סינגולר
מירי מסיקה מפסיקה לעשות חיינדלעך ומפתיעה עם שיר נפלא בעברית וערבית, סינגפור הם הלהקה החדשה הכי טובה באיזור והדס דגול עושה יופי של סיפתח. איתי שטרן חווה שבוע מפרגן במיוחד
אין הרבה אנשים בברנז'ה שיצליחו להגיד מילה טובה על מירי מסיקה. לא במקרה היא נחשבת למקימת טריבונת בית הספר "רימון", שהצליחה להפוך את הפלייליסט הישראלי לשיממון הצמחוני שהוא. הקול שלה ערב מאוד, היא מקפידה לשיר שירים נעימים והרמוניים במופגן והיא הכל חוץ מזמרת נשמה אמיתית.
עכשיו קחו את כל הטענות האלו, שהיו נכונות עד ליציאת הסינגל החדש, ותזרקו לפח. לפחות עד להודעה חדשה. "ברכת המלך" הנו שיר ראשון מתוך פס הקול של סרט בשם "שלוש אמהות" בו משחקת מסיקה תפקיד ראשי. את השיר הזה,
כאן בדיוק, מגיעה ההפתעה. מסתבר שלמירי מסיקה יש כל כך הרבה כוח בקול כשהיא לא מנסה לעשות חיינדלעך לאי אלו עורכים מוזיקליים, שפשוט מתחשק לשאול אותה: ממי את כל כך מפחדת?אולי, עכשיו, אחרי שהוכיחה את עצמה מבחינה מסחרית היא תוכל להרשות לעצמה להטעין את החומרים המוזיקליים שלה בכל התשוקה הזו, שהופכת את 'ברכת המלך' לרצועה כל כך מצוינת. ללא ספק, הפתעת העונה.
האזינו כאן ל"ברכת המלך"
מילים: מאיר גולדברג, סולימאן ג'ובראן לחן: שמוליק נויפלד
לפני כמעט שש שנים יצא אלבום הבכורה של שלומי שבן. בתוכו, התחבא שיר אחד בשם "דניאלה" שנחשב בעיניי לאחת הרצועות הכי טובות שנכתבו והולחנו אי פעם בעברית. עכשיו תשאלו, למה אני מטריח אתכם בכל זה ואני אענה שממש בדומה לשיר ההוא, גם ב"מתוקות האחרונות" של אריק ברמן יש רמז לניצוץ הגאוני שהבליח אז באלבום של שבן. אולי לא יפה להתחיל עם השוואות, אבל זו השוואה כל כך מחמיאה שלא כדאי לבוא איתי בקטנות.
אריק ברמן משחרר סינגל שני מתוך אלבום ראשון שעתיד לצאת לאור בקרוב וכבר עכשיו הוא יוצר כל כך הרבה ציפיות, שפשוט כואב הלב. שני השירים שברמן שילח לרדיו נכנסו לפלייליסט לפני שהספיקו לצאת מהמעטפות, הדיבור במערכת שלנו אומר שההופעות המצוינות שלו מפוצצות ואפילו חברת התקליטים שלו ממצבת אותו כאחד האמנים הבולטים של השנה הקרובה.
"המתוקות האחרונות" מכיל את כל מה שהופך שיר למצוין. הוא יודע לספר סיפור ולצייר תמונות אינטימיות וציניות, בנשימה אחת. הוא שומר על קצב מקפיץ, בעבודה עם כלי מיתר שלשם שינוי מצליחים לייצר מתח ולא לשעמם והכי חשוב: הוא מצליח לעשות המון כבוד למורשת מוזיקלית בעגה מאיר אריאלית, מבלי להישמע חקיין. זה המון ליוצר צעיר. תשאלו את מירי מסיקה.
האזינו כאן ל"המתוקות האחרונות"
מילים ולחן: אריק ברמן
פבלו רוזנברג הוציא את אלבומו האחרון "חיכיתי לך" לפני פחות משנה במסגרת חברת ההפקות של רוברטו בן שושן. "קוביות", הסינגל הנוכחי, מהווה סיפתח לאלבום אוסף שעומד לצאת בזמן הקרוב לאיש בעל הריש המתגלגלת ב"הליקון" . אם אתם קוראים בין השורות, אולי גם אתם מצליחים להבין שהקריירה של רוזנברג מעט מדשדשת. אחרת אין שום סיבה בעולם לזגזוג הזה בין חברות התקליטים כמו גם לחוסר ההצלחה מבחינה מסחרית.
העניין עם רוזנברג הוא שממש קשה שלא לפרגן לו. הוא אחד האנשים הכי מקסימים שיצא לי לראיין אי פעם. הוא לוקח את המקצוע שלו הכי בקלות שאפשר והוא בעיקר רוצה להנות מהחיים. הבעיה היא, שככה זה גם נשמע.
