ריקי בליץ
אחרי "אסתי המכוערת","אלביס" ו"קצרים", ריקי בליך מסתערת על יעד נוסף ותכף הופכת להיות השחקנית הכי עסוקה בארץ. הפעם על הפרק: ישראלים צעירים המחפשים אחר האושר. "הנה האושר שלי", אומרת בליך ומצביעה על הכלבה שלה, "פתאום כלבים נוגעים לי ללב"
אז ב-12:00 ב "הנסיך הקטן" ברחוב סמטה אלמונית בתל אביב? שמעתי את עצמי חוזרת על שם המקום (כן כן, גם נתתי לה לבחור איפה ניפגש) והשעה וזהו. ככה נולד הדייט שלי עם ריקי בליך, שבעוד שלושה ימים, שבת (22:00), תעלה ב-yes " לא הבטחתי לך" - סדרה דרמה-קומית שבועית שבה היא אחת השחקניות הראשיות.
תשכחו מהפרויקטים הטלוויזיוניים שבהם השתתפה בליך,27, עד כה. "לא הבטחתי לך" הוא משהו אחר וניסיון נוסף שלה להגדיר לעצמה וגם לקהל הישראלי את טווח יכולותיה כשחקנית. "אסתי המכוערת", " אלביס" ו"קצרים" בהם השתתפה לא היו מה שנקרא בתי גידול לתפקידי אופי משמעותיים עבורה.
נכון, בטלנובלות הנונסניות היא נדרשה לבנות את דמותה של אסתי, אבל העלילה היתה רחוקה כל כך מהמציאות כך שדיוק והקפדה על עומק הדמות לא ממש נדרשו שם. זה גם לא ממש שינה לפאן ולהנאה (בליך: "אהבתי לעשות את זה כי הקאסט היה קסום והיה כיף גדול על הסט"). " קצרים" לקחו אותה למקום אחר שביקש להראות יכולות הצחקה מהירה עם תשומת לב מרבית לנושא הטיימינג. וברזומה שלה יש גם, כמובן, את תיאטרון "הבימה" שבו היא שחקנית מן המניין ובשלוש השנים האחרונות משחקת בשלאגר "חתונה מושלמת".
רק ש"לא הבטחתי לך" היא מדרגה אחרת לטפס אליה. מדובר בסדרה מדמה-מציאות המנסה להתמודד עם חייהם של הישראלים הצעירים, אלה המחפשים לעצמם דרך וכיוון
בליך (הילה) היא חברתו של איציק (אלי פיניש), איש היי-טק שאפתן שמת עליה, רואה את עצמו חי איתה ובונה איתה בית ומשפחה, אבל בלילות (ובאוזני המאהבת שלו) הוא מתייסר מפני שאין לה ציצים גדולים. זה קורע אותו ואוכל אותו עד שהוא מוכן לסכן את כל הקשר כשהוא מבקש ממנה "לפסל" את עצמה מחדש ולעבור ניתוח. בשבילו. הילה ואיציק, כמו כל הזוגות האחרים בסדרה הזאת, מנסים לחיות ולגשר בין ההתנגשויות המגדריות ולא להיכנע לדפוסים ישנים של מקומם של גברים ומקומם של נשים.
את מתחברת לדמות שלך בסדרה?
"הדמות שלי חושבת כמוני. היא באה ממקום מבוסס אז היא יכולה גם להגיב כמוני. המציאות אפשרה לה (ולי) לפתח קריירה. היא לא מרגישה מופלית כי היא אישה וכל המסלולים פתוחים בפניה. הבקשה של איציק החבר שלה מכעיסה אותה כי היא מראה לה שהוא עסוק בחיצוניות ולא במהות. זה מעליב אותה. אני יכולה להבין את זה".
יש כזה דבר בכלל "גבר חדש"?
