האיש שלך

לאונרד כהן היה בן 33 כשהתחיל לשיר את הסיפורים הקטנים והמושלמים שלו. לרגל צאת הסרט החדש "לאונרד כהן - סיפור חיים" בועז כהן חוזר לאיש שהפך לאייקון כבר בחייו

בועז כהן | 31/10/2006 15:48

פסקול הסרט "לאונרד כהן סיפור חיים" (הליקון)

בינואר 2005 בסידני שבאוסטרליה נאספו אמנים כדי לשיר לו, לשיר איתו, לשיר שירים שלו. החודש, יוקרן בישראל גם הסרט של ליאן לאנסון על חייו של אחד מגדולי היוצרים של המאה ה-20, לאונרד כהן, סרט שמתעד ביצועים חיים של רופוס ויינרייט, ניק קייב, ג'רויס קוקר, בת' אורטון, U2 ועוד, לשירים שלו.

כבר 15 שנה שמצדיעים ומחדשים וזהו כבר אלבום הקאוורים השלישי (!) שיוצא לאור. ב-1991 יצא "אני המעריץ שלך" בהשתתפות הפיקסיז, אר.אי.אם, לויד קול וג'ון קייל. ב-1995 יצא"מגדל השיר" בהשתתפות סטינג, טורי איימוס, אלטון ג'ון, בילי ג'ואל ודפש מוד. עכשיו יש לכם עוד אחד לאוסף.

גם בישראל עשו פרויקט מפואר בספטמבר 2004, במלאת 70 שנה ליוצר האהוב. "שיר זר– משירי לאונרד כהן בעברית" הופק בידי דויד פרץ מבאר-שבע והיה מפגש אמנים-ישראלים-שרים-לאונרד-כהן (האלבום נגנז ולא יצא לאור בגלל בעיות מוזרות בנוגע לזכויות ההוצאה לאור בארץ על התרגומים).

ושוב,בפסקול הסרט הזה (שיוקרן החל מה-9 בנובמבר גם בישראל) אפשר לגלות את העובדה הידועה שההצדעות ללאונרד כהן אף פעם לא משעממות. יוצרים טובים ימצאו את עצמם מחדש במלים והמנגינות שלו. כשבסרט הילדים "שרק" ביצע ג'ון קייל את "הללויה", אפשר היה לדעת סופית: לאונרד כהן הוא כבר עכשיו, בחייו, קלאסי כמו "פולחן האביב" של איגור סטראוינסקי.

הנה, בקולו הקסום והעצוב

רופוס ווינרייט שר קרוב קרוב את הביצועים שלו ל"מלון צ'לסי" ו"כולם יודעים". ניק קייב, בקולו העמוק, מגיש את "אני האיש שלך" כבלדה וסולן להקת "פאלפ" האנגלית, ג'רויס קוקר, לוקח אליו את "איני יכול לשכוח" ומבצע מתוך התכוונות גמורה לכל מלה.

בת' אורטון, עוד אחת עם פעמונים ויהלומים במיתרי הקול, אחראית לאחד הרגעים היפים ביותר כאן, ומרעידה בגרסתה ל"אחיות החמלה", ואז מגיע הסיום הגדול, רגע השיא, במועדון ניו יורקי, באמצע הלילה, ביצוע משותף של להקת U2 עם לאונרד כהן עצמו ל- Tower of Song גירסה שמשחררת אויר כלוא מהחזה. עיבוד סוחף לשיר גדול.

קינג אוף קול. עטיפת הדיסק יחצ

לאונרד כהן היה בן 72 בספטמבר האחרון. קינג אוף קול, האיש עם הסיגריה והעט, בקבוק וויסקי חצי ריק ומיטה ריקה מאהבה, גיטרה פשוטה וקול נמוך-מעושן. הוא היה סופר ומשורר קנדי בן 33 ממונטריאול כשהחל פתאום לשיר בסוף שנות השישים את הטקסטים הדכאוניים/אירוניים/ארוטיים שלו, מלים שטוו סיפורים קטנים ומושלמים על בחורות יפות ומשוגעות, מפסידנים מקסימים ובדידות ותשוקה בעיר הגדולה.

