סינגולר
נינט טייב סוף סוף מפציצה עם בלדה גדולה באמת, חן קליין היא הזמרת הכי טובה שעוד לא הכרתם והדס דגול עם שיר נוסף שלוקח הכי גבוה. סינגולר נשי
לפעמים חלומות מתגשמים. עובדה: כבר חודשים שאני מנג'ס על כך שיש שיר אחד נדיר ביופיו שמסתתר באמצע האלבום של נינט והנה, מישהו בכל זאת הקשיב ושיחרר סופסוף את "אם תבוא" כסינגל, כדי שגם שני האנשים שעוד לא קנו את האלבום, ירוצו לחנות בשביל לריב על העותקים הנותרים.
"אם תבוא "היא בלדה מעולה. לא פחות. יש בה את כל המרכיבים שיכולים להפוך שיר ללהיט נצחי. ברור לי שיקומו המזדעקים ויטענו כי נינט לא
מהפריטה העדינה על הפסנתר והגיטרה דרך השירה המרגשת של נינה ועד הדימויים הכואבים שכתב אלי מורנו, נראה ש"אם תבוא" הוא כל מה שציפינו לקבל מהגברת הראשונה של "כוכב נולד". אם זה היה תלוי בי, לעילי בוטנר הייתה נוכחות הרבה יותר דרמטית באלבום של נינט. אחרי הכל, עם קבלות קשה להתווכח.
האזינו כאן ל"אם תבוא"
מילים: אלי מורנו לחן: עילי בוטנר
הם מסתובבים בארץ. מופיעים בחנויות של טאוור רקורדס. מנסים למשוך קהל חדש לקראת אלבומם השלישי, שיצא לפני דקה וחצי. אין להם אוטובוס, כמו שאולי היה יכול להיות להם אם היו עושים את אותו הדבר באנגליה ובכל זאת: נראה שאם שייגעצ היו מכוונים את החיצים שלהם רחוק יותר, הם היו יכולים ליצור שובל ארוך של מעריצות שלא היו עוצרות באדום.
ככה זה עם רוק צעיר בעברית. כמה שלא תעשן, תשחק אותה ג'אנקי בסרטים ישראליים ותפתח ג'ורה על התעשייה המקומית, עדיין לא יקראו אותך לסדר. אולי זו השפה ואולי אלו השורשים שלא נטועים במנצ'סטר, אבל הדבר האחרון שאפשר להגיד על שייגעצ היא שהם שומרים על תודעה מעמדית גבוהה.
קחו את "לא בא לה" כדוגמא. השיר הזה, שיכול לתפקד כאחד משירי השנה ברדיו הישראלי, בחיים לא היה עובר את מפתן הדלת של עורכי המדורים ב-MTV2. לא שתמיד צריך לנשוא עיניים דווקא לבריטים הפלצנים, אבל דווקא בתחום הזה יש לשייגעצ המון מה ללמוד. מילא המוזיקה שמשדרת איזו עייפות, אבל המוזיקה, מה יהיה איתה. הלחן ממחזר את עצמו. התפתחות מהבית לפזמון לא מעניינת בעליל וגם הסאונד נשאר שטוח ולא מגרה. די מבאס לכתוב ככה על להקה כל כך חמודה כמו שייגעצ. די מבאס שהם מסתפקים בלהיות כל כך חמודים.
האזינו כאן ל"לא בא לה"
מילים ולחן: יובל מנדלסון
פינת התגלית השבועית: חן קליין, 26, בחורה תל אביבית. שותה בירה עם: אייל אבן צור (להקת "נעליים") שהפיק, עידו אגמון (גיטרות), ז'אן פול זימבריס (תופים), פיטר רוט (על הבאס) וגליה חי (על הכינור). מלבד גלריית השמות הזו, שאותי באופן אישי הצליחה להרשים, מצטרפים לעבודה על האלבום המתקרב פיגורות כמו שלומי שבן, ג'נגו, קרני פוסטל ועוד.
עד כאן, הניים דרופינג ועכשיו פירוט קצר. קליין, שעד עכשיו כיכבה בעיקר בשמיים של המיספייס מגיחה ביציאה מוזיקלית כל כך ענוגה, שפשוט אי אפשר להוציא את הדיסק הזה מהמערכת. הקול שלה נע בין סוזן וגה לאפרת בן צור, כשבאמצע ניתן לזרוק עוד המון השפעות מאזורי הפולק רוק שהפכו כה נפוצות בשנתיים האחרונות.
אין דבר שבא נכון יותר מזמרת צעירה עם מודעות מוזיקלית, לעולם שכולו פלייליסט. הקטע הוא, שממש כמו קרן אן ודומותיה, גם קליין נשמעת טוב מדי בשביל האוזן הכל ישראלית ובכל זאת, אם קצת מזל אני מאמין שהיא תוכל להשתחל אליו. בסופו של דבר, גם למסעודה משדרות מגיע רגע של נחת. לא ככה?
