סינגולר
סיון שביט עושה שמח בלב עם סינגל חדש מאלבום מצוין, מוש בן ארי ממשיך במסורת השאנטי בנטי וננוצ'קה הם ההרכב שאתם הכי צריכים להכיר
לפעמים אלבומים פשוט מתפספסים לך מתחת לידיים ואתה לא ממש יודע למה. כך קרה לי עם האלבום השני והחדש של סיון שביט "וניל", שהגיע אחרי תשע שנות שתיקה. כלומר, לא ממש שכחתי ממנו. כתבתי עליו, הבהרנו שמדובר באירוע מוזיקלי אבל להקשיב ממש- לא יצא. ואז, לגמרי במקרה התנחל אותו אלבום בתיק שלי בדרך לבודפשט וכך גיליתי אותו מחדש, קצת באיחור.
בתוך האלבום ההוא מתחבאים כמה רצועות כל כך יפות, שפשוט מבאס לכתוב רק על אחת מהם. אז ככה, סיון שביט מתאפיינת בדרך כלל בטון נוגה. כחול. אפור. אתם מכירים
הקריצה האופטימית שמגיעה מהטקסט המעט מלנכולי שכתבה בעצמה ומהלחן שיצרה יחד עם אמיר צורף (שמתפקד גם כבן זוג ומוזיקאי מוכשר בפני עצמו) הופכת את השיר הנוכחי לפזמון כמעט מושלם. שכבות של הגיטרות, שמתערבלות עם הקול המעט חללי של שביט נותנים לו נפח מלא, למרות הקלילות הנעימה והלא מחייבת. בקיצור: קחו ארבע דקות ותקשיבו. בטוח שלא תתחרטו.
האזינו כאן ל"המקום הכי רחוק"
מילים: סיון שביט לחן: סיון שביט ואמיר צורף
נפצח בוידוי קטן: אין לי המון סבלנות למוזיקאי שאנטי. "שוטי הנבואה" מעולם לא הפילו אותי מהרגליים, "שבע" אף פעם לא צבטו לי את הלב ו"בית הבובות" לא סחפו אותי יחד עם כל עם ישראל. העניין עם להקות מהסוג הזה מתמצה בדרך כלל באמירה קלישאתית, שהופכת את "השלום" לסוג של ויברציה שלילית במיוחד.
מוש בן ארי הוא יוצר מעט שונה. בפאזת הסולן שלו בלהקת "שבע" הוא לגמרי הצטרף למקהלת הג'לאביות אבל מאז שעבר להופעת יחיד הוא מנסה ליצור קול מעט יותר אישי. הטקסטים והלחנים שלו באלבום האחרון, הוכיחו שגם בלי סלסולים בחצי שקל, אפשר לעשות מוזיקת עולם.
עכשיו מגיע הסיפתח מהאלבום החדש שעונה לשם "משא ומתן". ממש כמו באלבום הקודם, גם כאן שומר בן ארי על הטון האינטימי כשברקע עולים קולות גיטרה אקוסטית בליווי המהומים הודיים שיותר מהכל מזכירים את שירתה של דין דין אביב, איתה עבד בעבר. אבולוציה מוזיקלית לא תמצאו כאן. שיר פשוט, על יחסי כוחות בין המינים, דווקא כן.
מילים ולחן: מוש בן ארי
נעם רותם ידע ימים פרועים מאלה. בימיו כסולן "קרח 9" הוא הספיק לחמם את סוויד, לעשות בריט פופ מעולה ובין לבין להתארח ולארח מספר אמנים בולטים בסצנת הרוק הקטנטנה של העיר הלבנה. מאז עברו לא מעט מים באיילון ורותם, בחור כשרוני ללא ספק, לא הצליח לחדור לאור הזרקורים.
עכשיו הוא משגר סינגל חדש שקיבל את השמעת הבכורה שלו בפסטיבל השירים של ישראל, שנערך ביום העצמאות האחרון. השיר החדש מהווה סטייה קלה מהדרך בה התרגלנו לשמוע את רותם. אם בעבר, ההגשה שלו ממש זעקה מרוב תיאטרליות הרי שכאן אנחנו מקבלים יוצר רגוע בהרבה שאומנם מבקש לתת בראש, אבל אם גבולות קצת יותר ברורים.
הטקסט שכתב רותם ל"עזרה בדרך" ממקם אותו ברשימת היוצרים שעלולים להיות מוגדרים כסינגרים סונגרייטרים, גם אם ההגדרה הזו הפכה שחוקה במקצת בימים אקוסטיים אלו. לא יהיה מוגזם לומר שבפינה מסוימת ניתן למצוא דמיון ליצירתו (הטקסטואלית) של אהוד בנאי אך למעשה כל השוואה מיותרת. הרוק המהודק, נטול הפזמון והאנרגיות שממלאות אותו הופכות אותו לשיר מוצלח ביותר.
האזינוכאן"עזרה בדרך"
מילים ולחן: נעם רותם
האמת, לא חוכמה לחדש את "בצהרי היום" של פורטיסחרוף. לא חוכמה, כי מדובר באחד השירים הכי מוכרים ומוצלחים של הצמד שכבש את ליבם של כל העורכים המוזקליים בכל תחנות הרדיו כבר לפני למעלה מעשור. שלא לדבר על ליבו של הקהל הישראלי שמקדש את השניים, כאילו היו נביאים בדורם.