כאן תמצאו קליפ נדיר ביותר, מתוך תכנית טלוויזיה קנדית – אחת ההופעות הראשונות של כהן, ב-1967, עוד לפני שיצא תקליטו הראשון. כהן בגולף לבן וז'אקט מבצע את The Stranger Song, והשיר הזה נושא את הדי.אן.איי של הפואטיקה הלאונרד-כהנית כולה, את יחסו לחצר האחורית של החיים לבדידות ולתשוקה, ליצר והיצירה וליחסים הסבוכים בכלל שבין גברים ונשים:

ואת שונאת את המפסיד שנבהל מהמשחק, וההימור שלו עלה ביוקר / וכל החלומות נמוגו בעשן / בין המלך לבין הליצן / סביבו את תחייכי חיוך של אושר / אותו חיוך נמרח על פניו של הג'וקר...

כהן נולד בספטמבר 1934 למשפחה יהודית ממעמד הביניים (אביו היה חייט ואמו אופה) במונטריאול. הוא חלם על קריירה כסופר והחל לפרסם ספרי שירה ופרוזה עוד בהיותו סטודנט באוניברסיטת מקגיל. "בואו ונשווה מיתולוגיות" (1956), " קופסת התבלינים של האדמה" (1961) ו"פרחים להיטלר" (1964) יצאו לאור בטרם מלאו לו 30. הוא הוציא עוד שני ספרים "המשחק הכי אהוב" (1963) ו"מפסידנים יפים" (1966), לפני שהחליט לנסות ולהעז גם להלחין, לנגן ולשיר את הטקסטים שלו, בקולו הסדוק-נמוך-יבש.

בגיל מאוחר מצא את נוסחת הנצחון שלו בדרך אל הנצח: שירי פולק-רוקעל מוות ותשוקה המוגשים בקולו המיוחד, עם ליווי של 3 זמרות מאחור, רביעיית מיתרים וגיטרה אקוסטית. בדצמבר 1967 ראה אור תקליט הבכורה "השירים של לאונרד כהן" וכל השאר רשום בדפי ההסטוריה ומופיע בסרט על חייו. הוא הוציא 11 תקליטי אולפן, 3 תקליטים בהופעה, 10 ספרי שירה ופרוזה ובשוק יש עכשיו כבר שלושה אלבומי מחווה לשיריו.

כמעט ואין נפילות וביצועים חלשים באלבום ובסרט, גם אם אפשר להתווכח בנוגע לפרשנות של זה או אחר לשיר מסויים. בעיני זה עניין של טעם, כי ממש ממש קשה לקלקל שיר של לאונרד כהן, אם שרים אותו באהבה.

ווינרייט מרעיד בביצוע שלו ל"מלון צ'לסי" ו"כולם יודעים". ניק קייב, בקולו העמוק, מגיש את "אני האיש שלך" כבלדה וסולן להקת "פאלפ" האנגלית, ג'רויס קוקר, לוקח אליו את "איני יכול לשכוח" ומבצע מתוך התכוונות גמורה לכל מלה.

בת' אורטון אחראית לאחד הרגעים היפים ביותר בגרסתה ל"אחיות החמלה", ואז מגיע הסיום הגדול, רגע השיא, ביצוע של U2 עם לאונרד כהן עצמו ל- Tower of Song שהוקלט במועדון ניו יורקי בשנה שעברה. חרדת הקודש והאהבה העמוקה ניכרים בביצועים של כל מי שעולה לבמה, אבל בסופו של דבר סופו של הדיסק הוא גם שיאו האמיתי: לאונרד כהן ו- U2 – הצליל שלהם, הקול שלו. הקול הצרוד הספוג ניקוטין וכוסות רבות של קוניאק, כך ב-2006 נשמע :Tower of Song מצמרר וטרי כאילו נכתב רק אתמול.

לאונרד כהן, הסרט, ממשיך את רצף סרטי אגדות המוזיקה ששטפו את המסך הגדול בשנתיים האחרונות. אחרי "לילה ויום" (על חייו של קול פורטר), "הולך בדרכי" (על בובי דארין), "ריי" (על ריי צ'ארלס) ו"אין כיוון הביתה" (סרטו של סקורסזה על בוב דילן) מתווסף גם "לאונרד כהן, סיפור חיים".

האיש שכתב ב"הללויה" שלו: "אולי יש אלוהים שם, במרחק / אבל האהבה היא רק רצון להפיל את זה שמנצח / זאת לא עוד תובנה שכיחה / לא זעקה באפלה / זאת הללויה חצובה בקרח" - זכה כבר בחייו למעמד העל השמור לאייקונים גדולים.

ונסכם: מוצלח. מרגש. מעורר השראה. מתי יעשו את הסרט על לו ריד?