העיקר זה הרומנטיקה?
"אני, אתה והוא" הוא סרט סתמי שבו אוון וילסון סוחט את שארית המיץ בז'אנר הקומדיה הרומנטית. ניב שטנדל לא מצא שם רומנטיקה, אפילו לא בצחוק
הפעם ווילסון איננו וודינג-קראשר, אלא אפטר-וודינג קראשר. חברו קרל פטרסון (מט דילון) נישא זה עתה לבחירת ליבו הבלונדינית מולי (קייט הדסון), במסגרת תוכנית שלוש הפעימות לחיים מאושרים: אישה יפה, ג'וב מבטיח, ובית בורגני. אביה של הכלה, מיסטר תומפסון (מייקל דאגלס), מציע לו קידום בלתי סביר שהולם את מעמדו החדש כיורש פוטנציאלי. הכל נראה נפלא, אלא שעוד בטרם מספיק קרל לציין את נישואיו למולי באקט החניכה הסמלי, וכבר מידפק על מפתנו חברו הטוב דופרי (ווילסון).
דופרי הוא תמונת מראה של קרל. חייו קורסים מול עיניו: הבוס שלו פיטר אותו, המכונית שלו נלקחה ממנו, הוא נזרק מביתו. אפילו הברמן לא מוכן להמשיך ולתת לו מזרון בין חביות הבירה. חמוש במזוודה ובראש מפוחלץ של אייל קורא, הוא מבקש את חסדיו של הזוג הטרי, וזוכה להם.
כמובן ששהייתו הזמנית של דופרי הופכת במהירות לקבועה. דופרי כאן להישאר, והוא גם ידאג להשאיר חותם, למען הסר ספק. הוא לוקח את הברכה הידידותית "תרגיש כמו בבית" כפקודה- ישן בעירום, מזמין טלוויזיה בכבלים, עורך מסיבת רווקים, והופך לילד הכי מגניב בשכונה. מולי הולכת ומאבדת סבלנות, וכשדופרי שורף את הבית בתאונת סקס ביזארית, זה כבר יותר מדי גם בשביל קרל, ודופרי מופקר לגורלו.
אלא שדופרי הפתטי לא נאלץ להתמוסס בגשם זמן רב. רחמיה של מולי נכמרים עליו במהירה, ושוב הוא נאסף לבית הזוג. בזמן שדופרי עובר מטמורפוזה מנער-פרא למלאך זהוב-שיער שמעריץ את לאנס ארמסטרונג, הולך קרל ומתרחק מהחיים הטובים שהבטיחו לו. מיסטר תומפסון דואג לעשות לו את המוות בעבודה, ודופרי ממלא את מקומו בבית כבעל התומך והמפנק. בשלב זה, כמובן, קרל מאבד את זה סופית, ועל דופרי להראות האם הוא מסוגל לא רק לזרוע את ההרס, אלא גם לאחות את השברים.
הייתי הילד הכי מגניב בשכונה. מתוך הסרט יח''צ
בירה ופלוצים, אלא מה
דופרי בגילומו של ווילסון הוא טיפוס שובה לב, גרסה מבוגרת ותימהונית של דני שובבני. הוא מעצבן ומקסים, אגואיסט ורגיש, מזיק אך מלא בכוונות טובות. הוא חי ביקום משלו, מנותק לחלוטין מהקצב המתועש של העולם, ומחכה לקריאה המיוחלת מספינת האם. כשהיא תגיע, הוא יהיה שם. אחרי הכל, אין לו שום דבר טוב יותר לעשות.
ווילסון, כהרגלו, מצליח להפוך את דופרי, שהוא למעשה מטרד בלתי נסבל, לחינני. לצידו עושה דילון עבודה סבירה בתפקיד שנתפר למידותיו של בן סטילר, והדסון צולחת בקלילות את תפקיד האישה המקסימה-עד-כדי-חוסר-אמינות. גם על דאגלס לא ניכר מאמץ רב. נותר רק להצטער על התפקיד הקטן מדי שהוקצה לסת' רוגן ("בתול בן ארבעים"), בתפקיד חברו למוד-הנישואין של קרל, ניל, שמלמד אותו את השיעור החשוב ביותר לבעל:
לשתות הרבה בירה כדי למחות את שרידי ריח הגראס.
"אני אתה והוא" היא לא קומדיה מבריקה, מתוחכמת, פרועה, או פשוט מצחיקה עד דמעות, כמו שווילסון (וגם דילן) כבר הוכיח שהוא יודע לעשות. הסרט נע במסלולים הצפויים, סוחט כמה הצחקות פה ושם (בלי לוותר על הומור נפיחות), ולא מתעלה כמעט לרגע.
מי שירצה, יוכל למצוא בסרט אמירה על מוסד הנישואין, כשדופרי מסמל את ימי הרווקות וההוללות הפרועים שעל קרל להותיר מאחור על מנת לזכות בזוגיות מאושרת. מי שיבקש, יראה בדופרי את הילד של כל אחד, חסר האחריות ומשולח הרסן, שאתה מת לשלוח בבעיטה ישירה לקיבינימט, אבל לא יכול שלא לחבק ולאהוב, ודרכו לבנות את חיי המשפחה המושלמים. מי שיוותר על התובנות המוספות, יישאר עם קומדיה לא יומרנית, ודי בינונית.
עודף מעשרים מילה: עוד קומדיה סתמית וחסרת ייחוד על נישואים מתפרקים. מצחיק לפרקים. אני, אתה והוא לא נשנה את העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