אמסטפ, הרכב פאנק רוק שמנסה ליצור (כהגדרתו) גרסא ציונית ללינקין פארק, החליט שדווקא בא לו לנסות. מה אני אומר לכם, חוכמה או לא חוכמה, לאמסטפ היה את הביצים לקחת את קלאסיקת הרוק הזו ולתבל אותה מספיק בכדי שנזהה את המקור אך נטעין אותו באינטרפרטציה חדשה שתתן לכל העניין הזה טעם קצת שונה.
עם סקראצ'ינג לא מוגזם ונביחה אימתנית מספיק של הסולן, נראה שאמסטפ יכולים להיות רגועים לגבי ההמשך. אחרי הכל בגלגל"צ כבר קיבלו אותם. עכשיו נשאר לראות למה הם מסוגלים, בלי גב של ענקים. נחכה ונראה.
האזינו כאן ל"אין קץ לילדות"
מילים: רמי פורטיס לחן: רמי פורטיס וברי סחרוף
מסתבר שברק חנוך עשה דרך ארוכה עד שהגיע לקדמת המיקרופון. בשנים הרבות בהן הוא מנגן, הספיק לעבוד עם אמנים כמו שלום חנוך (לא נרשם קשר משפחתי), אלון אולארצ'יק, אתי אנקרי ועוד רבים וטובים. עכשיו, מסיבה ששמורה עימו, החליט הגיטריסט המבוקש שבא לו קצת לבד. החליט ועשה.
"הדברים שאת אוהבת" לא נשמע כמו יצירת ביכורים. הטקסט החשוף והכן שמבקש להבהיר משהו על נכות רגשית בשילוב עם הרוק ההרמוני של חנוך לא מאפשרים לטעות. מדובר בבחור שאוהב את זה מחוספס וענוג, גם יחד.
מהקלידים בפתיחה דרך המעבר לסולו הגיטרה באמצע ועד הסיום המינורי, נראה שכל האלמנטים מייצרים כמיהה להשמעה חוזרת. יכול להיות שעצות מחברים כמו אולארצ'יק (שמנגן כאן באס) תרמו ליצירה הקטנה והיפה הזו, אבל נראה ששנים של נגינה לצידם של הגדולים עשו את שלהם והיצירה הזו מרגישה כמו משהו לגמרי אישי. שווה.
האזינו כאן ל"הדברים שאת אוהבת"
מילים ולחן: ברק חנוך
חבל לכם על הזמן. הייתי אומר שפשוט תכנסו לשמוע את ננוצ'קה ותדלגו על הפיסקה הקצרה עם המידע האינפורמטיבי והביקורתי שאכתוב, אבל זה הרי לא ממש יפעל לטובתי. בכל מקרה, הנה לכם סקירה קצרה. ננוצ'קה הם הרכב שמורכב משני שליש ישראלים וצלע אחת ניו יורקית. למרות שזה נשמע כמו התחלה לעוד הרכב יומרני, הפעם מדובר בחומר שונה לחלוטין.
יולה בארי, רועי גורל והמתופף ג'ון בולינגר הקימו את הטריו המדהים הזה לפני כשלוש שנים. מאז, הם הספיקו להוציא את אלבום הבכורה שיצא לפני שנתיים, ממנו נלקח הסינגל הנוכחי. אם כבר האזנתם אתם בוודאי יכולים להבין שכל ניסיון להסביר מה כוללת המוזיקה הזאת עלולה לגרום לכאב ראש קל. יש כאן קצת פאנק, קצת צועני, קצת קברט והמון המון שמחה מהולה בטרפת אנרגטית במיוחד. זהו. די להכביר במילים. אם זה ממש מצא חן בעיניכם תרימו את עצמכם לקולטורה, שם יופיע ההרכב בין ה-7 ל-17 אוקטובר. תעשו חיים.
האזינו כאן ל- red
מילים ולחן: ננוצ'קה
תמיד טוב לקנח עם איזה ממתק. בועז טביב מביא איתו את הרוח היוונית בכיסים. בניגוד לאי אלו כוכבים ים תיכוניים שאוהבים להביא אותה בטעימות קטנות, רק בכדי להגיד שהם יודעים מה זה סופלאקי, טביב שומר אמונים ליוון האסלית ולא מתבייש בזה לרגע. האמת, הוא לגמרי לא צריך.
"עד סוף חיינו" הוא כל כך יווני שכמעט ואפשר לטעות כששומעים את טביב שר בעברית. אומנם לא מדובר בהישג גדול במיוחד, שכן גם הלחן וגם המילים נכתבו על ידי יוצרים מעבר לים אך מכיוון שמדובר באותו הים, בו גם אנחנו משכשכים את רגלינו, הכל מרגיש די טבעי.
האזינו כאן ל"עד סוף חיינו"
מילים: ארלט ספדיה לחן: יווני
נא להמתין לטעינת התגובות
