שגר אותי, סקוטי
מישהו כנראה נתן הרבה וויסקי לכהן הרוק. אחרת לא ברור למה הוא החליט לעשות צדק עם האלבום האחרון של פרימל סקרים, ובכלל, לפרגן בענק לסקוטים. אם החצאית הסקוטית לא עושה לכם את זה, אולי תהנו דווקא מהבוקס שהוציא סופיאן סטיבנס הארמני
הרבה עניין ורעש יש עכשיו סביב אלבום הבכורה הזה, "מוזיקת קוסטלו", של להקת הרוק הסקוטית "פראטליס". גלזגו ידועה כיצואנית מצטיינת של הרכבי אינדי-רוק אבל כאן מדובר בלהקת-משפחה, הכוללת שלושה אחים למשפחת פראטלי: ג'ון פראטלי (גיטרות ושירה), בארי פראטלי (באס) ומינס פראטלי (תופים ושירה).
את השיר הראשון שלהם, Creepin' Up The Backstairs הם הוציאו במסגרת אי.פי שהיה מעין גשש זהיר. מהטלוויזיה התקשרו אליהם וביקשו שהמשפחה תגיע להופעה ב"טופ אף דה פופס". הסינגל השני והמצויין "הנרייטה" כבר הגיע למקום ה-20 במצעד הבריטי (וזה
איפה לשבץ אותם? איפשהו בין ארקטיק מונקיז לבין לאקי ג'ים. אנרגיית הגיטרה-באס-תופים זוכה לליטוף פולק-אקוסטי בחלק מהקטעים. פראטליס יודעת להרביץ, כשצריך, אבל גם להוריד את הרגל מדוושת הגז ברגעי הריחוף ("כולם יודעים שבכית אתמול בלילה", השיר העשירי). בשעה שרוב האמנים וההרכבים נוצרים את יצירותיהם עד לסוף החורף, פראטליס נשאבת לואקום ומוציאה את אחד התקליטים היפים של הזמן האחרון, וללא שום משחק מקדים. שימו אוזן.
והפעם, במסגרת הקטגוריה "אלבומים שפוספסו", אנחנו שמחים להציג את האחרון של פריימל סקרים. האלבום יצא ביוני 2006, וזכה ליחס לא צודק. למרות שמדובר בפריימל סקרים, החבורה הסקוטית שחתומה על "סקרימדליקה" (האלבום שהיה לשנות התשעים מה ש"סרג'נט פפר" של הביטלס היה לשנות השישים) כנראה שהחבורה הזו לא נהנת מקרדיט בלתי מוגבל.
"פריימל סקרים" (שנקראה על שם ספר ידוע של הפסיכולוג ד"ר ארתור יאנוב) היתה תמיד להקה נרקוטית, שהמוזיקה שלה טבולה בהזיות כמו נייר שהושרה ארוכות בחומצה ליסרגית. היא תמיד ביקשה לזעוק כדי להשתחרר והעוצמה האדירה של המוזיקה שלהם תמיד ביטאה את אותו כאב מובנה.
וזה קורה כך גם ב Riot City Blues - תקליט האולפן התשיעי של הסקוטים, עם שלל שירים שעוסקים במפגיע בפתיל הפגיע של החיים, בהתאבדות ובמוות קטן, בפצצות הנופלות אל קרקע התודעה ומזעזעות אותנו ועל תחושת הבדידות שנגזר עלינו לחיות איתה תמיד. פריימל סקרים מאוד מחוייבים לאג'נדה המקורית שאיתה יצאו לדרך לפני 20 שנה בגלזגו ולשם המחייב של הלהקה. כל אלבום הוא זעקה נוספת, נסיון לצאת לחופשי. תסתכלו על העטיפה: ילד עם מבט מיוסר, נחש שחור על צווארו.
