חזרה גנרלית
תוכנית האירוח החדשה של חנה לסלאו הייתה קאמבק מוגזם וצולע, אבל לא באשמת הדיווה הגדולה. "ארץ נהדרת" חזרו ואיכזבו, אבל אנחנו נמשיך לראות אותם בכל מקרה. עדיה אמרי אור מסכמת ערב שישי חדש-ישן
יש משהו נורא בכתיבה ביקורתית על האגדות הקומיות של שנות השמונים והתשעים, מסוגה של לסלאו, שלא עוברות מסך בקרב דור צופי הדור-3. אבל גם כשנעצתי בהנאה סיכה חדה או מוט ברזל מלובן בעורן החשוף של תוכניות ביזיוניות, וגם כשהשתלחתי בזעם באחרות, שנשאו את הטלוויזיה הישראלית לשיאי שפל ורדידות, לא התייסרתי כמו שהתייסרתי אחרי כמה משפטים לא מחמיאים שהופנו לעבר הליהוק הלא מוצלח של ציפי שביט בגרסתה המצומקת ב"לרדת בגדול". זה הרגיש כאילו מכרתי את הכרטיסים לאוטובוס לגן עדן.
כי אם להיות כנים, חנה לסלאו של שישי בשבע בערב הייתה, איך לומר, גרועה. היא התפרצה לאולפן שנראה כמו גרסה קווירית כתמתמה לאולפן של יצפאן, ופצחה בסטנדאפ הומור עצמי שסר מן העולם: בדיחות מוכרות על המשקל והגיל, חיקויים צפויים מדי והסתלבטות חוזרת ונשנית על ההתרגשות שבתוכנית ראשונה. וכאשר הציגה את שלושת האורחים פרצו ממנה משפטים כמו "השחקנית הכוסית והרווקה הכי נחשקת בישראל, אפרת בוימולד" או "השדרן החתיך שידבר היום על הכל ויספר על היציאה שלו מהארון, אביעד קיסוס". כי בחייאת, “יספר על היציאה שלו מהארון" זה כמו לבקש שוב ממרגול לספר על תאונת הדרכים שלה או לדבר עם דץ ודצה על הזכייה במקום השני בארוויזיון. את מי מעניינת היציאה של אביעד מהארון? האם באמת יש צורך לדוש בזה שוב? האם אזלו נושאי השיחה עלי אדמות עם אורח שהוא גם סלב וגם – השם ישמור – הומו מוצהר?
וזה לא השתפר. כי כשחנה'לה ניסתה לשוחח עם האורחים (שאליהם חברה צופית גרנט) השיחה נהייתה סתומה ומלאכותית. והם, באמת שניסו לדבר בגילוי לב ולהיענות בקיצוניות לניסיונות הדיבוב שלה, משל היו כלב שמנמן שנשכב על הגב פשוק רגליים כשהבעלים מתקרב. גרנט סיפרה שאבא שלה שנא אותה מרגע שנפרדו הוריה כשהייתה בת 6 והוריש לה 100 שקל כדי שלא תוכל לתבוע ירושה, ובוימולד מצאה עצמה באמצע שיחה שאפשר לסכם אותה במשפט הבא: "האם אני בתור אדם, נחשבת לאדם מתפשט? בחדרי חדרים ועם אנשים שקרובים אלי אני בהחלט אדם מתפשט".
אבל חסד נעורים צריך לשמור, וההתרגשות האמיתית של לסלאו השפריצה כנות הישר לעיניהם המנומנמות של הצופים. אי אפשר היה שלא לחוש אמפתיה כאשר מרוב לחץ לאחר תשובה מפתיעה של אחד האורחים פרצה לסלאו המבוהלת בחיקוי של מנקה עם מבטא מרוקאי וניב רוסי. זה הרי חוף המבטחים שלה. "תעשו מקום לחנה לסלאו" הזכירה לכל אורכה, במיוחד בשל הפינות והמעברונים שלה, את "שישי וחצי" על ספיד ובלי עינת ארליך. ולמרות הכל, יש בה, בלסלאו, חן והמון כוונות טובות. תנו לה צ'אנס. לכותבים שלה לעומת זאת – בשום פנים ואופן לא.
