סינגולר
קובי שמעוני עושה לעצמו כבוד עם וויקליף ז'אן, אחינועם ניני מתפייטת באיטלקית והג'ירפות נפלאים כהרגלם
מי שקורא את המדור הזה באופן קבוע יכול להבין מה דעתי על מי שמנסה לעשות כאן פופ ברמה חו"לית. לרוב זה נראה מאומץ, הזיעה נוטפת על כל חלקה טובה ובאופן כללי, זה מרגיש כמו הגרסא הכי פחות מעודכנת לסניקרס שעוד לא קניתם. כשמדברים על סאבלימינאל, כל התיאוריות הללו צריכות ליסוג, ולו במעט, אחורנית.
זו לא הפעם הראשונה בה סאב לוקח את עצמו הכי ברצינות, מתיישב באולפן ומביא אותה בשיחוק היפ הופי שיוצא מהתחת אחרי חודשיים בגלג"צ. אי אפשר להאישם אותו בכלום. הנה, תראו, הבחור רצה לקחת דמות חזקה מעולם ההיפ הופ העולמי, להביא אותו לטרק באלבום החדש והצליח לו. במקרה הנוכחי וויקליף ז'אן, ההוא עובד עם שאקירה, הגיע לתת כבוד ולשיר שיר אהבה
עכשיו, לשיר עצמו: לפני כמה שנים סטינג הוציא את "desert rose" עם אווירה ערבית לייט בצדדים. לא היו שם טרבוקות אבל קולות אוריינטליים, היו גם היו. נראה שקובי שמעוני והחבר החדש שלו מהבלוק החליטו ללכת על אותו כיוון, באיחור לא מאוד אופנתי. אני, חובב מוזיקה ערבית שכמוני, חישפתי משהו קצת יותר הארד קור אבל לא באמת ציפיתי שהבחור שמיישר קו עם כל קריאה ימנית יביא אותה במשהו שמריח כמו נטשה אטלס. גם ז'אן לא לגמרי מביא אותה בהתפוצצות אנרגטית, כמו שהוא יודע, אבל אני לא באמת רוצה להתקטנן. הרצועה הזו הרבה יותר מעודכנת מכל מה תשמעו ברדיו הישראלי שלכם בשנה בקרובה. לפחות בתחום ההיפ הופ. מה שנקרא: כבוד.
האזינו כאן ל- IN tel aviv
מילים: סאבלימינאל, הצל, וויקליף ז'אן. לחן: סאבלימינאל, וויקליף ז'אן
אחינועם ניני קשרה את עצמה בארץ המגף, כבר די מזמן. עוד מימים בהם הופיעה בפני האפיפיור ושרה את "אווה מריה" היה ברור שהבחורה אוהבת את הקול המתגלגל, התרבות האירופאית הכבדה, השפה והטעמים. מאוחר יותר הגיע הביצוע לשיר מתוך "החיים יפים" ועכשיו, כמו בכדי לסגור מעגל, עומדת להוציא הדיווה התימניה אלבום שלם של שירים נפוילטניים שתורגמו לעברית.
שני סינגלים הגיעו לשולחני מתוך הפרויקט החדש. הראשון, "ניני קאנג'י" תורגם על ידי דן אלמגור (שנחשב לאחד התרגמים הבכירים בארץ ומאחריו עשרות שנות יצירה) ומעלה קולות שיכולים להתאים לכל פסקול איטלקי משנות השלושים. צהלות ילדים, קול מצטפצף, אווירה חצי קברטית, חצי קרקסית הופכים את הקול של ניני מאוצר ווקאלי למעורר אנטגנויזם. נכון, יש כאן לא מעט מן המתיקות המתבקשת אבל זה יותר מזכיר פרסומת למוצרלה מאשר שיר שכונה בדרום נאפולי.
השיר השני נותן צבע קצת שונה למיזם השאפתני. "ימי אוקטובר" היא בלדה קטנה גדולה. קטנה, בגלל שהלחן שלה מסתכם בעיקר בגיטרה אקוסטית. גדולה, כי כאן, בניגוד לשיר הקודם, הקול של ניני פשוט מגיע לגבהים מלאכיים. הצלילות, הדיוק והמילים הרומנטיות הופכות את השיר הזו לסרנדה מרגשת.
