"ילדים צריכים לחייך"
סם מקברטני, סופר ילדים אירי, מספר בראיון מיוחד לרגל ספרו החדש על כתיבה לילדים, על הורות ועל נוסחת הקסם לכתיבת ספרים
מקברטני פרש ממקצוע ההוראה כדי להתרכז בקריירת הכתיבה שלו. הוא נשוי, אב לשלושה ילדים בוגרים, וחי בצפון אירלנד. בימים אלה יוצא לאור ספרו החדש "נהדר שאתה מאושר". זהו ראיון ראשון שמעניק מקברטני לתקשורת הישראלית, והוא מצהיר שישמח מאד לבקר אצלנו. בעוד חמש מאות שנה.
ספרך "תנחש כמה אני אוהב אותך" הוא מגה רב-מכר. האם תוכל להסביר את סוד השפעתו על הורים וילדים ברחבי העולם?
"לא, אינני יכול. זו מעשייה קטנה וקלילה שמספרים לפני השינה. ועדיין, היא כמו נתיך שלא נשרף, בלי קשר לכובד המטען הרגשי שיישלח באמצעותו. את הספר הזה נותנים במתנה לסבתות בחג המולד, והוא גם הוקרא בקול רב בלוויות. אני חושב שזו יצירת אמנות 'טהורה', אם אפשר לומר זאת, אולי משום שאנשים מבינים שהכתיבה והאיורים נטולים כל מלאכותיות או צביעות".
כיצד אתה מסביר את קסמו של גיבור ספרך החדש, רוּ הקטן? איך הוא גורם לקוראים להזדהות איתו כל כך?
"אני חושב שמצב הרוח של רוּ נאמן לטבע האנושי של ילדים בכל מקום. אפילו מבוגרים מרגישים כמוהו לפעמים. אני מלא הערכה לאופן שבו צ'ארלס פוג, המאייר, מצליח לבטא כל ניואנס ויוצר רגעי הומור משלו. הומור הוא המפתח, ילדים צריכים לחייך".
הורים נוטים לפעמים להתכחש לרגשות שליליים שילדיהם מבטאים. האם בחרת בכוונה לכתוב על זכותם הלגיטימית של ילדינו להיות מצוברחים?
"כן. וגם... על הצורך של ההורה להיות קשוח. בנקודה מסויימת בסיפור, אמא של רוּ לא מוכנה יותר לספוג שטויות".
אמו של רו עושה מאמץ עצום כדי לשפר את מצב הרוח של בנה. כמו רוב ההורים. אולי אנחנו מפספסים כאן את הרעיון שלפיו עלינו ללמד את הילדים לשפר בעצמם את מצב הרוח הרע שלהם? האם לא כדאי היה שאמו של רו – וכמוה שאר ההורים – יציעו לילדים אפשרות לגלות בעצמם מה גורם להם להרגיש טוב יותר?
"לא פעם הרגשתי בדיוק כך, בפרט עם ילדים גדולים יותר. כשהם אומרים, למשל, "משעמם לי", ההורים לא צריכים לראות זאת כבעיה שלהם בלבד. התגברות על שעמום היא גם בעיה של הילד".
האם מסתתר בספר מסר חבוי "גדול יותר", המיועד למבוגרים, ומרמז על אותה שלולית בוצית ועמוקה, כסמל לגאולה באמצעות הגעה לתחתית?
"לא".
כסופר מצליח וידוע, האם ישנה "נוסחת קסם" כלשהי שתוכל לחלוק איתנו? מה כדאי לקחת בחשבון כשכותבים לילדים?
"לצערי, אין לי נוסחה כזאת. הנסיון לימד אותי שצריך לכתוב כל מיני דברים, במשך שנים, עד ששומעים את הקול הפנימי השקט שאומר לך, 'זה טוב'".
מה תוכל לספר על הקשר בין הטקסט לאיורים בספריך?
"הטקסט בא קודם. כשהמילים/סיפור/תוכן רגשי מפותחים במלואם ומוצגים בפני המאייר, מגיע תורו לספר את הסיפור שלו באמצעות האיורים".
האם אתה מאמין שיש בכוחה של כתיבה לילדים לשפר את העולם שהם גדלים לתוכו?
"אינני יכול לדמיין איך זה לגדל ילדים בלי להקיף אותם בספרים, ומגיל צעיר מאד. אני מאמין בכל לבי שספרים מאפשרים להם לעבד חוויות ולהרחיב אותן, ושספרים משמעותם כיף וקירבה ולימוד".
האם אתה פוגש את הקוראים שלך מדי פעם? תוכל לשתף בתובנות או רעיונות שעלו הודות למפגשים כאלה?
"כן, לפעמים אני פוגש קוראים צעירים. הדבר הנפלא הוא, שתמיד יש להם משנה סדורה משל עצמם. הם מקשיבים, מפנימים, ואז מספרים לך על הספר שהם כותבים! אני זוכר לטובה ילד אחד, שהצביע בלהיטות המון זמן, ובסוף שאל: 'הבאת מדבקות?' ".
כסופר וכאבא, אילו "קלאסיקות" צריך כל ילד בעולם לקרוא, לדעתך? איזה ספרים השפיעו עליך כילד? וכסופר?
"כשהייתי ילד (אני יליד 1943), קריאה היתה עניין של הזדמנות. קראת מה שנפל לידיך. אני קראתי את המערבונים של אבא שלי, שנכתבו על-ידי אדם בשם זאיין גריי. קראתי את המגזין של אמא שלי, שנקרא People's Friend. אין ספרים שילד "צריך" לקרוא".
עקב המלחמה שחוותה ישראל לאחרונה, שהו ילדים רבים במקלטים במשך חודש שלם. האם אתה מאמין שהקראת סיפורים יכולה לעזור לילדים להתמודד עם פחד ועם מציאות קשה, והאם יש לך עצות בתחום זה להורים הישראליים?
"שאלה קשה מאד. הילדים שלי גדלו בשנות השבעים, כשהטרור היה בשיאו כאן, בצפון אירלנד. אינני מאמין שהקראת סיפורים עזרה להם להבין את מניעי הטרוריסטים,
האם קיים סיכוי שתבקר בישראל בעתיד? יש משהו מיוחד שמעניין אותך לגבינו?
"יהיה נפלא לבקר בישראל. הרבה דברים מעניינים אותי בקשר לארץ. אשמח לחזור בעוד חמש מאות שנה כדי לראות כיצד ישראל – ושאר העולם – התמודדו עם בעיית (אני רואה זאת כבעיה) הקיצוניות הדתית".
נא להמתין לטעינת התגובות
