תפוס אותו, אם תוכל

ליאונרדו די קפריו עשה את הבחירה הנכונה כשבחר להעדיף את מרטין סקורסזה ("השתולים") על פניו של רוברט דה נירו ("שומר המדינה"). השאלה עכשיו היא, מה בדיוק יצא לדי קפריו מזה, אם סקורסזה ייקח סוף סוף את האוסקר?

איתי שטרן | 3/1/2007 8:38

לליאונרדו די קפריו יש סיבה טובה לדאגה. אם וכאשר יזכה מרטין סקורסזה בפרס האוסקר על "השתולים" בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, סיכוייו לזכות בפרס השחקן הראשי מצטמצמים מרגע לרגע. ככה זה בהוליווד. חברי האקדמיה תמיד מבקשים לפזר את הפרסים לשניים או שלושה סרטים לפחות. קחו את שנה שעברה כדוגמא: פיליפ סימור הופמן לוקח את פרס השחקן על תפקידו ב"טרומן קפוטה", אנג לי לוקח את פרס הבימוי על "הר ברוקבק", ופול האגיס לוקח את פרס הסרט הטוב ביותר עבור "התרסקות".

ובכל זאת, די קפריו, אם או בלי קשר לעובדה שמשכרותו עומדת על 10 מיליון דולר לסרט, יכול להרשות לעצמו לחייך. לאחר שקיבל את ההצעה לשחק בסרטו של סקורסזה ("השתולים" הוא הסרט השלישי בהם שיתפו השניים פעולה, לאחר "הטייס" ו"כנופיות ניו יורק") צלצל הטלפון כשעל הקו היה לא אחר מרוברט דה נירו (עוד כוכב של סקרוסזה מימים עברו). הבקשה הייתה פשוטה: בוא לשחק בסרט חדש אותו אני מביים - שמו של הסרט "שומר המדינה". דיקפריו, בחור נבון שכמותו, אמר תודה אבל לא תודה והתפנה לככב ב"שתולים". בינתיים, הפך הסרט בכיכובו לסרט הרווחי ביותר של סקורסזה וגרף כל מחמאה אפשרית מצד הביקורת. מאט דיימון, שמשחק לצידו ב"שתולים" ענה בחיוב להזמנה של דה נירו ושל סקרוסזה גם יחד. הוא לבטח יסתפק בתואר מועמד לשחקן המשנה הטוב ביותר.

הקריירה של די קפריו היא מהמרתקות בהוליווד. הוא החל לשחק בגיל צעיר וזכה למועמדות לאוסקר כבר בגיל 20 על תפקידו המרגש בסרטו של לסה הלסטרום "מה עובר על גילברט". גם כילד מפגר באותו הסרט, ניתן היה להבחין ביופיו של מי שיהפוך לאחד הכוכבים הגדולים ביותר של שנות התשעים. "טיטאניק" של ג'יימס קמרון הפך את הבחור למכרה זהב של ממש, אך מה שנראה כמו תחילת דרכו של כוכב ענק, הועם במקצת לאחר השתתפות בסרטים כמו "האיש במסיכת הברזל", "החוף" ו"תפוס אותי אם תוכל". לאחר שהפך לטאלנט המרכזי של סקורסזה היו שטענו כי מדובר בצמד מוזר ולא מוצלח במיוחד.

כל אותן טענות הגיעו לקיצן באופן מוחלט, בסוף השבוע האחרון. "השתולים" שהספיק לזכות בחמש מועמדויות לגלובוס הזהב (דיקפריו קיבל שתי מועמדויות באותו הטקס, אך על כך בהמשך) התברג היישר אל המקום השני בטבלת המבקרים הגדולה של ארצות הברית. אגב, במקום הראשון נמצא סרטו המדובר של פול גרינגראס "טיסה 93". בדרכו למעלה הצליח "השתולים" לעקוף יצירות מדוברות ומפורגנות דוגמת "המלכה" שזכה להתמקם במקום השלישי, סרטו של גיירמו דל טורו "המבוך של פאן" שנמצא במקום הרביעי ו"מכתבים מאיו ג'ימה" שמככב בחמישי.

טס מעל כולם. די קפריו ב"הטייס" ארכיון

ויש עוד מועמדות אחת

כל זה, ועדיין לא דיברנו על "לגעת ביהלום". הסרט הזה, שעד כה לא רשם הצלחה קופתית (עלות ההפקה שלו עמדה על 100 מיליון דולר, והוא גרף עד כה סכום של 37 מיליון דולר) הביא את די קפריו שוב אל מרכז המסך, הפעם עם דרמת מתח טעונה במיוחד העוסקת במדיניות האלימה של סחר היהלומים בסיירה ליאונה.

הסרט, שיצא לאקרנים לפני כחודש גרף ביקורות טובות עד בינוניות (61 אחוזים באתר Rotten tomatoes) וייצר באזז שלילי סביב תעשיית היהלומים, שחוששת מן הסתם מתדמית בעייתית וצניחה במכירות. למרות הבאזז החזק שהגיע בעקבות יציאתו של הסרט, נראה שהמועמדות השנייה של די קפריו בגלובוס הזהב, על "לגעת ביהלום" הופכת משנית. שתי סיבות מרכזיות לעניין: "השתולים" מציב את די קפריו בסרט שהשלים קאמבק מפואר של גדול במאי הוליווד. סיבה שנייה: מאז טיטאניק, די קפריו

היה חייב לעצמו סרט שיצדיק את הקריירה שלו, לא רק מבחינה מסחרית. "השתולים" עשה זאת באופן חד משמעי. כמעט שלא הייתה ביקורת אחת שלא העלתה אותו אל הפודיום, בכדי להעניק לו זרי מחמאות.

קצת פחות מחודשיים יחלפו עד שדי קפריו יפסע על השטיח האדום (מעניין מאוד מי תתלווה אליו) בדרך לאולם קודאק שבלוס אנג'לס. בואו נסכם זאת כך: בין אם יקח את הפסלון המוזהב הביתה ובין אם לאו, הוא צפוי להיות אחד הכוכבים הגדולים של הערב. אחרי הכל, בתקופות בהן שחקני-על כמו מל גיבסון וטום קרוז מנסים בכוח להציף את עצמם אל מעל פני המים, די קפריו מצליח באלגנטיות להיות השוטר הכי נערץ והכי קשוח על הבד במהלך השנה. תשאלו את ג'ק ניקולוסון שפיצץ לו את היד באכזריות, רק בכדי לראות אותו חורק שיניים ושותק.