רטוב וחם - הדור הבא
איתי שטרן שבר את הצום עם האזנה רצופה ל"חותך בחתך הזהב" והגיע למסקנה שערן צור לא ישכח את מה שאנחנו אוהבים אצלו, גם עכשיו, כשהוא משחק בליגה של הגדולים
שש שנים עברו מאז הוציא צור אלבום אולפן. שש שנים בהן חרש את הארץ באינספור מופעים, קטנים וקטנים יותר. בין המרתקים שבהם היה המופע זוגי עם שלומי שבן, בו הפליאו השניים בעיבודים מינימאליסטיים ורבי עוצמה לשירים מוכרים. לא במקרה ניתן למצוא גם את שבן ברשימת היוצרים שעבדו על האלבום החדש "חותך בחתך הזהב". בנוסף לו מתמקמים בשורת המכובדים קורין אלאל, רונה קינן, אלונה דניאל, יובל מסנר ורם אוריון. אם הייתם זורקים את כל השמות האלו לאולפן אחד, ללא תיווכו של צור, יש מצב שהקקופוניה הייתה מתגברת על ההרמוניה, אך את המכשול הזה עבר צור באלגנטיות. אחרי הכל, הוא כבר רגיל לעמוד על כתפי ענקים ולשיר.
אם לנסות ולתאר את העוגה התלת שכבתית שאפה צור באלבום החדש אפשר לתאר אותה כך: בקומה הראשונה נמצאת אותה התבגרות שהביאה את צור למצב בו הוא מתפקד כאב לשני ילדים. האבהות לא נפרשת כאן לפרוסות דקות, משל היו רגעי חיים קטנים ואינטימיים. להפך. "החיים" אותו כתב יהושע סובול והלחין צור מכניסה את המאזין אל תוך הרחם, שם מתלבט הוולד עד כמה כדאי לו לצאת לעולם המזוהם ורווי האדישות שמחכה לו בחוץ. גם ב"צולף" המצוין מציף צור רגעים אלימים שעוברים על ילדים, מעצם היותם כאלו. אסור להם לבכות כי נולדו בנים. אסור להם לאהוב כי אז הם נפגעים. היכולת של צור, לתאר ברגישות סצנות כה ראשוניות עולה יפה במיוחד לנוכח הלחנים המרגשים והטעונים אותם היטיב ליצור יחד עם צוות המוזיקאים שצווינו כאן.
בשכבה השנייה, זו שעטופה שכבות שוקולד מריר מבצבצות יצירות פוליטיות. צריך להגיד שכמעט כל שיר של צור מצטיין בנגיעות כאלו. אם לא בפוליטיקה
גם "על קו העימות" שכתבה ענבל פרלמוטר הופך להמנון פוטנציאלי כבר משמיעה ראשונה. אחרי הכל מי עוד מסוגל לכתוב משפט כמו "על קו העימות, לאורכו של התפר, בור ועם הארץ פוגש את פוץ ועם הספר". אם צור לא היה מבצע את השיר הזה, קורין אלאל הייתה צריכה לעשות את זה. מכיוון שהיא כבר התמקמה בצד ה"נעים" של המפה, טוב שהיה מי שלקח את הטקסט המופלא הזה לידיים וטיפל בו כמו שצריך.
בקומה השלישית ניצב בגאון השיר "הג'ינס הנמוכים". לא לחינם ממוקם דווקא השיר הזה בראש הפירמידה שבניתי לכבודכם. יש משהו באלימות הכבושה, ביכולת הסיפורית ובתיאורי המין של היוצר הייחודי הזה שלא נמצא בשום מקום אחר. המשגל האנאלי שנטען באנרגיות חשמליות ובטון המצמרר של צור, מחזירים את האמונה בכך שגם אם אבות אכלו בוסר, השיניים שלהם עדיין חותכות בבשר החי כשצריך.
אם לסכם את 12 השירים באלבום החדש, צריך לומר שערן צור אולי התברג לרשימת "אבות הרוקנרול" אך מעולם לא נטש את המורבידיות רבת הקסם שאפיינה את יצירתו עד היום. אם אתם מחפשים כאן את "בטי" מספר שתיים יש מצב שתמצאו. אם אתם סתם רוצים לטעום מהעוגה הכי פרוורטית שמוצגת כעת לראווה, אתם יותר ממוזמנים לשלוח אצבע. ההנאה, מובטחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
