גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


האיש שלנו באוסקר

טוב, לא בדיוק. ארי סנדל, בן לאב ישראלי ואם אמריקנית, בסך הכול רצה לעשות קומדיה משעשעת על חייל ישראלי שמתאהב בפלשתינית. עכשיו הוא מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הקצר ומציג את Westbank Story ברחבי העולם הערבי

איילה אור-אל, לוס-אנג' לס | 4/2/2007 9:20 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ביום שלישי האחרון, בשעה חמש וחצי בבוקר, העיר צלצול טלפון את ארי סנדל. בשעה שכזו, יכול צלצול שכזה לבשר אחת מן השתיים: אסון במשפחה או שאתה מועמד לאוסקר. במקרה של סנדל זו היתה הבשורה המשמחת. סרטו הראשון, שעשה כעבודת גמר, התקבל לאוסקר כמועמד בקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר ויתמודד עם ארבעה סרטים אחרים, כולם זרים, על הפרס הנכסף.

סנדל, בנם של קתי ודן סנדל, נולד בארצות הברית לאב ישראלי ולאם אמריקנית. מאז ילדותו, הוא מספר, הרגיש משיכה עזה להיסטוריה של המזרח התיכון. משגדל הוא נרשם ללימודי מזרחנות, ואחר כך המשיך ללמוד קולנוע באוניברסיטת טוקסון ובמגמה לטלוויזיה ולקולנוע באוניברסיטת יו-אס-סי.
היה זה אך טבעי שסרטו הראשון יתרכז בקונפליקט הפלשתיני ישראלי, אך מזווית שונה ולא שגרתית במיוחד. הסרט בן ה-20 דקות הוא קומדיה מוזיקלית המתרחשת באזור הרצועה, ובמרכזה עומדים שני דוכני פלאפל מתחרים, האחד של ישראלים והאחר של פלשתינים.

דיוויד הוא חייל ישראלי המתאהב בפטימה, הקופאית הפלשתינית מדוכן הפלאפל הסמוך. השניים נאלצים להילחם על אהבתם נגד כל הסיכויים. הסרט מתחיל בדומה לפתיחה המפורסמת של הסרט סיפור הפרברים, כששני בעלי הדוכנים היריבים מרקדים להם תוך כדי הקשת אצבעות קצבית, עם צוות העובדים.

"נתקלתי בתגובות של ישראלים וערבים שאמרו לי שהסרט פשטני מדי, נאיבי ולא מתאר את המאבק כמות שהוא", אומר סנדל, שכתב את התסריט עם קים ריי. "אבל הוא חייב להיות פשטני כי מדובר כאן בקומדיה. לא התכוונתי לעשות עוד סרט על הקונפליקט. הקפדתי לא לנקוט צד בסרט. מפני שאבי מישראל אני מבין את המצב ומכיר אותו מספיק כדי להיות אובייקטיבי".
הנושא הפך נגיש

איך הגבת כששמעת שהסרט שלך מועמד לאוסקר?
"הייתי בשוק. הגשתי את הסרט, אבל לא חשבתי באמת שהוא ייבחר. ידעתי שיש לי סיכוי מסוים כי אמרו לי שאני ברשימה של עשרת הסרטים הסופיים, אבל לא ממש האמנתי שזה יקרה. כשקים ואני כתבנו את התסריט צחקנו ואמרנו שהוא עוד יזכה באוסקר, אבל לא התכוונו לכך באמת".

איך אתה מסביר את הצלחת הסרט?
"לקחתי נושא שכולם מכירים ואוהבים לדבר עליו, והפכתי אותו לנגיש לקהל. צפיתי בהרבה סרטים דוקומנטריים לפני שעשיתי את הסרט הזה, וראיתי שכל אחד מאמץ צד כלשהו, והם גורמים לך להרגיש שאין תקווה. רציתי לעשות סרט שיראה שיש תקווה וסיכוי לשלום".
 
איך באמת אתה רואה את הקונפליקט הזה?
"אני מאמין ששלום בין הצדדים הוא בלתי נמנע. אין לי ספק שיהיה שלום עוד במהלך חיי. ביקרתי בישראל הרבה מאוד פעמים, עוד כילד קטן הייתי מגיש עבודות על המזרח התיכון. אבא שלי מישראל ותמיד עקבתי אחר הקונפליקט הערבי-ישראלי. למדתי איסלאם ויהדות בקולג'. ביקרתי בכל המזרח התיכון: מרוקו, טורקיה, טוניסיה, ישראל, מצרים, ירדן, דובאי. הייתי בכל מקום. אני אוהב מאוד פוליטיקה וקומדיות, אם אוכל לשלב בין שניהם במהלך הקריירה שלי, לא יהיה טוב מזה".
  
Westbank Story

הוצג לראשונה בפסטיבל הקולנוע סאנדנס ב-2005, והתקבל נהדר באמצעי התקשורת. הוא השתתף בסך הכול ב-112 פסטיבלים ברחבי העולם, בין השאר בסין, בברלין, בשוויץ, בפריז, בתל אביב ואפילו בדובאי. "הסרט הזה לקח אותי לכל יבשת בעולם למעט אפריקה", אומר סנדל בגאווה, "אבל הכי התרגשתי להציג אותו בדובאי. זה היה ללא ספק אחד הרגעים המרגשים ביותר בחיי. על אף שאסור לישראלים להיכנס לשם, לקחתי את אבי איתי. בהתחלה בנמל התעופה קצת חששנו, אבל אף אחד לא שם לב אלינו".
הפלשתינאים רצו העתקים. מתוך הסרט
הפלשתינאים רצו העתקים. מתוך הסרט מתוך הסרט

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
ניווט מהיר
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים