חברה תחת השפעה
"אלפא דוג" מצטרף למספר סרטים חשובים המשרטטים את החברה האמריקאית כנהנתנית ומנוונת. ניב שטנדל חושב שכל השיט שבני הנוער אוכלים לא נוצר בתוך הדור המזוין של הילדים: הכול, כרגיל, בגלל ההורים
"אלפא דוג" מספר על ג'וני טרולאב (אמיל הירש, "גיבורים דמיוניים"), מנהיגה הצעיר והכריזמטי של כנופיית צעירים (ביניהם טימברלייק) שנהנים מהחיים הטובים, שטופי השמש וספוגי האלכוהול של קליפורניה. סכסוך כספי בינו לבין ג'ק (בן פוסטר, "בן ערובה") המסומם והפסיכי הופך לקרב כנופיות אלים, במסגרתו ג'ק מחרבן לג'וני על השטיח ביג-לבובסקי-סטייל, וג'וני חוטף את אחיו של ג'ק, זאק (אנטון ילצין. כן, יליד רוסיה). אלא שזאק, שבלאו הכי נחטף בזמן שברח מהבית, מתחיל להתרגל לחיי המסיבות ההוללים. בהתחשב בכך שגורלו נתון בידיהם של חבורת מתבגרים אלימים ואימפולסיביים, לא מומלץ לו להתרגל יותר מדי.
ניק קאסאווטס, הבמאי, התסריטאי והבן של, אינו מתעניין בסיטואציה הקומית שנוצרת כאשר מעשה חטיפה מעוקר ממשמעותו (כמו ב"חטיפה נעימה", למשל, או בסיפורו המופתי של או. הנרי, "כופר נפשו של הצ'יף האדום"). הוא משתמש בה רק כדי לסבך עוד יותר את גיבוריו ואת הסיטואציה שהם נתונים בה. אבל התנהגותו המפתיעה של זאק, שרואה בחוטפיו חברים, גם מציעה לצעירים גאולה לא צפויה. הם יכולים לנצל אותה ולהיוושע. והם יכולים להתעלם ממנה ולדון עצמם לתיעוב הקהל. כל בחירה תאמר הרבה עליהם, ועל הדור שהם מייצגים כאן.
"אלפא דוג" מבוסס על פרשה שטלטלה את אמריקה לפני שבע שנים. עניינו של ג'וני טרולאב האמיתי, הנושא את השם המחייב-קרימינלית ג'סי ג'יימס הוליווד, עודנו תלוי ועומד בבית המשפט, מה שהעמיד את הסרט במרכז מחלוקת משפטית ואתית. כך או כך, זו אחת מני פרשות לא מעטות של עבריינות נוער שמסעירות את אמריקה בשנים האחרונות, מגלות בקיעים מכוערים ועמוקים במצג הפנים השליו של החברה האמריקאית המרקיבה מבפנים. אחדות מהן היוו כבר בסיס ליצירות קולנועיות, כמו "באולינג לקולומביין" או "אלפנט". מבחינה זו, אין ב"אלפא דוג" כל בשורה חדשה. הוא מציג הוכחה נוספת לכך שהנוער האמריקאי (ואולי המערבי בכלל) שרוי בניוון מתמשך, אטום רגשית, שטחי, מכור לריגושים מהירים, נהנתן ואגוצנטרי. העובדה שהסרט לא מחדש דבר, אינה מפחיתה מחשיבותו. מסרים חברתיים שנועדו לזעזע ולטלטל, ראוי שינשאו על דגלים פעם
ו"אלפא דוג" הוא סרט חזק ומעניין, ככל הנראה הטוב ביותר שעשה קאסאווטס עד כה (הוא חתום, בין השאר, על "היומן" ו"ג'ון קיו"). הוא לא חף ממגרעות. למשל, קאסאווטס מפגין מיומנות מרשימה בהרס מומנטום. הוא עושה זאת במערכה השניה של הסרט, לאחר החטיפה, כשנדמה שהגיהנום עומד להתפרץ על עמק סן פרננדו, אך קאסאווטס בוחר להתרחק מקרב הטיטאנים בין ג'וני וג'ק ולהתמסר לקרחנה של ג'אסטין טימברלייק. והוא עושה זאת שוב בסיום, כאשר הוא מתקשה לגמור, ומקהה את עוצמתו של הסרט. ואף על פי כן, מרבית הזמן קאסאווטס עושה עבודה מיומנת, במיוחד באופן בו הוא שומר על אווירת הפטליזם שמרחפת על סרטו (בין היתר, הודות לבחירתו ללוות רבות מן הדמויות הצצות בסרט בכיתובים "עד מס. X", והופך גם אותנו הצופים עדים לטרגדיה מתהווה).
קאסאווטס מבקש ב"אלפא דוג" להפנות את האצבע המאשימה לא רק לצעירים הפוחזים, אלא גם לדור ההורים המועל בתפקידו. ההורים, לפי קאסאווטס, חיים במנותק מילדיהם, מתעלמים מהצורך לשרטט בפני הילדים את מגבלות הכוח, ואדישים לאחריות הרובצת לכתפיהם. "אלפא דוג" מציג גלריה של מבוגרים לא מתפקדים: מאם שמצוקות בתה מפריעות לה באמצע חגיגות יום נישואין פרועות בחדר המיטות, ועד לאב שמקיים בביתו אורגיות וקם לעבודה עם האנג-אובר. בולטים מעל כולם שניים, הוריהם של גיבורי הפרשה: אביו של ג'וני, סוני (ברוס ויליס), שמעורב באופן זה או אחר בעסקיו המפוקפקים של בנו ואף חונך אותו בדרכו; ואמו של זאק, אוליביה (שרון סטון), שאינה מצליחה לגשר על הפער בינה לבין שני בניה, ומשלמת על כך מחיר יקר.
קו ישיר מחבר בין שני ההורים, שבמעשיהם, מרצון או מחוסר יכולת, מכשירים את מעשי בניהם, משלחים אותם בידיים ריקות מערכים לזירה המסוכנת של המציאות. לא בכדי בחר קאסאווטס לפתוח ולסיים את הסרט בראיונות עם השניים. המסר ברור: דמו של החטוף בראשם של המבוגרים.
כריכתם של סוני ואוליביה יחד מחדדת את טענתו של קאסאווטס, שמגלגל את האחריות לפתחו של דור ההורים כולו, טובים כגרועים. אין זה משנה אם מדובר בהורים שמזניחים את הטיפול בילדיהם מכיוון שהם עסוקים בחינגות של סמים וסקס, בעבודה תובענית או סתם בהנאה מהחיים. אין זה משנה אם הם מנסים לתקשר עם ילדיהם אך נכשלים או מרימים ידיים מלכתחילה, מזניחים את ילדיהם בשוגג או במזיד. השורה התחתונה, על פי קאסאווטס, היא שהילדים חיים במנותק מהוריהם, ופועלים בוואקום חברתי שבו הם קובעים את החוקים, ללא כל יד מכוונת. ומי ששכח מה קורה כשילדים קובעים לעצמם את החוקים, מוזמן לחזור ולעיין במשל האנתרופולוגי "בעל זבוב".
עודף מעשרים מילה: דרמה חברתית חזקה ומרתקת, שמשרטטת את דיוקנם של דור צעירים אבוד, דור הורים אובד עצות, והסכנה הרובצת בתהום הפעורה ביניהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
