נוסיף עוד קוסם למדורה
לכל מאוכזבי הכפיות המכופפות, הגיעה תקווה חדשה: ניב שטנדל לגמרי נגנב מתעלולי הקוסמים של "יוקרה". אחרי הכל, כריסטופר נולאן הוא אחד הקוסמים הגדולים היום בקרקס, ואנחנו כמעט לא הולכים לדבר על השאר
"כל מעשה קסמים גדול כולל שלושה שלבים. השלב הראשון נקרא 'ההבטחה': הקוסם מראה לך משהו רגיל, אך כמובן... כנראה שהוא לא"
קשה לגולל את העלילה רבת התפניות וההפתעות של "יוקרה" מבלי להסגיר פרטים משמעותיים, מה גם שכריסטופר נולאן ביקש מפורשות שידינו תהיה קשה על הדק הספוילרים. הסיפור עוקב, בגמישות הזמן הנרטיבית החביבה על נולאן, אחר יריבותם המקצועית והאישית של שני קוסמים צעירים ומבריקים בלונדון של סוף המאה ה-19. שורשי היריבות בתקופה בה עבדו השניים יחדיו, כשוליות קוסם השם בורדן (כריסטיאן בייל) גרם למות אשתו של רעהו, אנג'ייר (יו ג'קמן). על סופה של היריבות אנו למדים כבר בפתיחת הסרט – בורדן מואשם במותו של אנג'ייר, שוב ב"תאונת" קסמים מחרידה. מישהו כבר סומן כגיבור הרע של הסיפור הזה. רק שלא בטוח שיש כאן גם גיבורים טובים.
"השלב השני נקרא 'המפנה': הקוסם גורם ל'משהו' הרגיל שלו לעשות משהו בלתי רגיל".
בעוד בורדן יושב בתאו ומחכה לביצוע גזר דינו, הוא מעלעל ביומנו של אנג'ייר המתגלגל לידיו – בעוד אנג'ייר, זמן מה קודם לכן, מעלעל ביומנו של בורדן. וכך אנו מתוודעים לצדדים המפתיעים במלחמת הטיטאנים הזו, בה תאוות הנקם מזינה את יצר התחרותיות וחוזר חלילה, עד שלא ניתן יותר להפריד בין האישי למקצועי, בין הניסיון להרוס את יריבך לבין הרצון להתעלות עליו, בין השאיפה לחיים מאושרים לבין האובססיה לביצוע מעשה הקסם האולטימטיבי.
וזו הולכת להיות חתיכת מלחמה. מלחמת הקוסמים היא לא רק קרב מוחות מתעתע ונכלולי, בו קוסמים מושפלים קבל עם ואולם, אלא גם מאבק נקמני, הרסני וחסר רחמים, שבו כל להטוט של זריזות ידיים הופך לעניין של חיים ומוות. "באטמן נגד וולברין"? זה קאט-פייט ליד מה שהולך כאן.
"עכשיו, אם אתם מחפשים את הסוד - לא תמצאו אותו. לכן יש שלב שלישי, 'היוקרה': זה החלק עם הטוויסטים והתפניות, כשהחיים תלויים על בלימה, ואתה רואה משהו מדהים שלא ראית קודם לכן".
כן, בייל וג'קמן נותנים כצפוי הופעות מצוינות (בייל מיוסר כברוס וויין, ג'קמן הפכפך כלוגן), וכמוהם כל הקאסט, ובמיוחד מייקל קיין המענג ודייויד בואי האגדי (כניקולאי טסלה, הדמות הלא-בדיונית היחידה בסרט, גאון החשמל התימהוני שנדחק ע"י תומאס אדיסון לשולי ההיסטוריה).
אבל הקוסם האמיתי ב"יוקרה" הוא כריסטופר נולאן. לא משום שהוא יוצר כאן מופע להטוטים קולנועי ראוותני – הסרט אמנם עשוי היטב, אך וודאי אינו ספקטקל עוצר נשימה - אלא משום שנולאן, שכבר להטט בתסריטי "ממנטו" ו"באטמן
כמו קוסם מתוחכם, הוא חושף טפח ומסתיר טפחיים, מכוון זרקור לצד אחד כדי לבצע תעלול בצד השני, טומן מלכודות ומכמין הטעיות, טווה במלאכת מחשבת את רשת האשליות שלו, ושובה את הצופה בתוכה, עד לטוויסט האחרון – שהוא בעצם כל שלושת שלבי תורת הקסמים שלעיל בחמש דקות מהפנטות. בסופו של דבר, נולאן מספק את מה שמבקש כל צופה במופע קסמים, וכל צופה במותחן: לגלות את המנגנון המתוחכם שמאחורי האשליה, את מפתח ההיגיון שבבסיס התעלומה.
פלישת הקוסמים הקולנועית נדמית אולי תמוהה במימדיה המפתיעים ובעיתויה הלכאורה אקראי, אך עדיין, היא כמעט מתבקשת במהותה. ככלות הכל, אחיזת העיניים מהלכת קסם על האמנות השביעית עוד מראשיתה, בימי חלוץ הראינוע הרב-מג ז'ורז' מלייס. על האנלוגיה בין להטוט הקסמים לאשליה הקולנועית, אמנויות של הסתרה והונאה, אין צורך להרחיב, ונולאן אינו מתעלם ממנה.
המדריך המעשי של הקוסמים הוא המתודיקה של נולאן: שימת לב לפרטים, מסירת אינפורמציה מדוקדקת, תצוגת תכלית מהוקצעת, הולכת הצופה שולל, והתמסרות טוטאלית. זה מגיע לכדי מיצוי מושלם בשורות ששם נולאן, שוב, מפי מעצב הקסמים קאטר (קיין): "כעת אתם מחפשים את הסוד. אך לא תמצאו אותו, מכיוון שאתם לא באמת מחפשים. אתם לא באמת רוצים לדעת את הסוד - אתם רוצים שישטו בכם". וזה הרי כל הקסם שבקולנוע – אפשר להטיל ספק ולבטל הכל כלאחר יד, ואפשר פשוט להישען לאחור ולהתמסר לאשליה.
עודף מעשרים מילה: דו קרב קוסמים יצרי ומרתק, עם כל הטריקים המלוכלכים שלא כתובים בספר, וכמה הפתעות בשרוול. הקסם עובד בקולנוע
נא להמתין לטעינת התגובות
