לו הייתי פיראט
נוכלים, קומבינטורים - היזהרו! רפי גינת חזר אתמול לעונה נוספת של "כלבוטק", והוא לא מתכנן לנוח עד שכל גנבי המזוזות יושמו מאחורי סורג ובריח. רועי פודים צפה בתוכנית הקאלט ושקע בהזיות
הוא יושב על כורסת עור יוקרתית במשרדו, מלטף בחמימות את "פרס ישראל לשרידות טלוויזיונית", שולח נשיקה אווירית לעבר תמונתו של ממציא המצלמה הנסתרת אשר תלויה על הקיר ממולו ומהרהר. זמזום מתכתי מנתץ את שלוותו. זהו גלאי השחיתות אשר מותקן בחליפת גיבור העל שלו. "הלווין איתר בעל קיוסק בפ"ת שמתעקש לתת מסטיק עגול במקום להחזיר 10 אגורות עודף" מיידע אותו קול רך אך סמכותי. טה דה דה! צוהל גינת, עולה על אופנוע הרחיפה הסילוני שלו, המעוצב, איך לא, כמצלמת ווידאו ענקית ונעלם אל הלילה. פושע נתעב נוסף יתועד הערב במלוא אכזריותו ובזכות התיקון לחוק המאפשר לגינת להתיז את ראשו בו במקום, תצטרף תוכנית "כלבוטק" נוספת להיכלי הקלאסיקה של הטלוויזיה בציון.
השנה 2006. בימים כאלה, כשהנשיא, ראשי הצבא, המדינה ונינט עומדים במרכזן של פרשות כבדות משקל, מתגנבת התחושה כי "כלבוטק" מתעסקת בקקה, סליחה, בקוליפורמים צואתיים. ובכל זאת, כבר 27 שנים שכלבוטק חושפת עוקצים, קומבינות, חלטורות וסתם מניאקים שעושקים אזרחים תמימים. אפשר לבוא בטענות כלפי גינת על כך שהתוכנית שלו מציצנית וצהובה ולעולם לא תתעסק בעוולות החשובות באמת. היא לא תלחם בשחקנים החזקים, לא תתקוף את העיוותים המובנים במערכת החברתית ולנצח תעניק לצופיה תחושת הקלה משלה של "יש מי שנלחם עבורנו בשחיתות".

תוכנית פתיחת העונה ששודרה אמש, עסקה בנושאים מגוונים: ביטוח, אפרוחים ('בני יומם!' חזר ואמר גינת אינספור פעמים) וחשוב מכל, מגיפת גניבת המזוזות שהסעירה את המדינה (בתנאי שהמדינה זה מספר בעלי חנויות בדאון-טאון חולון).
האייטם על העופות הזכיר את טענתו של בשביס זינגר "ביחס לבעלי חיים, כל יום הוא טרבלינקה". בהחלט עוכר שלווה, אך כנראה שרק עד השניצל הבא. למעשה היה זה מיחזור אייטם מפברואר 2000, הסלחניים בינינו יקראו לזה 'מעקב אחר נושא כאוב'. למזלם של גינת והצופים, וקצת פחות למזלם של התחקירנים, הותקפו האחרונים באמצעות מגרפה על ידי מי שכינה גינת "בריוני המדגרה" (אחלה שם ללהקת פאנק שתצמח בקרוב באחד מקיבוצי השרון) וכך קיבלנו קצת אקשן מתובל בקללות עסיסיות. כמובן שגינת הציג את
האייטם על גניבת המזוזות מאידך, יכול להיכנס כמו שהוא, ללא עריכה, לפארודיה על תוכניות תחקירים. תימהוני בן 72 גנב מזוזות בחולון והעולם שתק. עד עכשיו.המעקב אחר פרשת "טיב טעם" סיפק את החלק המהנה ביותר בתוכנית - שובן של החותמות השורקות. חותמת "פסול למאכל אדם" הנוחתת על המסך תוך שריקה מקפיאת דם שלאחריה, עם נחיתת החותמת, קול נפץ מרשים. אכן, הרטרו של האייטיז פנים רבות לו.
ובכל זאת, נדמה שגם ב-2006 עוד יש מקום גם לתוכנית שמטפלת בעוולות צרכניות ובדפיקתו המתמדת של ישראלי פלוני על ידי סוכן הביטוח שלו. או הגניקולוג. כל שנבקש הוא שלא ישווקו לנו את התוכנית כמצילת ישראל והתפוצות. פרופורציות, כן?