין לכאורה לטובה.
המערב כולו, כולל מדינת ישראל, הופצצו אז בכתביו ובאמרות השפר של המנהיג הסיני הנערץ שניגוד לממשיכיו הפוליטיים כיום בסין ובמדינות אחרות , הרבה לכתוב. כל מי שהעז לרמוז שאולי השליט הסיני אינו כליל השלמות וכי לאמיתו של דבר "מהפכת התרבות" שלו הייתה הטיהור הרצחני הגדול ביותר בתולדות האנושות (גדול אפילו ממסעות הרצח ההמוניים של היטלר וסטלין) נחשד מיד כתועמלן וסוכן שירותי הריגול המערביים .
בימים אלו יצא לאור הספר "מאו - הסיפור הלא נודע", פרי עטם המשותף של הסופרת הסיני ג'ונג צ'אנג (שהתפרסמה כבר גם בעברית הודות לספרה "ברבורי פרא", שמתאר חוויות מאותה מהפכת תרבות שנודעת כיום לשימצה) ושותפה ההיסטוריון ג'ון הלידיי שמציג את שליט סין הקומוניסטית מאו כמפלצת אדם שרצחה יותר מ70 מיליון איש, זאת כמובן בהנחה שאנחנו מקבלים את הספר בן 860 העמודים כפשוטו.
על פי ספרם של צ'אנג והלידיי, מאו היה התגלמות אבסולוטית של הרשע האנושי, פשוטו כמשמעו. אדם ששיקר לגבי כל השגיו במסע הארוך המפורסם שאותו ניהלו הקומוניסטים ברגל לאורך סין עד שהגיעו לשלטון ולמעשה היה אחראי לתבוסותיהם המרובות. מאו, בערמומיות השטנית האופיינת לו, הצליח פעם אחר פעם לחמוק מאשמה ורק לחזק את כוחו תוך שהוא מחליש ולבסוף מחסל את האנשים שהיו אחראים לניצחון האמיתי.
במשך כל חייו מאז כשליט האבסולוטי של סין חי מאו כדיקטטור הדוניסטי חובב נשים ותענוגות שאותם הקפיד למנוע מהעם הסיני שאותו הכריח לחיות בעוני מרוד וברעב. את רצונותיו קיימה כלאחר כבוד אישתו, ג'אן צ'ינג, שהייתה כוכבנית קולנוע מתוסכלת בעברה. כאשר הומתו בסין עשרות מיליוני אנשים במסגרת "מהפכת התרבות" עמדה אשתו של מאו בראש הקבוצה שכונתה אז "כנופיית הארבעה",
הסופרים דואגים להראות בספר שג'אן צ'ינג הייתה רק עושת דברו. מאו דאג למשוך את כל החוטים כשהוא משמיד, רוצח והורס בדרך למטרה האחת והיחידה שלו: הפיכת סין למעצמת על, ולבסוף השתלטות על כדור הארץ כולו, והמחברים מביאים ציטוטים שונים של מאו שבו הוא מצהיר על כך במפורש...
לטענת המחברים, סטלין הוא זה שהיה אחראי לעלייתו של מאו (אם כי אפילו הוא החל לחשוש משאפתנותו של הסיני בשנותיו האחרונות). אבל אפילו הרוסים של חרושצ'וב מוצגים בספר כמי שדאגו לטובת העם הסיני יותר ממאו עצמו והיו מוכנים למכור לו מזון בזול, אלא שמאו התעקש להחזיר את הלוואותיו הענקיות מרוסיה הרבה לפני הזמן על חשבון חייהם של מיליוני סינים שגוועו ברעב ונרצחו בפקודותיו. המחברים מביאים ציטוט ממאו ששום לא אסון אמיתי לא יקרה גם אם מחצית העם הסיני יהרג.
הדבר הטוב היחידי שהמחברים הצליחו למצוא לגבי מאו הייתה העובדה שהוא מת מתוסכל מאחר שיריבו דנג שיאו פינג הגיע לשלטון על אפו ועל חמתו, ולבסוף העלה את סין על דרך (קפיטליסטית) חדשה. בספר, מאו הוא הרשע המוחלט הדואג רק לעצמו ולכוחו ומענה ומשמיד כל מי שעומד בדרך, ועוד מליונים נוספים חפים מפשע רק בגלל שהוא יכל. האם אכן כך היה מאו במציאות? האם אכן היה מאו דמות חד מימדית כל כך?
לכאורה, דמות כזאת יכולה להתקיים רק בספרי מתח ולא במציאות שבה בני אדם אינם שחור / לבן. קשה להאמין שאדם חובב תענוגות שאינו מאמין כלל באידיאולוגיה לה הוא מטיף, יצא מגדרו עד כדי כך שקם לרצוח עשרות מיליונים על מנת לוודא שיעקבו באדיקות אחרי אידיאולוגיה מוטרפת שכזו.
נראה הגיוני יותר לחשוב שדווקא אישים סגפניים ומאמינים אובססיביים כמו סטלין או היטלר יפעלו כך. על פניו, הספר נראה כ"אנטי מיתוס" שמטרתו להשחיר את פניו של מאו, בדיוק כפי שפעם הופיעו ספרים שכל מטרתם הייתה להיות שירי הלל לגדולתו . אגב, מעניין לציין שבישראל הופיעו באמצע שנות השישים כמה ספרי מדע בדיוני מקוריים שתיארו ניסיון של סין הקומוניסטי של מאו לכבוש את העולם כולו עם כלי נשק מתוחכמים. מהספר מתברר שלמאו אכן היו מחשבות בכיוון זה בדיוק בתקופה זאת.
מטבע הדברים, עורר הספר ויכוח קשה בין החוקרים. יש הטוענים ש"רק" 30 מיליון איש מתו בסין במהלך שלטונו של מאו - עדיין מספר עצום בכל קנה מידה. אחרים טוענים שהמאו שהוצג בספר הוא קריקטורה מרושעת וכי המאו האמיתי, גם אם היה דמות שלילית בכל קנה מידה, לא היה כל כך מרושע ושטני וכפי שהוא מוצג שם, ובוודאי אינו האשם היחידי בכל הצרות שפקדו את סין בהמשך.
עדיין, ולסיום, גם כשלוקחים את כל ההערות וההסתייגויות הללו בחשבון, נראה שככל שלומדים יותר על מאו, ברור לקורא שסין הייתה מגיעה לתפקיד של מעצמת על שנים קודם, אילולא איש זה שעצר את התקדמותה ועינה והרג עשרות מיליונים מטובי בניה. לכותב שורות אלו מתברר שהתיאור של גנרל סונג הנבל הרצחני מסיפורי עוז יעוז היה רק שיקוף חיוור מאוד של המציאות - ואם כבר הדמיון רק החוויר מול המציאות המזעזעת פי כמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
