סינגולר
הדג נחש עושים קולות של הומופובים, זהבה בן חוזרת עם קלאסיקה ערבית ויונתן כנען בשיר שעוד יביא אותו לקדמת הבמה. איתי שטרן קצת עצבני השבוע בסינגולר
האמת, אני מאוהב בשאנן סטריט. כשהוא לא כותב שירים בצורה גאונית הוא עסוק בפרויקטים חברתיים רבי ערך. כשהוא לא עוסק באלו הוא מסרב להתראיין באופן סדרתי. אם אתם מצליחים להבין את אותי, הבן אדם בא לעולם בשביל לעשות לכם טוב על הלב ולהזכיר שיש לנו גם איזו מטרה, חוץ מלגדל גידולים בגינה.
לכן, כל כך הופעתי לשמוע את "סטטיסטיקה". עזבו רגע את המוזיקה. היא נשמעת בדיוק כמו שאר הסינגלים ששחררו החבורה מאלבומם האחרון והמוצלח למדי, בתוספת לא נורא מתוחכמת של ריפים ערביים על גיטרה מבית היוצר של יוסי פיין. העניין הבעייתי נטוע
יכול להיות שאלו רק הרגישויות שלי. מצד שני, המדור הזה, גם הוא שלי ואני חושב שלהשוות הומואים לאנסים, גם אם לא באופן מפורש, מריח קצת לא טוב. במילים עדינות. אז עכשיו, אחרי שהבהרתי את שעל ליבי, אתם מוזמנים להקשיב ללהיט הבא מבית היוצר הירושלמי ולחוות דעה. לי הספיקה פעם אחת.
האזינו כאן ל"סטטיסטיקה"
מילים ולחן: הדג נחש
זהבה בן, קצת כמו עוף החול, אוהבת להביא אותה בהפתעות ולהיעלם. מדי פעם היא מגיחה בראיון סנסציוני על מצבה הכלכלי, מוציאה דיסק באופן כמעט סודי וחוזרת אל מעטה השקט שעוטף אותה דרך קבע. לאחר שעברה את המסלול הזה מספר פעמים, הופתעתי לקבל את העטיפה הסופר מושקעת של "אינתע עומרי" שאמורה לבשר על בואו של אלבום חדש שבדרך.
"אינתא עומרי" הוא אולי אחד משיריה המפורסמים ביותר של הגדולה מכולם, אום כל תום. את השיר הזה בן שרה כבר בתחילת הקריירה שלה, מתישהו באמצע שנות התשעים. עכשיו, בעיבוד מוזיקלי חדש היא לוקחת את הענתיקה היוקרתית הזו ומרביצה בה עד שיצא אבק. והאמת, יש ממנו לא מעט.
יחסיה של זהבה בן עם העולם האלקטרוני, תמיד היו אמביוולנטיים. מצד אחד, כמעט תמיד שמרה על משהו ערבי שורשי במוזיקה ששרה. מצד שני, היא קיבלה טיפול של אלבום מלא מגאון האלקטרוניקה חיים לרוז בו לקח המאסטר את שיריה והפך אותן לרצועות לואו פיי מרשימות. מצד אחד, יש ביצירה הנוכחית לא מעט חן בכך שהיא שמה את הערביות על השולחן (בניגוד לכל מיני אמנים מזרח תיכוניים מאוסים) מבלי להצטנע, מצד שני, זה לא באמת נוגע. כאילו, החום המוכר בקול של בן קצת הלך לאיבוד. יש מצב שבשירים מקוריים של זהבה, הכל יהיה נעים יותר. ניאלץ לחכות עם הסיפור הזה על אש קטנה. אחרי הכל, אם לה יש כל כך הרבה סבלנות, מי אנחנו שנתלונן.
האזינו כאן ל"אינתא עומרי"
מילים: אחמד שפיק קאמאל לחן: מוחמד עבדל ווהב
הנה אחת שלא יתפסו ביציאות הומופוביות. שורטי, או הילה ניסמנוב אם אתם מעדיפים אותה בנטוראל, הוציאה בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלה ב"בייס רקורדס" . עכשיו, בלי קשר לכלום (האלבום מתבשל לאיטו ולא ברור מתי הוא עתיד לצאת לאור) היא מוציאה שיר חדש אותו כתבה והלחינה בעצמה.
לא עברו עשר שניות מאז שלחצתי על הפליי והשיר של הבחורה עם הצמות, התחיל להזיז אותי כאילו אין מחר. הזיכרונות הברורים מדי שהעלה בי ל"sea shores"של TLC והבוסריות הטקסטואלית, לא הפריעו ליהנות מהרצועה המקסימה הזו שיותר מהכל, עושה חשק לקום, לרקוד ולהאמין שמוזיקה שחורה לא חייבת להיות צפויה, אלימה ופוליטית בכוח.
העבודה שנתנו כאן עופר קורן (שידוע בבחירה קפדנית של האמנים איתם הוא עובד) ושיקו פלדמן (שניהם היו חברים בשייגעצ) מביאה את הילדה הכי פרועה בגן למצב בו היא נשארת כסוג של הבטחה. כנראה שייקח עוד זמן עד האלבום. אנחנו נסתפק, בינתיים, בטפטוף סינגולרי. תודה.