"קוביות" הוא כל מה שלא יהפוך את פבלו לזמר מוביל. הוא מכיל את כל האלמנטים של שירי הפופ רוק שנזנחו אי שם בסוף שנות השמונים עם הרבה יותר מדי מרכיבי שמאלץ וגיטרות מתלקקות. כל זה קצת מבאס ביחס לעובדה שמדובר באחד הגיטריסטים הכי טובים שהיו בישראל. מי יודע, אולי בפעם הבאה.
האזינו כאן ל"קוביות"
מילים ולחן: פבלו רוזנברג
בכל פעם אני מתרגש מחדש. מגיע סינגל של להקת אנונימית. לוקח זמן לפתוח אותו. לקלף עטיפה. לנסות ולבדוק מה טומן בחובו הרכב נוסף שעוד לא שמעתי עליו. האמת, שבע שנים זה די הרבה זמן בכדי לפעול כמעט בחשאי ו"דיאליזה בארץ הפלאות" הצליחה לעמוד בה יפה. עכשיו הם שינו שם ותדמית ללהקה קצת יותר "רצינית" והם באו בכדי לכבוש לכם את האוזן.
אז ככה. החברים בסינגפור כוללים את ניר וובר, אייל אלימן, אריאל טוכמן, מאור אהרון ורן מוזס. יחד, הם עושים רוק אלטרנטיבי ומעודכן שנוגע בפסיכדליה עדינה. באתר שלהם הם מציינים השפעות מוזיקליות דוגמת הדיסק החדש של תום יורק, מיוז, פלסבו ועוד כל מיני נגיעות איכות.
העניין המשמח בכל העסק הזה הוא שאם ירצה השם והקהל בישראל, יש ללהקה הזו פוטנציאל לשבור את חומת השתיקה שנכפתה עליהם עד היום. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להיכנס כאן למטה, ללחוץ על הפליי ולהחליט מה בא לכם לעשות עם הלהקה הכי טובה שגילינו במדור הנוכחי. אני, בכל אופן, ממליץ בחום רב.
האזינו כאן ל"אני כבר לא זוכר"
מילים ולחן: אייל אלימן לחן: אייל אלימן ורן מוזס
לפני קצת פחות מחודשיים כתבתי כאן על סינגל הבכורה של ברק חנוך. היוצר הזה, שקיבל חוזה ב"תו השמיני" ניגן בעבר עם יוצרים גדולים דוגמת שלום חנוך ורק עכשיו עבר לקדמת הבמה. השיר הראשון שלו הוכיח איזו נאמנות למצפן פנימי ונראה שאותו קו ממשיך לאפיין גם את שירו החדש.
"נפגש בחיים אחרים" מתחיל א- קאפלה, אחריה מגיע המהום מהבאס שמזכיר במעט את הפתיחה ל"יקירתי" של אמדורסקי, ובהמשך השיר הזה נפתח והופך לבלדה שקטה ומלנכולית על כל אותם אנשים שהחיים לא חייכו אליהם ונשארים אי שם בשולי החדשות. אם מקשיבים לו טוב טוב הזה אפשר להיכנס לדיכאון קל, מה שמוכיח שמי שעבד עליו התכוון למה שהוא אומר. קשה לכתוב כל כך הרבה ביקורות טובות במדור אחד, אבל זה מה יש הפעם. תתמודדו.
האזינו כאןל"נפגש בחיים אחרים"
מילים ולחן: ברק חנוך
היא בת 22. היא ירושלמית ומורה לפיתוח קול. את כל זאת ועוד מצאתי על הקומוניקט שצורף לסינגל הראשון של הדס דגול. עוד היה כתוב ש"דגול יודעת לרקום טקסטים אישיים ולחנים נוגעים שקשה לתחום סגנונית".
מה שלא היה כתוב באותה פיסת נייר היא העובדה שמדובר במשוררת צעירה בעלת קול ייחודי שמזכיר בקצוות (ורק בהם) את אתי אנקרי ומגבה את הסאונד הייחודי שלה בשירה שעושה צמרמורות בחלק התחתון של הגב.
לא ברור מה קורה במטבחון של "התו השמיני" אבל אם יש מישהו שמגיע לו את פרס ישראל למוזיקה, הרי שמדובר בחברים האלה שקולטים כל כך הרבה כישרונות בכל כך מעט זמן. דגול לא רק מגישה כאן שיר משובח, היא מצליחה לייצר ציפייה לבאות בדמות השירים הבאים שיאספו באלבום כבר בחורף הקרוב. אם אתם מחפשים אלטרנטיבה טובה לחורף, היא נמצאת ממש כאן. שיהיה בתיאבון.
האזינו כאן ל"תבשיל"
מילים ולחן: הדס דגול
נא להמתין לטעינת התגובות
