שלושתנו מאותו הכפר
הטרויקה המקסיקנית הלוהטת של הקולנוע העולמי, גיירמו דל טורו, אלפונסו קוארון ואלחנדרו גונזלס אינייריטו, קצרה 16 מועמדויות לאוסקר הקרוב. היוצרים של "בבל", "הילדים של מחר" ו"המבוך של פאן" הם שלושה חברים בנפש. ראיון
שלוש האחיות הם בעצם שלושה חברים, באמת חברים טובים, ממקסיקו, שככה לא במקרה הפכו לדבר הרענן ביותר בקולנוע העולמי של השנים האחרונות. פרסים בפסטיבלים היו, אוסקרים בדרך, תקציבי עתק ומעמד על בחוג הסילון גם. אבל הם נותרו, בעצם, מאותו הכפר.
"הם" זה אלפונסו קוארון, 45, שסרטו האולטרה מתוחכם "הילדים של מחר" ("of Men Children"), עם קלייב אוון, ג'וליאן מור ומייקל קיין, העוסק בבריטניה הדמוקרטית? פשיסטית של 2027, מסעיר את קהל הצופים ומפלג את הביקורת העולמית; אלחנדרו גונזלס אינייריטו, 43, זוכה פסטיבל קאן עם "בבל" ("Babel"), בכיכובם של קייט בלאנשט ובראד פיט, ובמרכזו ארבעה סיפורים מרחבי העולם, המתקשרים, באפקט הפרפר הכאוטי, למקשה אנושית אחת; ואם התרשמתם מצילומי הקרב המדהימים של קוארון ומצבעוניות הנשיונל ג'אוגרפיק של אינייריטו, חכו ל"המבוך של פאן" ("Pan's Labyrinth") המופלא של גיירמו דל טורו, 42, סיפור אגדה פנטסטי על רקע מלחמת האזרחים בספרד, שטרם עלה לאקרנים כאן, אבל הספיק לזכות בביקורות המתפעמות ביותר בעולם בשנה החולפת.
סיפורה של השלישייה מזכיר במידה רבה את "בלוויל טריו" (דריק מאי, קווין סונדרסון וחואן אטקינס), שלושת התיכוניסטים מדטרויט השחורה שהמציאו בשעתו את הטכנו. כי צריך להיות, כנראה, אמן רעב להכרה מאזור מצוקה כדי להבקיע דרך בעולם התרבות האדיש, השבע. ומקסיקו היא מדינה רעבה: לפני עשר שנים נעשו בה, במדינה המונה 107 מיליון איש, 11 פיצ'רים בלבד. בשנה שעברה, הודות לתמיכה ממשלתית זעומה, הם הגיעו כבר ל-28. כדי לזכות בתקציב גדול יותר עוברים צפונה, בלית ברירה. ומתגעגעים.
קוארון ישב כבר בחוף המערבי כשאינייריטו, במאי פרסומות מקסיקני, עלה אליו לרגל כדי להידבק בהצלחה היחסית. דל טורו המציא את הסוף לסרטו המצליח הראשון של קוארון, "ואת אמא שלך גם". קוארון המשיך מכאן להפקה הוליוודית מושקעת, "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן". דל טורו, עם משיכה לאימה ולפנטסטי, התחיל את הטרילוגיה שלו עם "קרונוס" ו"עמוד השדרה של השטן" היפהפה, שזכה בארץ לתרגום היפהפה לא פחות, "ילדים של אף אחד". אינייריטו נשאר במקסיקו סיטי האלימה, יצר את "אהבה נושכת" המדמם, קפץ ל"21 גרם" עטור השבחים ובאמצע הספיק לריב עם דל טורו. כשזה האחרון הודיע לו שהוליווד מבקשת שיעשה את "בלייד 2", שוטט עימו אינייריטו שעות ארוכות בחוצות אל.איי וצרח: "אתה כישרון מבוזבז! אל תעשה את זה!". הקשר ביניהם נותק לחודשיים.
זה היה הריב הראשון, וכנראה גם האחרון, בין שלושת האמיגוס. "אנחנו כמו נשים, כל הזמן בטלפון", מספר קוארון. "כל אחד חי בגלות במקום אחר, אבל אנחנו מעורבים אחד בחיים של האחר באופן אינטנסיבי. שיחה בינינו היא כמו סרט של אלחנדרו: מתחילים בסוף, עוברים לתסריט, משם לילדים".
ביום שלישי התפרסמה רשימת המועמדים לאוסקר הקרוב. "בבל" של אינייריטו גרף 7 מועמדויות, ובהן פרס הסרט והבמאי. "פאן" מועמד ב-6, ו"הילדים של מחר" הוסיף עוד 3. בארבע קטגוריות יתחרו החברים זה מול זה. רגע לפני הבלגן, שזרנו מקבץ מראיונות שקיימו לאחרונה, בטלוויזיה האמריקנית (תכניתו של צ'רלי רוז) ובשלל מגזינים.
