סינגולר
יענקלה רוטבליט בשיר פוליטי פוסט מלחמתי, פרויקט "30" ממוקססים ואילן וירצברג עובר לקדמת הבמה. סינגולר לבוא הסתיו
יענקלה רוטבליט הוא אחד האנשים שאחראיים לכמה נכסים מוזיקליים, שאי אפשר יהיה למחוק מהלקסיקון הישראלי. בדרך כלל הוא נמצא מאחורי הקלעים, משאיר את הבמה למבצעים ומתחבא מאחורי טקסטים ולחנים. בקריירה רבת השנים שלו, הוא הוציא בסך הכל חמישה אלבומים אישיים, מהם רק שירים בודדים הפכו מוכרים.
רוטבליט, שיודע דבר או שניים על המנונים לאומיים (אחראי בין השאר ל"שיר לשלום") החליט שמלחמת לבנון השנייה, לא יכולה לעבור מבלי לקבל טיפול מיוחד וכך נוצר "המלחמה נגמרה". ביחד עם "זאטוטי הרוח"
אם לנסות ולמצוא נקודת אחיזה של המשורר הגדול הרי שהאזכור בשיר למושג "אדוני המלחמה" נותן ריפרור ברור לבוב דילן, עוד משורר שחמת זעמו התפרסה עם השנים בשירים חדי תער המבקשים לחשוף את פניהם של מנהיגנו כנבלות גדולות. ככה זה עם רוטבליט. שקט ודוקר. מדויק וקודר. עכשיו, נחכה לראות את השיר שיגיע בעקבות ועדות החקירה.
האזינו כאן ל"המלחמה נגמרה"
מילים ולחן: יענקלה רוטבליט
"לרוץ מהר" היה אחד השירים השווים של השנה החולפת. כך לפחות על פי עורכי המוזיקה בתחנות הרדיו שניגנו אותו כל כך הרבה פעמים עד שהגיע למקום השני במצעד ההשמעות של אקו"ם. עכשיו, החליטו ב-NMC לסחוט עוד קצת את הלימון בדמותם של מספר גרסאות אלקטרונית ללהיט שבוצע במקור על ידי יהלי סובול ומלאני פרס.
ארבעה גרסאות הוקלטו. הראשונה על ידי אורי שוחט ודי ג'יי אלארם בשיתוף עם שי 360, השנייה על ידי בונא מיוזיק שאחראיים למאש אפ המצוין של "אנג'וי דה שקט" בשילוב של דפש מוד ובלאגן, השלישית על ידי נדב אגמי והרביעית על ידי יואב ארנון ואיתי קלדרון.
בהאזנה ראשונית נשמע שהיוצרים היחידים שנתנו אימפקט אנרגטי במיוחד ל"לרוץ מהר" מבלי להפוך אותו לעוד טרק משעמם הם בונא מיוזיק הכוללת את רוני נוי, דורון פלסקוב וזיו מטושקה. העיבוד שכולל נגיעות אלקטרו וסקראצ'ים עדינים טוענים את הקול של פרס (סובול הושמט בגירסא הנוכחית) בעוצמה שהייתה קצת חסרה בגירסת המקור. גם אם הביצוע הרוקיסטי נשאר מאחור, הרי שהעיבוד המחודש הופך את השיר ללהיט מועדונים ראוי, שיכול להתנגן בכל סט מושקע. שווה.
האזינו כאן ל"לרוץ מהר" בגירסא של אורי שוחט ודי ג'יי אלארם בשיתוף עם שי 360
מילים ולחן: שגיא צורף
לאחר ששיחרר לאוויר העולם את "רוח חמה" מגיע שיר נוסף מבית היוצר של אילן וירצברג. גם בשיר הנוכחי משתף הגיטריסט המחונן פעולה עם טל וייס, אלא שהפעם, בניגוד לשיר הקודם וירצברג תופס את רוב הבמה עם שירתו ונגינתו על החשמלית. הבעיה העיקרית של השיר נובעת מהעובדה שהקול שלו כזמר מזוהה רק ליודעי חן בעוד שנגינתו היא חלק מה-DNA של המוזיקה הישראלית.
כך למשל, סולו הגיטרה שפותח את "הדרך לגן עדן" לוקח את האוזן היישר לשירים כמו "אתה פה חסר לי" של נורית גלרון, איתה שיתף פעולה ברבים משיריה. לא שיש בעיה עם העניין הזה, מלבד עובדה שכל העסק מריח קצת כמו גבינה שהעלתה עובש. כלומר, זה טעים אבל לא מי יודע מה טרי.
