ראשי » תרבות » קולנוע

ימים יפים בארץ ישראל

"ימים יפים", סרטם של אוליביה נקש ואריק טולדנו, הוא קומדיה על מחנות קיץ לנוער בצרפת. לרגל ביקורם בארץ תפסנו אותם לשיחה על ההבדלים בהומור, על המשפחה היהודית-צרפתית ועל הקולנוע הישראלי

אריק טולדנו ואוליביהֶ נקש נראים כמו לורל והרדי, רק בצרפתית. כשהם יושבים מולי בלובי של מלון תל אביבי יוקרתי, נראה שצריך למצוא בייביסיטר דומיננטית במיוחד שתמנע מהם לקפוץ על הכורסאות הדשנות. הדימוי האלגנטי של יוצרי קולנוע צרפתיים לא תופס לגביהם. אולי העניין קשור לזהותם היהודית- אלג'יראית שמסרבת להיכנע לזו האירופאית המעונבת, אולי דווקא לעובדה שהם חברים טובים שעובדים יחד מגיל צעיר, ואולי מדובר בקשר הישיר של השניים למחוזות ילדותיים גם ביצירתם כאנשים בוגרים.

"ימים יפים" הוא סרט שטוף אור המגולל את סיפורה של קבוצת נערים ונערות היוצאת למחנה קיץ. הסצנה הפותחת ממוקמת בתחנת רכבת בעיר גדולה, רגע לפני שקבוצת הנערים ממלאת את הקרונות בדרכם אל החופש הגדול, בו יאלצו לעבור תהליך התבגרות מואץ לנגד עיניהם של המדריכים הצעירים.

נקש וטולדנו, ששימשו כמדריכי נוער בצעירותם, הכירו באותם מחנות קיץ כשהדריכו יחד. המוסד הזה, שהפך קדוש עבור המשפחה הצרפתית הטיפוסית, שימש להם מודל גם לסרט הקצר הראשון שביימו יחד. לאחר מכן ביימו יחד את הסרט העלילתי הראשון שלהם, "עדיף שנישאר ידידים", בכיכובו של ז'ראר דפרדייה שזכה להצלחה מרשימה באירופה. ב"ימים יפים", שייצא לאקרנים בארץ בסוף השבוע הזה, מככב השחקן ז'אן פול רוב, שנחשב לאחד השחקנים המוכרים והמבוקשים בצרפת.

הקומדיה המקסימה הביאה את נקש ואוליביה לקידום מכירות ישראלי. אין זו הפעם הראשונה שהשניים נוחתים כאן. טולדנו, שבילה כאן שנת שירות לאחר שסיים את התיכון, מתהדר בעברית שבורה אך מקסימה, בה הוא משתמש בראיון. גם נקש יודע להגיד כמה מילים בעברית אך אלו מסתכמות בעיקר בציטוטים משירים של תוכניות ילדים.

כשהשניים נשאלים לגבי ההומור הצרפתי שממלא את הסרט ועל הניסיון להעביר אותו לאוכלוסיות מחוץ לצרפת טולדנו עונה: "קשה מאוד לייצא את את הקולנוע הצרפתי מהסוג הזה למקומות כמו ישראל. בדרך כלל מביאים לכאן את הסרטים היותר כבדים ולא את האקשן והקומדיה. לקומדיה קצת יותר קשה לצאת את גבולות המדינה כי לכל עם יש הומור שונה. אני דווקא אוהב את ההומור האנגלי והאיטלקי ואני חושב שגם נכנס מהם משהו לסרט".

איך בעצם עובדים יחד על סרט? איך מביימים בשניים?
טולדנו: "בעזרת השם, אנחנו עובדים יחד וזה מסתדר מצוין. לכל אחד יש רעיונות שונים ואז השני מנסה לקבל אותו. אם זה מצליח, זה אומר שהרעיון טוב".

נקש: "אני חושב שגם עברנו תהליך מסוים ביחד כיוצרים. אם בסרט הראשון עבדנו עם צוות מצומצם כשז'ראר דפרדייה היה הכוכב הראשי אז בסרט הזה כבר עבדנו עם המון שחקנים (הסרט מכיל קאסט עצום של ילדים- א.ש.)  והיה לנו חשוב לשים לב לכל הפרטים הקטנים, כי היה לא רצינו לאכזב את הילדים שהולכים היום למחנות האלה. אתם צריכים הבין שהמוסד הזה של מחנות הקיץ פשוט מקודש בתרבות הצרפתית".