דל טורו: "פגשתי את אלפונסו (קוארון) ב- 87' על הסט של סדרת סיינס פיקשן מקסיקנית, וישר זיהיתי שהוא פשוט גנב איזה סיפור של סטיבן קינג. אמרתי לו, 'היי, גנבת את זה!'. והוא השיב בשקט, 'נכון'".
קוארון: "ואז הוא שאל, 'אז למה מה שאתה מצלם נראה כזה חרא?'. והוא צדק!".
אינייריטו: "הגעתי אל הצלם של הסרט הראשון שלי, 'אהבה נושכת', דרך אלפונסו. צילמתי וצילמתי, ובזמן העריכה מישהו מתקשר אלי בטלפון ואומר: 'תשמע, הסרט הוא מאסטרפיס. אבל אתה חייב להעיף ממנו את החלק השני'. השתגעתי. אותו אדם התקשר אלי
דל טורו: "וזה היה בדיוק מה שעשה אלפונסו בסרט הראשון שלי, 'קרונוס'".
קוארון: "לכל אחד מאיתנו היה סיפור משלו. כולנו כתבנו תסריט, והתחלנו להפיק בנפרד. אבל באותה שעה, כל אחד מהסרטים נעשה על ידי שלושה חברים. ואני כל כך גאה בזה, להיות מזוהה יחד איתם כבמאי מקסיקני. זה לא מקרי ששלושת הסרטים האלה באים ממקסיקו".
אינייריטו: "יצרתי את 'בבל' משום שאני אזרח העולם השלישי שחי במדינת העולם הראשון. הדבר הזה נותן לי וליצירה שלי המון פרספקטיבה, לעולם לא הייתי יכול ליצור את סרטי אם הייתי נשאר במקסיקו, ואני משוכנע שחברי מסכימים איתי".
דל טורו: "הקשר ההדוק בינינו נובע מהרצון שלנו לשרוד בגלות. עזבתי את מקסיקו ב- 98' כי אבי נחטף, אבל אני עדיין חולם לחזור. הגבולות כובלים, אבל השורשים מעשירים".
אינייריטו: "גבולות אמיתיים נמצאים בתוך אנשים, והם הרבה יותר מסוכנים מגבולות פיזיים. סטראוטיפים, דעות קדומות, אמונות דתיות שגויות שמונעות להבין שאנחנו בעצם דבר אחד".
קוארון: "האם אני מקסיקני? בוודאי. אני אוהב להיות מוגדר. ובאותה נשימה, אני לחלוטין מתעב גבולות. משטר העריצות של המאה ה- 21 הוא הדמוקרטיה, או איך שאנחנו קובעים איך נראית דמוקרטיה. כי אנחנו נולדים אנשים ורק אחר כך מקבלים דרכונים, ואני מקווה שהסרטים שלנו משקפים את זה".
דל טורו: "סרטים שמדגישים כמה חשוב לא להסכים. כמה חשוב להתנגד, אישית וחברתית. זה דבר מאוד מקסיקני".
אינייריטו: "חוסר אמונה באידאולוגיה, בשיטתיות, להטיל ספק בממסד. הסרטים שלנו הם סרטים של תיירים מזדמנים. והדרייב שלנו הוא ילדים. כולנו בני מעמד בינוני, אבות לילדים, שמבינים כמה הדבר הזה שברירי. לכן אנחנו מדברים על תקווה, ועל הבנה בין אנשים".
דל טורו: "אני נמשך לאימה, לפנטסיה, למפלצות, כי אלה היו הדברים שחוויתי בתור ילד. בגיל צעיר היו לי חלומות צלולים, שזו מילה נרדפת לסכיזופרניה. זיכרונות הילדות שלי נובעים מהתקופה שהייתי ישן בבית של סבתא. ובדיוק בחצות, כשפעמוני הכנסייה היו מצלצלים, מתוך העלטה היה יוצא עופר וחולף על פני. באמת!".
אינייריטו: "כן, הייתי אצלו בבית. יש לו שתי קומות עמוסות בסרטים וספרים של פנטזיה ואימה וקומיקס, וציורים גדולים. זה בעצם מוזיאון. ומה קרה? הילד שלי, בן תשע, כבר לא סופר אותי. הוא רוצה להיות הבן של גיירמו. הוא הרס בינינו את היחסים. את האמת? אני לא כל כך יודע איך אלפונסו וגיירמו עושים את מה שהם עושים. אני בעצם מספר את אותו סרט, אותו נושא, בגישה ריאליסטית, סיפורים אנושיים אמיתיים".
