מתי תלמדו שהחיים זה לא קיבוץ
"נראה אותך במקומי", הריאליטי החדש של קשת, הציג טבח קיבוצניק שמתחלף עם עמיתו הצרפתי. רועי פודים בקושי נשאר ער אבל חזר כדי לספר על זה. וגם: האם קלטתם את התאום של שמיל מ"רחוב סומסום" באיזה פריים או שזה רק אנחנו?
הרעיון פשוט: כל שבוע מתחלפים שני בעלי מקצוע, ישראלי ואירופאי בתפקידים. בשבוע הזה הם ינסו להיטמע בסביבה של האחר ולעמוד במשימה כלשהי. העניין אמור לצוץ מקשיי ההסתגלות, המבוכות הקטנות, הרגעים המרגשים, הבדלי תרבויות, יו נואו. בפרק הראשון הוחלפו אייל לוי, טבח מקיבוץ צאלים וברונו וולטר, שף במסעדת גורמה בפרובנס. הניגודים בין העולמות והתפקידים מוסברים, למתקשים, בקולו הרך של מיכה פרידמן אשר ימשיך וילווה אותנו עמוק עמוק בתוך הפסקת הפרסומות.
בקיבוץ מה שחשוב זה הכמות ולא האיכות מסבירים לנו, אבל ברונו מאתגר את עצמו עם טאצ'ים צרפתיים לבורקס. לעומתו אייל נאלץ להתמודד עם ביתור יונה ברמת דיוק מילימטרית, מילוייה בכבד ופטריות כמהין והגשתה למבחן החיך האנין של בעל המסעדה. בקיצור, ברונו, זה ברור כשמש יעמוד במשימה שלו די בקלות. אייל צריך לתפוס את עצמו בידיים (ואת היונה בכנפיים – סצנה לא קלה).
המצלמה עוקבת אחרי שגרת יומם של הגיבורים. המעברים בין הגיבורים יוצרים נקודות השוואה: האתגר המקצועי, העמיתים לעבודה, השיטות למציאת פטריות כמהין. באחד מרגעי השיא של התוכנית נצפה חזיר צרפתי בוטש באפו באדמת פרובנס ומוצא עבור בעליו פטריות כמהין יקרות מפז. בישראל תר אחריהן בעיניים מיומנות, צעיר בדואי, מה שמאפשר שוטים של ילדים יחפים ופרועי שיער במדבר שזה תמיד טוב לפני שוט של פרובנס במלוא הדרה.
בקיבוץ, די נינוח. ברונו לוקח גבינות מאיש נחמד, ברונו רואה שקיעה בנגב, ברונו לומד את נפלאות הפתיתים. לאייל לא קל. החיים בפרובנס הם לא קיבוץ. ההסתחבקויות נתקלות בדרישה לדממה במטבח , לבתר יונה זה לא משחק ילדים ובכלל האוכל שם, זה לא כזה שוס ואייל מתפייט עם אימו בשיחת טלפון בשבחי הקוסקוס והבטטה.
לפתע רגע מזהיר. אני מפלבל בעיניי. בקיבוץ צאלים חי תאום זהה של שמואל שילה הלא הוא שמיל , הצ'ילבה של מוישה אופניק מרחוב סומסום. הגבות הסבוכות האלה, אולי זה שמיל עצמו? כנראה רגע השיא בתוכנית. אולי בעונה כולה.
אחר כך העניין צונח. אין מתח לקראת הבאות. ברונו יכין ארוחה, ואייל יכין את היונה המפונפנת בשביל הבוס השמנמן של המסעדה. אילו זיקוקים כבר יעופו פה? סדרות המחליפות בין אנשים נסמכות על איזו ריאקציה שיוצר החילוף - קונפליקטים, אתגרים מרתקים או סתם התנהגות נלעגת של המתמודדים בבחינת לפחות נצחק קצת. כאן, אייל משתפר במלאכתו וברונו מתאהב במשפחתיות
לא לפני שאייל מפתח הרגל התרפקות משונה על כתפי עמיתיו הצרפתיים עומדים שניהם במשימותיהם בהצלחה. איזו הקלה. האופן בו ביצעו המשתתפים את המשימה זוכה להצצה ותו לא. האופן בן התקבלו מאמציהם על ידי מארחיהם נדיב יותר - הקיבוצניקים מחייכים ואומרים שהיה להם טעים וגם אייל קוצר שבחים, ועם עוד קצת מלח הייתה המנה שלו מושלמת. בסצנות הפרידה לא חסכו בפאתוס. כמעט ונשלפו ממחטות לבנות כשברונו הפליג על הקלנועית לעבר השקיעה.
אבל לא הכל נורא. ב"נראה אותך במקומי" יש גם הברקה - הפתיח. באמת. איזה כיף של פתיח. שאפו. קטע נהדר של Amon Tobin מלווה סרטון בכיכובן של בובות פליימוביל מעוררות נשכחות. יצירה קטנה ומענגת. לא שזה מצדיק את הדקות הארוכות והמייגעות שמגיעות אחר כך.
"נראה אותך במקומי", מוצאי שבת 22:30, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