"ההגדרה הזו באמת קצת מוזרה. יש גבר פרטי ומה שהוא עובר במקביל לתהליכים חברתיים עולמיים שכולנו עוברים. כל אחד בוחר לעצמו את המסלול שלו בתוך זה. אני חושבת שבסופו של דבר אנחנו כולנו בעיקר מבולבלים. למשל, בהרבה מסגרות נשאר עול הפרנסה המשפחתי על הגבר, אבל מן הצד האחר הגבר הזה רוצה לחוות חוויות שנחשבות עדיין בתחום הטריטוריה הנשית. אולי זאת הגבריות החדשה - חיפוש המקום החדש הזה. נשים 'חדשות' כבר יש כמה עשורים. ההתמודדות שלהן, רגשות האשמה שלהן, המלחמות שלהן להישאר נשים, אבל גם לכבוש פסגות חדשות בתחומים גבריים-כולנו מכירים את זה. עכשיו הגיע הזמן גם להאיר את הצד הגברי של המשוואה.
"רוצה דוגמה? אתמול היינו אצל זוג חברים שלנו. הם התחתנו צעירים מאוד ועכשיו יש להם תינוק. הם רבים די הרבה ביניהם על דרך הטיפול בו. סביב זה נוצר מתח. טיפול בילדים הרי'נחשב טריטוריה נשית' מובהקת, אבל פתאום גם לאב יש מה להגיד. זה לא פשוט, מסתבר, 'לפתוח' את הטריטוריות האלה. שני הצדדים משלמים על זה מחיר".
בינתיים הגיעו לשולחן ארוחות הבוקר שהזמנו. מדהים כמה מזון עוזר לשחרר שיחות בין שני זרים או במקרה שלנו שתי זרות. ויתרתי על המחברת והעט, ובעיקר הקשבתי. היא מצחיקה, ריקי. אין לה מניירות פלצניות או גינונים של כוכבת-על. מה שכן, יש לה זוויות מבט שנונות ומעניינות על החיים.
כשהשיחה מתקדמת ומגיע הקפה אני פתאום קולטת גם את העומק של המילים שלה (רק שהבטחתי לה שלא לספר את כל הדברים האישיים מאוד שהיא שיתפה אותי בהם, אז תיאלצו לסמוך עליי בעניין הזה בלי ממש לדעת בדיוק מה היא אמרה. וריקי, בעינויים לא יוציאו את זה ממני. נשבעת לך).
לפני שנה בערך, אחרי חודשים שהיא מגדירה כאיומים, לקחה את עצמה בליך לחודש להודו. היא חיפשה שינוי רדיקלי, חיפשה כיוון והיתה צריכה קצת שקט מכל הרעש שיש בתל אביב. כולה חודש, רק לסדר בשקט את המחשבות. היא לא מהטיפוסים שהולכים לאיבוד.
אז מה השתנה באמת?
בליך מחייכת: "יש דברים שלא אמורים למצוא את דרכם לעיתונים. זה פרטי מדי, אישי. כבר נכוויתי בעבר עם זה. דברים שאמרתי עוותו ויצאו לגמרי מהקשרם. עכשיו אני בוחרת להשאיר את החיים הפרטיים שלי לעצמי. את יודעת מה, הנה שינוי".
היא מצביעה על דוניה, הכלבה הקטנה שלה שאיתה הגיעה לראיון ועכשיו התפנתה לרגע מההתרוצצות שלה עם כלב חבר שהגיע גם הוא עם בעליו. "פתאום כלבים נוגעים לי ללב. אני, עירונית בנשמתי, ופתאום כלבים. דוניה לא לבד. אנחנו (אנחנו זה היא ובן זוגה, נ"ר) מגדלים בבית אותה ועוד ארבעה חתולים. זה מאוד משמח".
דוניה זה מנדוניה?
"מה פתאום? זה מ'החטא ועונשו'".
איזה תפקיד את עוד רוצה לשחק?
"תפקיד חלומי, כזה שכתוב מאוד טוב. מטבעי אני נמשכת כל הזמן לקלאסיקות. אלה גם הספרים שאני אוהבת לקרוא. כל יצירות המופת מהמאה ה-18. אני נהנית לפצח אותן. אני מרגישה שהן עמוקות, מורכבות, פיוטיות. אז למשל את סוניה מ'הדוד וניה' הייתי שמחה לשחק, אבל גם כל תפקיד אחר שיהיה מורכב".
בטלוויזיה או בתיאטרון?
"אי אפשר גם וגם ?".
נא להמתין לטעינת התגובות
