וג'י בורגר
"פעם בחיים" היא הגרסה המתוחה והמשופצרת של "החיים על פי Y". עדיה אמרי אור הצטערה לגלות שהמתיחה השאירה את התוכנית נטולת בשר של ממש, אבל היא עדיין הצליחה ליהנות. מהקטע עם ליאור דיין והציפרלקס נניח
יוצרי "פעם בחיים", העונה השנייה והמשופצרת של החיים על פי Y, יכולים היו לעשות קריירה מדהימה בשורות מחלקות הפרומו למיניהן. ברצינות. אך קשה לשים את האצבע על הסיבה לכך שאמש, במסווה של פרק ראשון, הוחלט לשדר מעין מקבץ שכל כולו הקדמות נטולות עלילה או התפתחות כלשהי (שישב מי שחשב לזעוק אקספוזיציה, זה לא היה קרוב) לעתיד לבוא, ואז לתבל במעין חלק סיום שנמתח על פני זמן ארוך והיה לפרומו מתמשך לפרק הבא. בסדרות רגילות, לידיעתם, קוראים לזה "בפרקים הבאים" ומקדישים לכך 47 שניות.
"פעם בחיים על פי Y2", מבקשת לזרוק את הצופה כקיר הרביעי והבלתי נראה בחדר מרובע, לסיטואציות הופכות מציאות ומשקשקות קרביים. יעל גולדמן החיננית נשלחת למשפחת סופּרַלפּרון; אסי וליאור דיין יוצאים לחווית מגה-ניו אייג' ביישוב אמירים על טהרת עשב החיטה; ומאחר שהמבקרים התכבדו בדיסק שכלל גם את הפרק השני, ניתן לספר מבלי לספּיילר שקובי (אריאלי את אוז) נשלחים לכפר ערבי בו הם בטוחים שאוכלים בשר ישר מהפולקע הנע של חיות חסרות ישע, מושיק עפיה ושלומי סרנגה נשלחים לטכניון כבּוּרים שלייזר עבורם הוא רק משהו שעושה לך גוּרו גוּרו בבטן ויעל בר זוהר וקרין מגריזו נשלחות לשבט באתיופיה. אך כאמור, בכל זה כבר ניתן היה לצפות בקדימון לפרק הבא.
על פני השטח, ואף יותר מזה, נראה כי מתיחת הפנים שנעשתה לסדרה בהמשך למיתוג מחדש של הערוץ עצמו, עשתה עמה חסד. ההומור העצמי בו הרוו אותה עובד כמו שצריך. כך למשל, נראה היה שכותביה ערים לעובדה שעם ישראל כבר שמע אינספור פעמים באילו חרדות ומחלות נפש לקה אסי דיין לאורך חייו, ומה היה צבע ומצב תחתוניו כאשר הזריק מנה-שתיים לדמו, ולכן בחרו לקח את האב ובנו לבית מרקחת.
שם, בסצינה מנצחת, הניחו לליאור לבנות מגדלים על דלפק בית המרקחת מכל מה שנשמע כמו ציפרלקס, קולנקס, אדרונקס, אפיקסור, רסיטל וסרוקסט (אל תשאלו איך אני יודעת, אני גרה בתל-אביב) וכל זאת בשעה שאביו הגאה עמד מתפעל מהמגדלים שבנה הילד לתפארת. זה היה כל-כך מצוין, עד שכמעט שכחתי שהסוף כבר ידוע מראש: הידיעה שפורסמה לפני מספר חודשים סיפרה כי "אסי וליאור דיין התפרעו, השתמשו בסמים והטרידו את הסובבים אותם בצימר בגליל שאליו נסעו במסגרת צילומי תוכנית טלוויזיה".
אם להתעלם מההירואיות הלא מוצדקת והלא ערכית בעליל שעתידה התוכנית לפרגן לאלפרון, גם הושבתה של גולדמן (שהידע הכללי שלה לא כלל את לקסיקון משפחות הפשע) בארכיון בית אריאלה הייתה משעשעת. כאשר למדה מעט מיהו אדון אברג'יל, מי הם הזוג אבוטבול
ולמרות זאת, המניפולציה והסטריאוטיפיזציה המאולצת שהשתמשו בהן כאן קלות מדי לזיהוי. כלומר ניכר שהפערים קיצוניים גם בלי ללעוס אותם, ללוש אותם ואז לקפוץ עליהם ברגליים צמודות. הסאונד הדרמטי מתוך "הלקוח" היה לפרקים קצת מוגזם לצד הפריימים של העיטורים המצועצעים-ספק-פוחלצים בבית אלפרון והצגתה של גולדמן כילדה טובה ("אני לא שותה, לא מעשנת, אה וכן, אני גם עובדת בימי שישי אצל וטרינר") ואז של משפחתה האַרית אוכלת הקניידעלך שכמעט נחנקה כאשר זו בישרה להם היכן היא עתידה להתארח, הזכירו לנו שמדובר בתוכנית בריאליטי שהמילה היוקרתית 'דוקו' הולבשה עליה בכוח.
אם לסכם, קצת נמאס כבר לרקוד עם כוכבים, לצאת לשלאפשטונדה עם כוכבים, ואפילו לבהות עם כוכבים בכוכבים; מה גם שנראה ש"פעם בחיים" היא סוג של בדיחה על היווצרותן של עיניים מלוכסנות. משמע, נזקי המאמץ והאובר-השתדלות ניכרים עליה, ובכל זאת, למרות כל זה, היא משעשעת ויוצאת דופן.
לעונה שנייה עלתה אתמול גם "Y בעשר". את תוכנית חדשות הבידור הזו להבדיל מרוב מכריי, אני דווקא מחבבת. צמד המנחים הרמוני ומצוין: הילה נחשון חיננית ויחסית לא פלסטית מדי ואביעד קיסוס הוא מסוג הידוענים שאני מוכנה לתרום להם ביצית במידה ושלומי שבן לא ירצה בי. ופרט לזה הם מגשימים את ייעודם לא רע בכלל.
בדומה למקרה של "ישנן בנות" האמריקאית, גם צוות "Y בעשר" הוחתם על עונה שנייה עם תום שידור הפרק הראשון של העונה הראשונה ויש בכך כדי להעיד על עיסתה של התוכנית. אמנם הסיכוי להביס את גיא פינס אבוד מראש, שכן במקרה שלו, גם כשהסוס מת הוא מותיר על מתחריו עננת אבק משתקת. אך כאשר בוחנים את Y בנפרד, היא מספקת בדיוק את הסחורה שלשמה התכנסו צופיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