יש משהו מקסים בכך שסיטואציות רציניות ומציאותיות הופכות אוטומטית במוחם של צופי מהדורות חדשות לחומר גלם לדאחקות של תוכנית סאטירה אחת. כמה פעמים חשבתם בעצמכם או שמעתם מישהו אומר על אירוע חדשותי כלשהו "יא-אללה, אני מת לראות איזה מטעמים יעשו מזה בארץ נהדרת"? כשבוש יצא למלחמה בעיראק, כששרון, שאז נראה בריא, עבר שבץ מוחי ראשון או במקרים בהם הכדור נבעט ישר לרגליהם: שלי יחימוביץ' הודיעה על מעבר לפוליטיקה או כשקצב "חיבק" חזק מדי. אבל דווקא בשל כך מוטלת אחריות כבדה יותר על אנשיה. הציפייה לסאטירה נשכנית וחזקה גבוהה מבעבר. עכשיו, בדיחות פלוצים מהסוג שלא נעים שיראו שצחקת מהם, מותרות ועוברות רק במינונים נמוכים.
זה התחיל די מבטיח. דב נבון ואייל קיציס בתל-אביב של אחרי ההפצה הגרעינית, עם רקע נדיר של אחד העזריאלים עומד נטוי לאחר שחרב. אבל אפילו המקרה הנדון לא המריא לשיאים של בדיחות שאינן "אני כבר לא עובד אצלך" וויכוח על מי יכין קפה.
התחושה אחר-כך הזכירה את זו שתוקפת עם עליית עונה חדשה של סדרה אהובה תוצרת חוץ. זוכרים את ההרגשה בכל פרק ראשון של "חברים", לדוגמא, כאשר ג'ואי או פיבי וצ'נדלר לובשים את הבגדים שלבשו בפרק האחרון של העונה הקודמת ונמצאים בדיוק באותה פוזיציה? כזו שגורמת לצופה לתהות אם הם באמת יצאו לחופשה או פשוט המשיכו לצלם וחילקו את זה באמצע לעונות; למרות שהוא יודע שבין לבין השחקנים יצאו לבטן-גב בבית הקיץ שלהם. בדיוק כך זה הגיש
וכן, בדיחות קצב ובני סלע הן מתבקשות, אבל הן גם מעין פילֶר שאמור למלא מקום בין מערכונים משובחים לחיקויים נשכניים ויצירתיים. התיירים הצרפתיים, שככל הנראה אמורים למלא את מקומם של אבא-ואבא של קוריצה, שעשעו תחילה, אך אני בספק אם מי שמעולם לא ירד לחוף פרישמן בתל-אביב ופגש בהם ימשיך לצחוק רק על בסיס המערכון למשך העונה. ובאשר לדמותה של עליזה אולמרט, האמנית המטורפת שמתפרעת בשידור על יריעת הבד ומורחת צבעי שתנן ועורלה, אורנה בנאי אמנם ביצעה את התפקיד נפלא אבל לא ברור מאיפה הקריצו אותה ועל מה התבססה. האם הידיעה שהיא ציירת מספיקה על מנת לבסס דמות שכזו?
ובנימה סלחנית ואוהבת: "ארץ נהדרת" תצחיק את צופי ישראל ותגרום להשתנקויות חנק גם אם למשך 45 דקות יישבו חבריה חנוטים בחליפות כחולות ויבהו במצלמות. יש לה, יחסית בצדק, פידבק מופלא, מקהל מסור ונאמן בבית, ומנדט מלא להתפרע ולעשות קטעים ושיגועים. אם מישהו מקודקודיה קורא שורות אלו, או אפילו קורא ולא מודה, ראוי שישקול להחדיר בחבריו משהו מן האומץ והבינה שנשאו אותם לגדולה, ובשפת החבר'ה: תדביקו לאמ-אמא של האחראים למציאות המביכה כאן בארץ את הפרצוף למראה.
נא להמתין לטעינת התגובות