בסיומה של האזנה עולה השאלה איך יראה האלבום כולו, אך עד שזה יצא לאור, נצטרך להמתין בסבלנות. בינתיים, יש לכם שתי טעימות קטנות מאיטליה, ממש כאן. תהנו.
האזינו כאן ל"ניני קאנג'י"
נינו קאנג'י: עברית: דן אלמגור.
כל מי שקרא את הביקורת שלי עם האלבום החדש של הג'ירפות, יכול להבין עד כמה אני אוהב את גלעד כהנא. הבחור הזה, שהביא לעולם כמה להיטי נונסנס בסדר גודל פצצתי יודע לעשות עבודה לגמרי שונה כשהוא מנסה לרגש. היכולת שלו לפרוט על נימים חשופים, מבלי להפוך מלנכולי ונדוש, הוא הקסם שהפך את האלבום הזה לאחד הטובים של השנה.
עכשיו מגיע סינגל שני מתוך אותו תקליט (הראשון הי ה"גג" שהצליח להיכנס גם לגלגל"צ) ומה אני אומר לכם: משוררים יש מעט. מלחינים טובים יש עוד פחות. כהנא, פשוט נפל טוב, והוא מחזיק בשני הכוחות הללו בלי מאמץ.
השירה שלו, שלא מגיעה לגבהים מרשימים, מצליחה להפיח חיים בטקסט המהודק הזה ("חייב לשכב עם כל דבר שזז, יותר מהר, יותר מהר, ממני") ורותם דרור מביאה אותה במאהוול שהופך את כל זה לריבה מלאת טעמים אלטרנטיביים. כל כך כדאי לכם להקשיב. באמת. ההנאה מובטחת.
האזינו כאן ל"חייב לשכב"
מילים ולחן: גלעד כהנא ויאיר קז
יש בי משהו שנורא רוצה שטל גורדון תחמוק אל מרכז המוזיקה הישראלית. בגלל האופי המיוחדג', בגלל ההתעקשות על פרופיל יצירתי גבוה, בגלל שהיא אישה שעשתה בשביל המוזיקה הישראלית (כמגישת "תוצרת הארץ") לא מעט. האלבום שלה, שעומד לצאת לחנויות בימים אלה ממש, אמור להיות נקודת מסקרנת בקריירה שלה שידעה לא מעט עליות ומורדות.
אחרי שגירדה את השוליים עם מספר הרכבים ועם אלבומים לא מתפשרים, מגיעה גורדון לנקודת אחיזה מעט שונה. "תעתוע" הוא דוגמה טובה לכך. יש בו את כל מה שאמור להרכיב שיר רוק מוצלח. לחן סוחף, מילים על חיפוש עצמי, מפיק מוזיקלי נחשב (עופר קורן מאלג'יר). אפילו הקול הצרוד נשמר בכדי להזכיר שלא כולן צריכות להישמע כמו פסקול של מעליות. עם קצת מזל ודחיפה במקומות הנכונים, גורדון יכולה לעשות את זה. אם אתם בעדה, אתם מוזמנים להעמיס טוקבקים. יש אנשים שקוראם אותם. בוודאות.
האזינו כאן ל"תעתוע"
מילים: טל גורדון לחן: ורד קלפטר
דנידין הוא אחד מאותן אושיות היפ הופ ישראליות שבאות להראות, בכוונה תחילה, שאפשר לעשות כאן מוזיקה שחורה (טוב, לא ממש שחורה) קצת אחרת. בואו נגיד, שאם המלך הבלתי מעורער של הסצנה הוא סאבלימינאל ותחתיו ניצבים בני הטיפוחים שלו, אז דנידין נמצא רחוק רחוק מהם. מכל בחינה שהיא.
"מחזיק מעמד" הוא סינגל שני מתוך אלבום שעתיד לראות אור בקרוב במסגרת" בייס רוקורדס" ואם לשפוט על פיו, נראה שהגישה כאן שומרת על ניקיון טקסטואלי מרשים. לא תמצאו כאן יותר מדי דיבור על כוסיות ושופוני, גם הביטים לא יושבים בדיוק במקום וכל החבילה מעורבבת ומשוקשקת עם מוטיבים רוקסטיים.