רוב המבקרים לא התפעלו ממנו, או סתם התעלמו, אולי מפני שריוט סיטי בלוז הוא אלבום לא ממוקד. הוא נע בין שירים נשגבים ממש לבין קטעים שעדיף היה לגנוז. ועם זאת - סגנונית, האלבום הוא מעין התכתבות עם Give Out But Don't Give In, והוא מושלם עבור מי שאוהב אלבומי גיטרות שיש להם ביט מהיר וסאונד Fאנקי /בלוזי וברגעים המוצלחים אתה מבקש לצעוק מרוב אושר.
זה קורה ב"קאנטרי גירל" רווי הגיטרות, המהיר והסוחף; "סאלי המתאבדת וג'וני גיטאר" הפאנקיסטי; "מוות קטן" המוזר, האוריינטלי והמכשף, שמצטט את 'פינק פלויד' המוקדמים ובשיר מספר 10, שיאו של האלבום והקטע שחותם אותו: "לפעמים אני מרגיש כה בודד", המעולה, שנפתח עם מפוחית ואקורדיאון וזמר רוקנרול שתוי, שמבצע עם מקהלת שחורים קטע גוספל מודרני בכנסיה בדרום ארה"ב. יש אלבומים ששווה לכתוב עליהם גם שבעה חודשים מאוחר יותר, ולהביא הביתה באהבה, רק בשביל שיר אחד. הנה שיר כזה. "לפעמים אני מרגיש כה בודד".
נכון. חנוכה נגמר. החורף קצר. חג המולד עבר. אז מה נשאר? סט מחומש מפואר. אם אתם אוהבים עבודות מושקעות, גדושות במוזיקה רבת-גוונים, קנו לעצמכם מתנה תרבותית. קופסא מחומשת, עם 42 שירים, סיפורים קצרים, ספר שירה, חוברת קומיקס, תמונות וצילומים, קטעי וידיאו.
סופיאן סטיבנס, בן 31 וחצי, נולד במישיגן ביולי 1975 והספיק לא מעט. הוא חלק מהקולקטיב המוזיקלי הנוצרי "משפחת דניאלסון", אבל מוכר בעצמו כיוצר פולק-רוק ייחודי. מדובר באיש שמנגן על 40 כלי נגינה בערך, סוג של יוצר פורה במיוחד שנוהג להוציא תקליטים חדשים בלי הפסקה. בשנת 2001 הוא הצהיר שהוא מתכוון להקליט 50 אלבומים (The Fifty States Project) שכל אחד מהם יוקדש למדינה אחרת בארה"ב... בינתיים הוא הספיק להוציא 6 (אבל שניים מהתקליטים הוקדשו למדינה אחת, ככה שנשאר לו להקליט רק עוד 45 דיסקים), ובמקביל הוא הקליט דברים אחרים, שאותם הוא כלל בעסקת החבילה היפהפיה הזו, קופסת חג המולד, שנמכרת עכשיו גם במחיר נמוך עד כאב (90 שקל – 5 דיסקים).
בניגוד לשמו הפרטי (סופיאן, בארמנית, פירושו "מגיע עם החרב") – הרוח, המסרים, הלחנים וההגשה מאוד לא מיליטנטיים. סטיבנס משלב פנימה, לתוך כל היצירות שלו, מוזיקת עם, נגיעות ג'אז, תיזמורים וגם לחנים הבנויים על תמה מינימליסטית אחת. כמובן שלא כל השירים באותה רמה, אבל אם תשקיעו ערב בהאזנה קשובה לחמישיית הדיסקים הזו, תגלו הרבה מאוד פינות חמד נחבאות וגלויות. סטיבנס ייקח אתכם לשיטוט במחוזות יפים, שונים ומשונים, מושלגים לפעמים, צבעוניים כל הזמן. מלאכים טובים, עצי אשוח עמוסי מתנות, חצר משחקים מושלגת, קרנות יער ופרשי המלך הרוכבים.
סופיאן סטיבנס שוזר את כל האגדות הנוצריות וסיפורי הילדות הרחוקה לכלל יצירה קונספטואלית המחולקת לחמש. צריך סבלנות, אבל אם יש בכם אהבה לפרוייקטים כאלה, האהבה תנצח את קוצר רוחו של הלב המודרני. זה מאוד זר אבל פשוט יפה מדי מכדי להתעלם ממנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