דל טורו: "נכון. בסופו של יום, ולא משנה כמה סרטים כבר עשית, אתה בעצם נמצא באותו סרט אחד ארוך. בדיוק כמו שאמר אוגוסט רנואר: 'צייר מצייר אותו עץ שוב ושוב ושוב, לכל אורך חייו'".
קוארון: "אתה מצייר עצים. אני מצייר ברוקולי".
אינייריטו: "לכולנו יש ראייה מאוד ויזואלית של הדברים. גיירמו מצייר כל סצנה וסצנה בראש, ואחר כך במחברת שלו, ומעביר אותה בדיוק כמו שהוא רוצה. אצלי זה קשור יותר לצבעים. ב'בבל', למשל, רציתי שהצילומים במרוקו יהיו בכתום, במצלמת 60 מילימטר. ואת מקסיקו רציתי באדום, ב- 35 מילימטר. את יפן רציתי בצבע מנוכר ושטוח, לכן השתמשתי במצלמה אנמורפית. ואז אתה יושב בסוף, אחרי שנים, כמו צייר פואנטיליסט, ורועד מפחד ומקווה שהמוזאיקה תתחבר".
קוארון:"'אהבה נושכת' שינה אותנו. אלחנדרו הגיע והבהיר לשלושתנו שאנחנו לא יכולים לשחק רק עם הצורה. זה היה הסרט ששינה אותנו, שחייב אותנו לשלב נושא אנושי חזק. וזה העיקר בעיני. הרי כל הזמן שואלים אותי איך אני עושה דברים מסוימים. למשל, איך הצלם שלי עמנואל לובצקי צילם את השוטים הארוכים ב'ילדים של מחר'. ואני מסרב לספר. כי זה מסיח את הדעת מהסיפור. כמו להתמקד יותר מדי ב'איך הכרתי את האהובה שלי', ואז שוכחים את האמת שבקשר. . .".
אינייריטו: ". . .'היא השתכרה ואני קפצתי עליה'".
דל טורו: "זו הבעיה עם מקסיקנים. תמיד נגיע לשתייה".
אינייריטו: "קודם כל, אני יותר רזה".
דל טורו: "אבל קוארון יותר חתיך!".
קוארון: "אין כזו. אנחנו משתפים בינינו הכל. אנחנו מתחלקים. . . המממ , בנשים. . .".
דל טורו: "אנחנו עוזרים זה לזה".
קוארון: "למשל, אלחנדרו, הוא ויתר על ההגשה של 'בבל' לאקדמיה במקסיקו כדי לפנות מקום ל'פאן', בתור מועמד לסרט הזר באוסקר".
דל טורו: "כי בעבר כבר קרה לאלפונסו ולי שהיינו מועמדים עם 'אמא שלך' ו'קרונוס' במקביל, ובסוף שלחו לאוסקר מועמד שלישי. אז החלטנו שזה לא יקרה שוב".
אינייריטו: "פשוט ישבנו וחשבנו איזה סרט צריך יותר חשיפה בינלאומית, ומי יהיה מועמד טוב יותר. זה מאוד פשוט. כי יש בינינו אהבה. כש'בבל' זכה בפסטיבל קאן, גיירמו שלח לי מכתב אהבה של ממש".
קוארון: "אין בינינו תחרותיות, בעיקר בגלל שאני, מאז ומעולם, הייתי לוזר".
דל טורו: "כן, בוודאי. אלפונסו קוארון, הבמאי של 'הארי פוטר', תקציב של עשרות מיליונים, הוא לוזר. נכון מאוד. ואני רזה".
אינייריטו: "ראיתי עותק של 'פאן' אצלי במשרד, כשהבחור הזה, גיירמו, נושף בעורפי. אל תבינו משהו לא נכון. בסוף הסרט הייתי בשוק. מרוגש. זה סרט הורס. היינו צריכים להוריד משהו כמו עשר דקות".
דל טורו: "זה היה יום לפני משלוח הסרט לפסטיבל קאן. ישבנו על הרצפה, הזמנו פיצות ועבדנו ביחד עד שש בבוקר. ממש כמו תלמידי תיכון".
קוארון: "ובסוף גיירמו קיבל 20 דקות של סטנדינג אוביישן מהקהל בקאן. זה היה הרגע המאושר בחיי. בשתי הדקות הראשונות גיירמו נהנה. אחרי עוד כמה דקות של מחיאות כפיים הוא התחיל לבכות. ואז נהיה לו לא נוח, לא יודע, הוא התחיל להוריד את החליפה".
אינייריטו: "ואז אנשים הפסיקו למחוא כפיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
