רבות הדרכים
גם אחרי שאלבומו השני הפך לזהב, דניאל סלומון לא מהסס להשאיר לרגע את האגו בצד ולעבוד קצת גם מאחורי הקלעים. בשנה האחרונה, תוך כדי עבודה על האלבום השלישי, הוא מלחין פסי-קול לסרטים ולהצגות. "זאת עבודה מאוד מינמליסטית", הוא אומר "צריך להעביר תחושה בעשרים שניות"
בימים אלו הוא מסיים עבודה בת חצי שנה לסרטו המדובר של אבי נשר, "הסודות", הכוללת הלחנה לתזמורת שלמה. השנה הלחין גם את שיר הנושא לסרטו של עודד דווידוף, "מישהו לרוץ איתו". אך הפעם הראשונה בה ניגש סלומון להלחנה של תיאטרון ממוסד הייתה לפני ארבע שנים, עבור ההצגה "מועדון הקופים הירוקים", הצגת פרינג' בבימויה של לי גילת בתיאטרון תמונע. בהמשך חבר סלומון לבמאי הצעיר, רועי הורוביץ, איתו עבד על מחזות עבור תיאטרון באר שבע, תיאטרון חיפה ועוד.
בימים אלה מעלה הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין הצגה חדשה העונה לשם "שני חדרים". המחזה, שביים הורוביץ על פי גרסת המקור של לי בלסינג, מביאה את סיפורו של חטוף אמריקאי הנלקח בשבי על ידי ארגון טרור לבנוני ומוחזק בבירות. סלומון, שנקרא אל הפסנתר גם הפעם, התפקד בשמחה.
כשהוא נשאל על ההבדלים בין יצירה אישית ובין הלחנה לתיאטרון וקולנוע, הוא משיב: "מוזיקה לתיאטרון זו אמנות בפני עצמה. מאחר ואתה לוקח חלק ביצירה אמנותית גדולה יותר, אתה בעצם עוזר לספר סיפור כשהמוזיקה לא עומדת במרכז. אתה יכול להיות יותר חופשי ולנסות ליצור בכל מיני סגנונות שונים. להשתולל הרבה יותר".
ההלחנה כמשהו שהופך לחלק ממוצר רחב יותר, לא דורשת ויתור מסוים על האגו?
"באופן כללי, אני לא עובד מהמקום של האגו, מה שמקל על העבודה כי אתה יכול לשרת מישהו אחר טוב יותר. היצירה לתיאטרון קשורה בקשר ישיר לעבודה עם היוצר והבמאי של ההצגה. אם הוא סומך עליך, אז הוא נותן לך יד חופשית. אני למשל עובד בדרך כלל עם רועי הורוביץ, אותו אני מכיר כבר כמה שנים. בשלב הראשון, לאחר שאני מקבל את המחזה, אני מגיע לקריאה ראשונה ואז במקום לקרוא את הקראה היבשה אני מקבל את הנפח הפנימי של המחזה, את ההצללה של השחקנים ואת האישיות שלהם, ככה אתה יותר יכול להרגיש לאן דברים מתפתחים וזה תמיד יותר מעניין מסתם לשבת ולקרוא את המחזה בעצמך".
מה יכול להשפיע על ההלחנה שלך עבור מחזה מסוים?
"בדרך כלל לכל מחזה יש את האווירה שלו ותמיד יש את הדיאלוג עם הבמאי שמחליט איך הוא רוצה לטפל בו. יש גם את המקצב הפנימי שהשחקנים מביאים איתם. למשל, אם הדיאלוגים מהירים או איטיים, צעקניים או שקטים".
מה עמד מאחורי ההלחנה של "שני חדרים"?
"במקרה הספציפי של ההצגה הזו היה לי חשוב ליצור אווירה אבל גם לתת משהו רוחני, אולי אפילו שמיימי. משהו שיהיה מעבר לסיפור הריאליסטי. הייתה לי מין תחושת בטן שאמרה לי שצריך להיות שם משהו מעבר לסיפור עצמו. זו גם הפעם הראשונה שיהיו קטעי שירה שלי ואני ממעט לעשות את זה אבל פה זה הרגיש לי נכון".
אסוציאציה בעשרים שניות
כשסלומון מדבר על הלחנה לתיאטרון וקולנוע, אפשר להאמין שהוא לוקח את העבודה שלו לגמרי ברצינות. אחרי הכל, הוא נמצא שם די הרבה זמן והוא לגמרי לא חייב את זה לאף אחד. "יש משהו בכתיבה למדיומים האלה שפותח ומלמד אותך, שלא היית יכול ללמוד דרך הלחנה לשירים", הוא אומר. "זה כמו לכתוב יצירה מוזיקלי קטנה שהולכת ומתפתחת. יש משהו מאוד מינימליסטי בעבודה הזו, כשבזמן קצר מאוד אתה צריך ליצור אסוציאציה שאמורה לקרות בזמן של עשרים שניות".
איזה הבדלים אתה מוצא בין הלחנה לתיאטרון ולקולנוע?
"זה הבדל ממש קיצוני. בקולנוע יש את העניין של הדיוק. הקולנוע הוא מדיום מצולם וערוך ויש את מה שנקרא "היטים" קולנועיים שאתה חייב לעמוד עליהם בדיוק. כמובן שבקולנוע יש גם את עניין הנצחיות, כי זה נשאר לנצח אבל גם זה שהתמונות
מתחלפות בקצב מסוים, משפיע באופן מהותי על ההלחנה. בסך הכל זה מאוד מורכב ומסובך אבל ממש מרתק. מוזיקה לקולנוע זה דבר שמרתק אותי כבר שנים. אני קורא על זה, קונה פסי קול ומקשיב. יש שם באמת המון יצירות נפלאות".
מי מושא ההשראה שלך?
"האמת שאני מאוד אוהב את ג'ון ווילאמס שהלחין את 'אי. טי.' זה אחד הדברים המבריקים. חוץ ממנו אני מאוד אוהב את אניו מוריקונה, שהלחין בין השאר את 'הטוב, הרע והמכוער'".
נא להמתין לטעינת התגובות