האזינו כאן ל"בכל החדרים"
מילים ולחן: חן קליין
לפני כחודשיים הייתי הראשון לכתוב על הדס דגול. אני אומר זאת בגאווה גדולה, מכיוון שאם יש אתגר מיוחד בכתיבת טור מהסוג הזה, הרי שהוא מתמצה בנתינת במה ליוצרים שלא בהכרח היו מגיעים לאוזניכם דרך רשתות תקשורת אחרות. דגול, שהוציאה אז סינגל ראשון קיבלה כאן כל כך הרבה טייטלים חיוביים, במה שמשאיר אותי עכשיו עם אוצר מילים מוגבל ביותר.
יכולתה של דגול לרגש נובעת משלושה גורמים מרכזיים: היא אוחזת בקול חזק ונשי שנותן שכובש את מלוא תשומת הלב. היא לא חוששת לספר סיפור במילים גבוהות אך מקפידה לשמור על קשר אוזן עם מי שמקשיב לה והכי חשוב: היא יודעת להרים סיטואציה יומיומית למקומות מטאפיזיים, שהופכים רצועה פשוטה לטיול במקומות שלא בהכרח ידענו על קיומם.
"זרימה אינסופית" מספר על אישה אבודה. אחת שזורמת בחלל, ספק חיה, ספק מתה. כזו שמנסה למצוא לעצמה חלל אחד בו תוכל לחזור ולהיות היא עצמה. אם זה לא היה כל כך יפה, זה בטח היה מופשט מדי. תקשיבו לזה, אולי גם אתם תרצו עוד.
האזינו כאןל"זרימה אינסופית"
מילים ולחן: הדס דגול
"הולך לאט" הוא הסינגל השלישי מתוך אלבומו של דן תורן "פרח פרי" שיצא לשוק לפני מספר חודשים. יחד עם שליחי הבלוז הצליח תורן להפיק אלבום קאנטרי בלוזי קליל ולא מחייב שהוציא אותו נקי לחלוטין. בלי העוקץ ובלי הדבש. יש מצב שתורן, שפעם כתב יצירות כבדות ובעלות אופי מאז'ורי העדיף לנפנף בדגל לבן ולעשות חיים.
"הולך לאט" הוא דוגמא טובה לתהליך הזה שעבר על תורן. המילים והלחן שכתב בעצמו הזכירו לי (מודה שיכול להיות כאן קשר מילולי שקוף) את "אני הולך לבית שאן" של גרי אקשטיין. בשני השירים עולה תחושה של חופש גדול, גם כאן וגם שם יש קריצה הומוריסטית וההקבלה הבולטת ביותר קשורה לסגנון המוזיקלי שמשלב גיטרות אקוסטיות עם צלילים מאיזור נאשוויל.
יש מצב שעם מפיק מוזיקלי עשיר יותר (נגיד, ברי סחרוף) תורן יוכל לפרוש כנפיים ולהגיע קצת יותר גבוה מהמקום בו הוא נמצא כרגע. בינתיים, הנוף שנשקף מבעד לחלון המכונית שלו מזכיר איזו שכונה מיושנת ולא מגרה. אנחנו בטוחים שאפשר וצריך לצפות להרבה יותר.
האזינו כאן ל"הולך לאט"
מילים ולחן: דן תורן
אם השם "מלכה באיה" מצלצל לכם מוכר, הרי שהדבר קשור ככל הנראה לתחרות פסטיבל הזמר, בו לקחו חברי הלהקה את המקום הראשון כשהם עוקפים אמנים דוגמת נועם רותם, רונה קינן ועוד. אלמנט ההפתעה שהגיע בעקבות אותה זכייה לא נפרט להצלחה מיידית. במקום זה, התאספו החברים, שכרו להם מפיק מוזיקלי (גיא מר מ"הדג נחש") והתחילו לעבוד.
"סתיו" היא הסנונית הראשונה מאלבום עתידי של מלכה באיה ואם לתת לכם מושג על החומר המוזיקלי שעולה ממנו, צריך להגיד שזה נשמע קצת כמו להקת האם של מר, רק ששאנן סטריט לא הגיע כדי לכתוב את המילים שכל כך משדרגות את המוצרים של הלהקה הירושלמית. במקום זה אנחנו מקבלים עוד מוצר גרובי היפ הופי, שמסוגל להדביק לכם אותו למוח, מבלי להתחייב לתוצאות עתידיות.
האזינו כאן ל"סתיו"
מילים ולחן: אסף שלם
נא להמתין לטעינת התגובות
