מת הבמאי רוברט אלטמן
הבמאי הדגול רוברט אלטמן הלך לעולמו בלוס אנג'לס והשאיר אחריו מורשת קולנועית עשירה. בין סרטיו: "מ.א.ש", "תמונות קצרות" "השחקן" ולאחרונה הוציא את "המדריך לחיים בכפר"
אלטמן, ילדי קנזס ובוגר בית ספר קתולי, שירת בצבא האמריקאי כטייס קרב לפני שעבר לתחום הקולנוע והטלוויזיה. לאחר שביים מספר פרסומות וסרטים קצרים, החל את הקריירה שלו בטלוויזיה בבימוי פרקים בסדרת המתח "אלפרד היצ'קוק מציג" (1955). מכאן המשיך בבימוי עשרות סדרות טלוויזיה וסרטים שכשלו. רק בשנת 1970 זכה לפריצה הגדולה עם סרטו "מ.א.ש." (1970), שהביאה את סיפורה של קבוצת רופאים במלחמת קוריאה, שהפכה מאוחר יותר לסדרת טלוויזיה. הסרט זיכה אותו בגלובוס הזהב, דקל הזהב (בפסטיבל קאן) ובמועמדות לאוסקר.
הבמאי, שזכה השנה באוסקר עבור מפעל חיים, הוציא ב-2006 את סרטו האחרון "המדריך לחיים בכפר" שהביא את סיפורם של חבורת אנשים בתחנת רדיו נידחת במיניסוטה. הסרט, שהביא לאלטמן לא מעט מחמאות מצד הביקורת, עסק בין השאר בסוגיות של חיים ומוות.
בנאום התודהשלו, אמר אלטמן לקהל: "יש לי המון להגיד אבל השעון מתקתק. בעבר חששתי שהכל נגמר לי, אבל כשהתקשרו אלי מהאקדמיה הבנתי שהכל עדיין עובד. מכיוון שאני לא יכול להזכיר את כל האנשים שעבדתי איתם בעבר, אני אזכיר רק את הרופאה שלי, שבלעדיה לא הייתי מגיע עד היום. לעשות סרטים זה קצת כמו לבנות ארמון בחול. אתה מכין את המבנה המושלם ואז ברגע שעולות הכתוביות הכל נמחק ומה שנשאר לך זה הזיכרון הזה. אני עשיתי בחיי כמעט 40 ארמונות כאלו ואני לא מתעייף מזה".
רוברט אלטמן היה אחד מאותם במאים שהוליווד אהבה לאהוב אך לא שכחה לקפח. הוא לא זכה מעולם באוסקר על תפקידו כבמאי, למרות שהיה מועמד לפרס חמש פעמים – "גוספורד פארק", "נאשוויל", מ.א.ש." "השחקן" ו"תמונות קצרות". ארבעת הבמאים היחידים שהיו מועמדים חמש פעמים לאוסקר הבימוי מבלי לזכות היו אלפרד היצ'קוק, מרטין סקרוסזה, קלארנס בראון וקינג ווידור.
טכניקת הבימוי של אלטמן נחשבה כבר במהלך שנות השבעים למהפכנית. הוא נתן יד חופשית לאנסמבל השחקנים שלו ואפשר להם להעלות על הבד שיטות משחק שכללו דיבור סימולטאני של הדמויות. בנוסף, הייתה לאלטמן חיבה מיוחדת לז'אנרים הוליוודיים קלאסיים, בהם טיפל במסירות במבטו הייחודי. כך עשה לז'אנר המערבונים בסרטו "McCabe and Mrs. Miller" משנת 1976, או ל"Buffalo Bill and the Indians, or Sitting
"מ.א.ש", שיצא לאור בשנת 1970, הפך את אלטמן לאחד הבמאים המוכרים והמוערכים בעולם. הסרט, שעסק בסיפור דמיוני על מלחמה המתנהלת בקוריאה כיוון למעשה את חיציו כלפי הממשל האמריקאי, בעקבות מלחמת וייטנאם שהתנהלה באותן שנים. "זו הייתה הכוונה מלכתחילה", אמר אלטמן בעבר על הביקורת הלא סמויה שניסה לספק בסרטו. "אתה בעצם לא יכול לראות כנגד מי מתנהלת המלחמה בסרט".
סדרת הטלוויזיה שנעשתה על בסיס סרטו של אלטמן זכתה להצלחה גדולה, אך לא הסבה נחת לבמאי הנוקשה. "הסדרה הזו זנחה את הפן הביקורתי שבלט בסרט " אמר אלטמן בעבר על היצירה הטלוויזיונית. "הם עשו מיליונים על גבי מיליונים מהבאתה של 'מלחמת קוריאה' לבתים באמריקה. אני חושב שיש בכך לא מעט טעם רע".
בשנות השמונים הפכה יצירתו הקולנועית של אלטמן ללא יציבה. בשנת 1980 הוא הוציא את "פופאי" , בכיכובם של רובין וויליאמס ושלי דובאל, שזכה לקטילות המבקרים, דבר שגרם לו לזנוח את הקריירה הקולנועית באופן זמני. הוא ביים מיוזיקל לתיאטרון בשנת 1982, בשם "Come Back to the Five and Dime, Jimmy Dean, Jimmy Dean," אותו גם עיבד לסרט מאוחר יותר. באותן שנים דילג אלטמן בין הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון.
אך הסרטים ששמו את הבמאי המוערך בחזרה על המפה היו "תמונות קצרות" (1993) ו"השחקן" (1992) שזיכו אותו בביקורות משבחות. לאחר מכן הגיעו נפילות נוספות עם סרטים דוגמת "משהו ללבוש" , "קנזס סיטי" ועוד פלופים, עד שהגיע "גוספורד פארק" שהחזיר לאלטמן את התהילה שהגיעה לו.
סינמטק תל אביב יקיים במהלך חודש ינואר רטרוספקטיבה מיוחדת לבמאי.
נא להמתין לטעינת התגובות