בין גלריית השחקנים שלכם אפשר למצוא בתפקיד הטבח את השחקן ז'אן בן גיגי ששיחק גם ב"סוף העולם שמאלה" של אבי נשר. איך הגעתם אליו?
נקש: "האמת היא שזה זיכרון של אריק (טולדנו-א.ש.)  מתוך מחנה קיץ שבו היה חסר טבח ואז מצאו מישהו שממש כמו בן גיגי הצטייר כאדם מאוד נדיב טוב לב. היה מדהים לראות איך גם על הסט הוא הסתדר עם הילדים וכולם אהבו אותו. חוץ מזה, אני רוצה לציין שבניגוד למה שרואים בסרט, במציאות הילדים מאוד אהבו את האוכל שנתנו להם".

כמי שעשו עד עכשיו רק קומדיות, יש מצב שתעסקו בעתיד גם בדרמות?
טולדנו: "אנשים לא תמיד יודעים אבל יותר קשה לביים קומדיות מדרמות. לפעמים יש קונוטציות שליליות לסרטים שנחשבים "פופולריים", למרות שלדעתנו הסרט הזה יותר מעניין מהסרט הקודם שלנו. אנחנו רוצים להתנסות בעוד סוגים של קומדיות כשהבסיס יהיה משהו מצחיק שירד בסופו של דבר לעומקו של ענין". 
 
במרכזו של הסרט עומד מדריך הנוער וינסנט (ז'אן פול רוב) שנקלע למסכת התעללויות מצד צוות המדריכים והנערים גם יחד. המדריכה השווה עושה עיניים לחבר הכי טוב שלו, המדריכה הקפריזית לעומתה, מתחילה איתו באגרסיביות, וגם הילדים לא עושים חיים קלים למדריך שמנסה לשמור על כולם כחבורה מגובשת אחת.

כשאני

שואל את נקש וטולדנו לגבי אפשרות שהם עצמם יישלחו את ילדיהם למחנה קיץ, הם עונים: "ההורים של אריק שחיים פה, הם הדמויות עליהן התבססנו בסרט", אומר נקש "אני חושב שזה חלק מהתרבות של היהודים הצרפתיים, ששומרים כל הזמן על הקשר במשפחה ולכן זה כל כך קשה להם להיפרד אחד מהשני. המשפחות היהודיות מאוד סובלות כשהן משחררות את הילדים שלהם וזו הפעם הראשונה שזה קורה להן. אנחנו היינו מנהלים כאלה במחנות ואנחנו יודעים שהמדריכים שם לא באמת מבוגרים או בוגרים. מה שרצינו להראות זה את הנערים האלה ולהתגאות בהם על כך שהם נותנים כל כך הרבה על משהו שהם מרוויחים עליו כל כך מעט".

נקש:"היום, להבדיל מפעם, יש את הפלאפונים אז אי אפשר באמת להפריד את הילדים מההורים, ככה שזה לא בדיוק אותו דבר. כבר אי אפשר לנתק את הילדים לגמרי".

לאחר הנסיון להבין את פשר העיסוק בילדות, נערות, בגרות ואבהות השיחה מתגלגלת לנושאים קצת פחות מחייבים כמו קולנוע ישראלי והנקודה היהודית. כשהשניים נשאלים לגבי הקולנוע הישראלי אליו נחשפו בשנים האחרונות הם משיבים: "ראינו את 'ללכת על המים'" מציין טולדנו "וגם את 'ולקחת לך אישה' ואת 'כיפור' למרות שאנחנו לא מתים על גיתאי. יש שיפור משמעותי על בקולנוע הישראלי. אני זוכר שכשגרתי כאן, כל סרט ישראלי שהיה יוצא היה מדבר על צה"ל. נראה שהיום הקולנוע שלכם השתחרר קצת. ראיתי גם את 'כנפיים שבורות'  וזה פשוט סרט מדהים. זה סרט שלא מדבר על הצבאיות אלא על החברה הישראלית. גם בצרפת יותר אוהבים היום את הקולנוע הישראלי. כל שבוע אתה יכול לראות כרזה של סרט ישראלי אחר בשאנז אליזה וזה חוץ מ-14 הקופרודוקציות שיש לישראל וצרפת במשותף מדי שנה".

יש מצב שתעסקו בעניינים יהודיים בסרטים הבאים שלכם?
"אנחנו לא ממש מוכנים לזה כרגע. זה בהחלט מעניין אותנו אבל בינתיים אין לנו את החשק ואנחנו לא מספיק בוגרים בשביל זה".

נקש: "מספיק רואים שאנחנו יהודים מאלג'יר. לא צריך לעשות על זה סרטים. הרי אף אחד לא יחשוד שאנחנו נורבגיים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...