ביחס לעובדה שמובר ביוצר שחוגג ארבעה עשורים של עשייה מוזיקלית, העניין לגמרי נסלח. למישהו אחר, היינו מפרגנים הרבה פחות.
האזינו כאןל"הדרך לגן עדן"
מילים ולחן: אילן וירצברג
מורן קריתי הוא הגוזל החדש מבית של רוברטו בן שושן ואייל מלול. השניים שהפכו את מאיה בוסקילה למפלצת ראיונות תלת ראשית, אימצו את הזמר הצעיר במטרה להפוך אותו לעידן יניב הבא. אז זהו, שבתור מי ששמע את עידן יניב והשתעמם קלות, השאיפה של קריתי כפי שהיא מצטיירת משירו החדש והראשון, לא מעלה שאפתנות רצינית במיוחד.
אין ספק. השיר, שקיבל יחס מטובי המומחים דוגמת יעקב למאי (הפקה מוזיקלית), טל שגב(גיטרות) ועדי גולדשטיין (תכנותים) הפכו אותו לתואם גלגל"צ. הנקודה הבעייתית מתחילה כשמחפשים את העוקץ, את הנגיעה, את האמת הפנימית שבאופן לא מפתיע, אינם בנמצא. קצת מבאס שעוד אמן צעיר נכנס למכבסת היח"צנות רק בכדי להיפלט ממנה כשהוא עירום מעשייה מוזיקלית רצינית. בסרט הזה כבר היינו, יצאנו באמצע, ולא ביקשנו ולחזור. מישהו מקשיב?
מילים ולחן: אייל שחר
ליאור אלבו היה כוכב עוד הרבה לפני שהמילה הזו הפכה שחוקה ומבאסת. את הסיפתח לקריירה המוזיקלית שלו הוא עשה כילד פסטיגל כששר יחד עם "הכל עובר חביבי" את "עודני ילד", הרבה לפני שהראל סקעת עשה ממנו להיט מחודש. מאז הוא הספיק לעבור ב"רימון", לזכות בחוזה הקלטות של "הד ארצי", לפרוש ממנו ולהקליט אלבום עצמאי.
עכשיו מנסה אלבו את מזלו כיוצר עצמאי. ביחד עם רן שם טוב ("איזבו" ועוד מיליון פרויקטים) שמפיק מוזיקלית הוא יוצר רוק מחוספס ויבש שלוקח למקומות מסקרנים. נראה שלפחות בשיר הנוכחי האנרגיות של שם טוב לא מתפרצות כהרגלן אך הטאצ' המוכר שלו, נמצא גם נמצא. צריך לחכות ולראות לאן יקח שיתוף הפעולה הזה את אלבו. עם דיקלה, זה עבד נפלא. עם אלבו, זה קצת יותר אניגמטי. נחכה ונראה.
האזינו כאןל"יושב עם עצמי"
מילים: מאיר נוה לחן : ליאור אלבו
בואו נתחיל בכך שנגיד כי אוספי קונספט בדרך כלל מביאים עמם הרגשה של טראש לא מהוקצע. בוא נמשיך ונגיד כי אלבומי קונספט שמרוכזים סביב סוגה מזרחית לייט, סטייל אגן הים התיכון, הוא מתכון בטוח למחלת ים. כזו שעושה להקיא. עכשיו, אתם בטח מבינים למה הייתי צריך להיחשף כששמעתי את הסינגל החדש של אוריאל כהן וכפיר אדרי הלקוח מהאוסף "שתיים סוכר 3".
האמת, קצת קשה להאשים את השניים. בתוך פרויקט הדואטים הזה שהכיל בעבר ממתקי צרבת, נדיר היה למצוא רצועות בעלות מעוף ונשמה אמיתית. נראה שהשם שניתן לו משקף היטב את הקונספט כולו, שמכיל בעיקר רצועות סתמיות שלא היו חסרות לאף אחד אף פעם. אפילו פליט כוכב נולד (אדרי הוא בוגר העונה השלישית) לא יציל את השיר הזה מתהום הנשייה. חבל.
האזינו כאן ל"הזדמנות אחרונה"
מילים ולחן: אוריאל אהרוני
נא להמתין לטעינת התגובות
