איפה אחוות הדפוקים?
לאמל זיאדה לא ברור מה אנסטסיה מיכאלי ניסתה בדיוק לעשות עם אמירתה בנוגע לאירוויזיון. גם אם דבריה של מיכאלי הוצאו מהקשרם, יש מצב שמישהו באמת חושב שאפשר לקחת מהערבים את המקום האחרון בתחתית סולם הדפוקים?
האמת, איפשהו, אפשר להבין את מיכאלי. בואו נדמיין את הליך "הקליטה" שלה. היא יורדת מהמטוס בנמל בן-גוריון. צעירה יפה, עם עניים כחולות, שיער בלונד שמסנוור את הפקיד שחותם לה על אשרת הכניסה לארץ, והופ... נציגת משרד החוץ קולטת אותה מבין כולם, ומחליטה שעם עור שלג כזה, אפשר לבחור בה בתור "הפנים" של העלייה. ואז באה המדינה והקימה ערוץ בשפה הרוסית, ומי אם לא מיכאלי תככב שם. הרי יש לה את כל הנתונים. וכך, כולם בעצם מבינים, שהעליה משם היא עליה יפה, של אנשים יפים ומצליחים. ואם כולם חושבים כך, אז גם מיכאלי תחשוב בדיוק אותו הדבר. אה, ואיפה לובה? טוב...
במקביל, אדיסו, צעיר שהיגר לכאן גם הוא לפני יותר מעשור, מאתיופיה, זוכה להיבחר לתכנית העדפה מתקנת של הסוכנות היהודית, יחד עם עוד 5 יוצאי אתיופיה כמוהו, שבמסגרתה הוא לומד להיות עורך-דין. כך, אחרי כמה שנים, הוא ייזכה להשתתף במסע פרסום של משרד הקליטה, שאומר ש"אתיופי זה לא מה שחשבת...".
בינתיים, את כוס הקפה שאדיסו נהג לחלוק לפני כמה שנים טובות, בעידן החיים הדפוקים, בקיוסק השכונתי עם לובה, הוא מחליף היום בספל בסטארבקס בתל-אביב עם מיכאלי, הפרטנרית ממסלול האינטרגציה. היום הוא לא יודע איך לבלוע את ההתבטאות שלה על שחורים, אבל הוא יילמד לחיות עם זה, בכל זאת מבט כחול שלה, יגרום לכל עם ישראל לשכוח. הוא כנראה יודע, שכשיגיע תורו להיות בועדת האורוויזיון, והתור הזה אכן יגיע, אז הוא יידע איך להחזיר לה.
והנה, במקביל למקביל, נמצא חסן (לא אחמד), צעיר מאום אל-פחם, שחרחר עם חיוך פלוס שפם, ומבט ירוק שמצדיק את הסלוגן האופנתי: שחור זה יפה (אבל לא מספיק יפה עבור מיכאלי) ועם תעודת בגרות מצטיינת, שרוצה ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית. אבל חסן נאבק השנה בתנאי קבלה יחודיים עבורו, ועבור כל דוברי השפה הערבית, תנאי חדש שדורש שמתמודדים לחוג ייצטרכו השנה לעבור עוד מבחן בהבנת המנטליות המערבית. כי אין מה לעשות, רפואה זה מקצוע מערבי.
אז ככה, ומבלי להתייחס לבעייה העקרונית של כל נושא "העליה" הציונית, הרי שאף אחד לא הצליח עד עכשיו לקחת מהערבים את המקום השמור להם מאז ומתמיד, את תחתית סולם הדפוקים.
ואיפה לובה? זאת שאלה שצריך לשאול את מיכאלי. מבחינת
אבל ביננו, הבעיה היא לא רק אצל מיכאלי אלא גם אצל לובה. לובה הייתה צריכה לחבור לאדיסו ולחסן, מתוך תפיסה שעצם היותם מיעוטים, שונים, אבל מיעוטים, הם צריכים להאבק יחד למען היחודיות שלהם. אבל, ולמיטב ידיעתי, בעוד שידו של חסן היתה מושטת שנים רבות, לובה ואדיסו לא בדיוק יצאו מגדרם לחוץ אותה. בכל זאת, קיים חשש שאם אתה חובר לדפוק, אז תשאר דפוק לכל החיים.
טוב, אבל שרק תבינו, חסן גם לא יירצה לייצג את ישראל בארוויזיון, הוא לא יירצה להיות חלק מעוד פרויקט ציוני, על תקן נציג ה"דו-קיום", הראוי לשמצה, הוא בלע מספיק את הלוקש של "הערבי הטוב". אז מי שיצטרך לעשות עכשיו את המלחמה שלו מול מיכאלי זה שחורים אחרים, שלובה היא אחת מהם, ושיבוסם להם.
נא להמתין לטעינת התגובות