זה קצת מזכיר את העבודה של "סינרגיה", זה עדיין מעט בוסרי אבל זה חמוד להפליא ולגמרי לא מזיק. תחושה שלי: דנידין יצליח לכבוש את ליבן של לא מעט נערות יפות מבית טוב. אם אפשר לעשות את זה גם בלי הפוזה, כולנו הרווחנו.
האזינוכאן ל"מחזיק מעמד"
מילים ולחן: דנידין
ליאור נרקיס התחיל בכלל בטורקית. עוד הרבה לפני שפרץ לתודעה הציבורית ושכשך בביצת הפופ הים תיכוני הוא מילא מועדונים שלמים עם שירי דיכאון. מאז הרבה מאוד כוסות של גולדסטאר התרוקנו ונרקיס הפך לאחד מהאמנים הבולטים בז'אנר. הוא הספיק לייצג אותנו באירוויזיון, להכניס שיר אחד לפנתיאון ("לכל אחד יש" עם שלומי שבת) ולהוציא חמישה אלבומים.
הבעיה המרכזית שלי עם אמנים דוגמת נרקיס היא חוסר הייחודיות. אם ניקח למשל את "אוהבבב.." הנוכחי ונשתול אותו בכל אלבום אחר של נרקיס מחמשת השנים האחרונות, לא תמצא שום בעיית קוהרנטיות. במילים אחרות: יש מצב שההצלחה עלתה למישהו לראש ובתמורה אנחנו, הקהל, מקבלים קצת מאותו דבר. האמת, קצת חבל. נוסחתיות מעולם לא הביאה אמנים למקומות מעניינים במיוחד. בטח שלא כשהם נסמכים על מלחינים וכותבים חיצונים. אולי בפעם הבאה.
האיזנו כאןל"אוהבבב..."
מילים: יוסי גיספן לחן: עדי לאון
הנה הפתעת השבוע. 16 פולי הם חבורה צעירה של מוזיקאים צעירים המונה את איתמר ברק, דן אקרט, גיל מנור, גיא לוי. בעמוד המיי ספייס שלהם אפשר למצוא חבורה אנושית מצוינת שכוללת שמות כמו עמית ארז (שהאלבום האחרון שלו זה הדבר שאתם הכי תצטרכו בחורף שיבוא), תמר אייזנמן ואלאניס מוריסט.
כמו שאולי הצלחתם להבין החבורה המיוחדת הזו עושה רוק אלטרנטיבי וכיפי להפליא נשוגע במחוזות הבריט פופ. ברגע משעשע במיוחד הם הצליחו להזכיר לי את להקת "פינג פונג" אבל מכיוון שמדובר באסוציאציה פרועה במיוחד, נניח לה כרגע. בכל מקרה, אם אתם בעניין של לגלות משהו קצת לפני כולם, אתם יותר ממוזמנים להקשיב לשיר הזה שהגיע בטיימינג פשוט מושלם אחרי המלחמה. שווה באמת.
מילים ולחן: גיא לוי
שני שטלריד כנראה שמעה על גל הזמרות הצעירות שהציפו את השוק ורצתה גם. אומנם אין טיפת דמיון בין המוזיקה שלה לזו של כל המסיקות והפלסיות, אך לפחות מבחינה חיצונית, העניין נראה די דומה. "נמשכת" מביא אותה באלקטרוניקה לייט, עם סקראצ'ים קלים בקצוות וטיפת גוספל מלמעלה. לא משהו שלא יכולתם לשמוע, נגיד, לפני שנתיים בכל רדיו אירופאי ממוצע.
יש מצב שעם הפקה מוזיקלית קצת יותר מדויקת ניתן יהיה להוציא משטלריד איכויות קצת יותר ייחודיות. מבחינה ווקאלית יש לה גוון מעניין. לא משהו שהיה מתקבל לכוכב נולד של העונה הרביעית. אנחנו נמשיך לעקוב בציפייה, בתקווה להיות מופתעים.
האזינו כאן ל"נמשכת"
מילים: רוית שטלריד לחן: מאיר עמר ואיתי זילברשטיין
נא להמתין לטעינת התגובות