האזינו כאןל"חצי רגל בחוץ, חצי רגל בפנים"
מילים ולחן: הילה ניסימוב
עידן יניב שיחק אותה בגדול. עם שני להיטי ענק ואחד בסדר גודל "חוצה מצעדים" ניתן להגיד בבירור: נמצא לנו אייל גולן חדש והוא צעיר ויפה, כמעט כמו המקור. עכשיו, אחרי סיכומי השנה למיניהם הבליח יניב עם פרויקטון עבור תחנת האם שאימצה אותו- גלגל"צ. את השיר הזה, שאמור היה להיכנס לאלבום הראשון גנז יניב ברגע האחרון. ברגע של שכרות כנראה, הצליחו החברים בתחנה היפואית לגרום לו להוציא את הרצועה הזאת אל האור למרות הכל. ואיך נאמר זאת בעדינות רבה: כל כך חבל.
הסבר קטן ואני עף לכם מהעיניים: עידן יניב הוציא דיסק מזרחי. נכון, הוא פזל באופן די בולט למרכז המפה, שיחק עם חברים מהמגרש הים תיכוני אבל ברור היה שזה המגרש בו הוא מעוניין לשחק. היה בכך משהו משמח, אם כי לא מספק.
"לילה לבן" לוקח את יניב והופך אותו לעוד אחד מאלו שרוצים לשחק במגרש של קרן פלס. הבלדה הזו, שמוטבעת בעיבודי מיתר פומפוזיים, משל היו עוד רצועה בדיסק של יוצאי "רימון", עושה חשק לתפוס את המנהלים האמנותיים של הבחור הזה ולנער אותם טוב טוב. רק ככה, יש מצב שהם יבינו שהילד שלהם לא בא לעשות שמח לכל אלו שיכלו להסתדר גם בלעדיו. אם בגלגל"צ אוהבים להתהדר במוזיקאיים מזרחיים שמקשטים להם את הפלייליסט, שלא יהרסו להם את התפריט המוזיקלי. אחרת, הם ישאו באשמת העלמתה של תרבות שלמה מן המפה.
האזינוכאן ל"לילה לבן"
מילים ולחן: נפתלי קון
חדוה עמרני הייתה פעם אישיות לוהטת. תשאלו את היפנים ושאר העולם שבחרו בה למקום הראשון בפסטיבל הזמר הבינלאומי עם "אני חולם על נעמי" אי שם בשנת 1970. מאז, הספיקה עמרני להוציא מספר אלבומים, לחיות בלוס אנג'לס ולהוציא כמה אלבומים שלא קיבלו תהודה משמעותית. עכשיו, 13 שנים אחרי אלבום האולפן האחרון שהוציאה היא משחררת סינגל שני מתוך אלבום חדש, אותו כתב והלחין ישראל ברייט פעם "בשמחות".
איכשהו, בכל פעם שמזכירים את שמו של ברייט עולה לי חיוך גדול על הפנים. ממש כמו החברים החדשים מ"בום פם" שמביאים אותה בצוענית, גם האיש של "השמחות" יודע לתת בראש עם המון אקורדיונים שמקפיצים כל שיר בכמה רמות. עכשיו, נשאר לבדוק האם השילוב הזה שנשמע קצת כמו טברנה ובארסרי גם יחד, יוביל את עמרני לחשיפה חדשה. פה במדור יחכו לאלבום השלם ולמערכון ב"ארץ נהדרת". שמח, יהיה בכל מקרה.
האזינו כאן ל"אוהבת את תל אביב"
מילים ולחן: ישראל ברייט
לא הרבה ידוע לי על יונתן כנען. עובדה ראשונה: עוד לפני שהשתחל לאי אלו רשימות השמעה, הוא חתום ב-NMC עם מנהל אישי בשם חיים שמש. עובדה שנייה: הבחור, מקושר ככל הנראה לחבורת יוני בלוך ושות'. עובדה שלישית, שהיא פחות עובדה אבל די הגיונית: הבחור שמע לא פעם ולא פעמיים את שלומי שבן לפני ששחרר את השיר החדש שמונח כאן לפניכם.
שלוש העובדות האלו, אין בהן להעיד אלא על כך שהבחור מגובה בטעם מוזיקלי מוצלח, התמזל מזלו ליפול על אוזניים רגישות ושיש לו, נכון לעכשיו, סביבה תומכת. כל אלו אמורים לעזור לו להגיע לאוזניים שלכם בלא יותר מארבעה חודשים. אם אתם שואלים אותי, יש כאן חומרים להרבה יותר מהופעות שקטות בתיאטרון תמונע. אם בא לכם לבדוק את העניין יותר לעומק, כנסו לאתר שלו. הוא עשוי בחן רב ומכיל רצועות שלא תשמעו בשום מקום. שיהיה בכיף.
האזינו כאןל"אהב אותך ראשון"
מילים ולחן: יונתן כנען
נא להמתין לטעינת התגובות
