המדנס של עדי
האלבום החדש של עדי מדנס הוא לא הדבר הכי מסחרי בסביבה אבל את אלעד דויטש הוא תפס בכל זאת. אז מי מכם יהיה המאושר ה-114 שיקנה את הדיסק המשובח הזה?
זוהי כמות הדיסקים המוצהרת שמכר עדי מדנס מאלבומו הראשון.
תוכלו לצחוק, תוכלו להוסיף מספר זה לרשימת הגימיקים בהם משתמש מדנס לקידומו העצמי, תוכלו ללכת ולקנות את הדיסק ה 114, תוכלו לעבור ליהדות (יש לי שם מאמרים די מוצלחים) ברגע זה. מה שלא תוכלו, זה ללעוג על כשרונו האנדרייטד ויוצא הדופן של המוזיקאי המוכשר אשר הועיל להוציא את התקליט השני והיצירתי שלו, "החיים הכפולים של עדי מדנס".
מדובר, ככל הנראה, באלבום האנונימי המושקע ביותר שנוצר בין הים לירדן. הפקה מטורפת של שבעה (!!) מפיקים שונים משונים ומלאי הדר, פזרנות משובחת בכמות נגנים, אריזה מלאה מתנות לחג הכוללת עיצוב פנים וחוץ ייחודים, 2 תקליטים – אחד אודיו והשני DVD, ולסיום סטנד ייחודי להעמדה נכונה של הדיסק.
כל זה גורר כמובן את שאלות 4 השקל הבאות:
למה אמן כמו מדנס , בן 32, DJ מנערותו, היה צריך להרחיק ולייצר כמות פיצ'רים ופינוקים כה רבה במקום לסמוך על כישרונו כי רב, שיריץ את המעריצים לקנות הדיסק? למה לעזאזל אנחנו צריכים לשמוע שוב ושוב גרסאות כיסוי (אין ביטוי פחות מלאכי-חזקיה ל"קאוור") בינוניות של שלמה ארצי ב"כוכב נולד" במקום למתוח עוד קצת את סף המיניסטרים שלנו? ושאלת השאלות: למה דווקא 4 שקל?
ובכל אופן, מדנס הוא יוצר שאוהב להתרועע בין המיניסטרים לבין הקצה, או כמו שהוא עצמו מודה בעטיפת הדיסק - בין הקונספט לאומנות. בעזרת יצירתיות הגורמת לעיתים לקנאה עזה, וכנראה גם בעזרת טובי המפיקים, מצליח מדנס לדלג בין מוזיקות וסגנונות, לתור בין קלאסיקה למודרניות, בין רוק סיקסטיז לרוק...איך אגדיר זאת... לא סיקסטיז, להעיז - לא עלינו - להשתמש במלודיה יותר מורכבת ממה שגלגל"צ יכולים להרשות לעצמם, וכל זאת כאשר הוא אמון כמעט לבדו על כל שירי האלבום, לחן ומילים.
אווירה עצובה אשר מעידה על עבר מוזיקלי ואישי לא ברור, מלווה את הדיסק החל מהשיר הראשון.
יחסי בינו לבינה כושלים, התנגחות על רקע טבעוני ופסיכיאטרי ושוב מירמור על כישלון זוגי מתמשך אשר בשיאו חתונה דיכאונית, והכל כאמור עטוף בעיבודים מושקעים והפקה מכובדת פלוס.
"לבד" שפותח את האלבום ממצה בעצם הכל. עצב, בדידות ואהבה נוגה מגובבים יחדיו להצהרה ברורה: אלה הם חיי, ואתם לא הולכים לאהוב את זה. המשך האלבום דווקא נותן תקוות לקצת נון-סנס לא מחייב, עם"נשיר בלה-לה", "999", ו-"שלדוגמנית ייפול הישבן" (תארו לעצמכם שהוא משתמש
ואם נהיה לרגע אחד כן גלגל"צים - אחרי הכל הם בעלי המאה - אין במקרה של עדי מדנס הרבה פוטנציאל למשכורת חודשית פאסיבית מאקו"ם. השיר היחיד שיוכל להיות מושר על ידי אלפי טינייג'רים מטורללים הוא "לבד".
הדבר היחיד שבאמת לא ברור לי באלבום הוא הצורך של מדנס בחלקו האחרון של הדיסק, לרכז מרצו במיקסים, מושקעים אומנם, אך מיותרים וחוזרים אשר מושכים את הדיסק אל עבר הבלתי נגמר.
השילוב, לאורך כל התקליט, של דיכאון טקסטואלי מול ייחודיות מלודית המשלבת עיבודים מהוקצעים, יוצר מוצר סופי שקשה לעמוד על טיבו בצורה מושלמת.
אפשר בהחלט להגיד שמי שיקנה את הדיסק יחבור לשעה קלה למסע חייו העצובים של רווק מקסים בן 32 אשר החליט לשתף את כולנו בייסורים הפרטיים שלו. הנחמה, כאמור, היא שאת מסע זה השומע יעבור במעטה שופע של יצירתיות מוזיקלית והפקת מיליון דולר. אם זה יעזור לו למכור יותר מ-113 דיסקים, אני לא יכול להבטיח, מה שאני כן יכול זה לפרגן לעצמי על סגירה מושלמת לטור.
רוצים לשמוע את עדי מדנס? לחצו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
