תנו למאיה לנצח
שבוע לפני הגמר הגדול, בועז כהן, מבקר מוסיקה רציני בדרך כלל החליט שמאיה רוטמן מזכירה לו את אריק אינשטיין של פסטיבל הזמר ב-68'. או במילים אחרות: האם רוטמן יכולה להיות הדבר הכי איכותי שיצא מהתוכנית?
אבל אז היא פותחת את הפה, ואני מתמוגג, וכל מה שפחדתי ממנו - מתפוגג. אם יש מישהו בעונה הזו של "כוכב נולד" שאכן טוען במשמעות את המושג הקלוש הזה, "כוכב נולד", זוהי מאיה רוטמן. זמרת מבצעת במלוא מובן המלה. אחת שמחוייבת לביצוע שלה, לטקסט ולניואנסים, בין אם עומדת מאחוריה "הלהקה הנפלאה שלנו" (צביקה הדר) או 40 נגני סימפונט רעננה.
אני מודה שיש בי חיבה גדולה גם לג'קו אייזנברג, בשל העוצמה הכבושה שלו. זמר רוק עם תשוקה מפעפעת מתחת לפני השטח. ג'קו יודע לשיר ואני לא אצטער אם הוא יזכה בתחרות השנה, אבל אני אשמח אם הוא יסתפק במקום השני והמכובד בזמן שמאיה רוטמן תזכה במה שמגיע לה. רוטמן חריגה, שונה, מיוחדת. נצחון שלה ב-7 בספטמבר ישנה קצת את המושגים המקולקלים שהשתרשו כאן בנוגע לשירים, קאוורים, איכות קולית ויכולת ביצוע.
למה להכחיש? "כוכב נולד" היא תחרות עם אוריינטציה גברית-מזרחית. בארבע התחרויות שנערכו הגיעו לגמר 12 מועמדים, וביניהם רק חמש נשים (נינט טייב, שירי מימון, שיר ביטון, עדי כהן ומאיה רוטמן). רק אחת (בינתיים) לקחה את הפרס הראשון. השנה זו צריכה להיות האשה השניה.
רוטמן צריכה להיות הכוכבת הנולדת של 2006, כי מלבד נינט לא היתה בתחרות זמרת עם יכולת הבעה וקול צלול ויציב (מיקה שדה היתה היחידה שידעה באמת לשיר, ולא לשחק פוזה של זמרת, והיא היתה אמורה להגיע לגמר, אבל קהל שולחי האס.אם.אסים לא קלט את האיכויות שלה).
רוטמן שמרה על רמה גבוהה וקבועה לאורך כל הטורניר. כמו נבחרת איטליה בכדורגל, היא ידעה להוציא תוצאה נוחה גם במשחק חלש. הביצוע ל"שלל שרב", מאסטרפיס ישראלי, טבע בהררי מיתרים וכלי קשת ולא איפשר לרוטמן למקסם את יכולתה הקולית – ועדיין
רוטמן כל כך טובה, שהיא יכולה להעצים כל אחד ששר איתה, מבלי להאפיל עליו. היא עשתה שירות טוב לזהבית פסי בדואט ל"כמו צמח בר". פסי כשלה בחצי הגמר, אבל רק מפני שהיא זמרת פחות טובה מרוטמן ולא משום סיבה אחרת (ואגב, מישל בעל הקול האדיר נפל שם, רק מפני שאף מדריך ווקאלי לא אמר לו שזאת לא בושה לשיר במקום לשאוג, וריסון עצמי הוא רק ברכה במקרה שלו).
מאיה רוטמן עשתה כמעשה מיכאל קירקילן, בזמנו – שבחר לבצע את השיר הכי מזוהה של נירוונה. גם אז זה היה שווה גמר, וגם הפעם מה ששלח את רוטמן לטריו ז'אקו-רפאל-מאיה זו הגירסה הפנטסטית שלה ל"גשם כבד עומד ליפול" של בוב דילן והגירסה הממוטטת ל"אהבה אסורה". ישי אמיר, שכתב והלחין את השיר לזהבה בן, צריך לשלוח למאיה רוטמן פרחים על הביצוע הזה לשיר שלו.
השאלה הגדולה היא מה היא תביא לנו בגמר. זמרים שמגיעים לשלבים האלה ב"כוכב נולד" בוחרים, ב-90 אחוז מהמקרים, באופציה פחדנית ושמרנית, שלא לומר: חנפנית, שתקלע לטעם קהל המצביעים הרחב בטעם מזרחי-לייט. במלים אחרות: בשיר של ריטה, שלמה ארצי, עמיר בניון, זהר ארגוב או להיט גלגל"צ מהשנה האחרונה .
רוטמן לקחה שיר של דילן, A Hard Rain's A-Gonna Fall משנת 1963, שתורגם בידי יהונתן גפן ובוצע כבר על ידי דני ליטני ואביב גפן, ונתנה לו פרשנות נשית חדשה וחזקה. צריך אומץ גדול, בימים אלה שאחרי מלחמה מדממת, לקחת את אחד משלושת השירים הכי חריפים של דילן (לצד "אדוני המלחמה" ו"התשובה נישאת ברוח") ולהביא אותם אל לב המיינסטרים, אל מרכז הפריים-טיים. "ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו", שרה רוטמן, "ענף שחור שזורם עם המים, איש עם פטיש שפוצע ידיים, ראיתי חלום שהולך על קביים, איש בלי לשון מדבר ללא הרף וילד ישן עם רובה ועם חרב, ועוד מעט, עוד מעט, גשם כבד עומד ליפול".
אפשר לומר ששמחתי ונדהמתי גם יחד מהעובדה שמאיה רוטמן העפילה עד לגמר, דווקא מפני שמדובר בדוגמא קלאסית למישהו שנמצא במקום שלא ברור מה הוא עושה בו. כמו, נניח, אריק איינשטיין בפסטיבל הזמר והפזמון 1969, שר את "פראג". עוף זר, שיופיו בחריגותו. בינתיים היא עשתה את כל הדברים הנכונים, כשהיא שומרת על זהות עצמאית ואמירה חזקה ואישית, וגם מנצחת שלב אחרי שלב בתחרות שהיא הדבר הכי הפוך לה. מאיה רוטמן היא הבאג במערכת והיא זו שיכולה לשנות את הכללים בעוד שבועיים.
ועכשיו, כשמאיה רוטמן כבר בין שלושת הפיינליסטים, היא צריכה לקחת את מדליית הזהב, את הפרס הראשון, ובניגוד לנינט טייב, להשתמש בה בתבונה. לא להפוך לבובה של מפיקים וחברות תקליטים ולמוצר מגעיל של חברות טלפון סלולריות, אלא להיפך.
רוטמן צריכה להוציא את האלבום הפרטי שלה ולפצוח בקריירת סולו משמעותית, מכיוון שהיא גדולה הרבה יותר מהתכנית שהביאה אותה לתודעה שלנו אבל היא צריכה להיות גם הראשונה שתשתמש במערכת הקפיטליסטית הצרכנית והצינית של הטלוויזיה המסחרית, במקום שזה יקרה להיפך. מאיה רוטמן צריכה להיזהר מנפילה בידי מנהלים עם סיגר ומבט של דולר בעיניים. את רוטמן, עושה רושם, אף אחד לא יהפוך למאמי לאומית. היא לא תייצג את ישראל באירוויזיון ולא תופיע בקניון.
הנצחון שלה יהיה נצחון התרבות על הבידור הזול, נצחון האיכות על הפופוליזם, נצחון האשה השרה על הפוזה המזוייפת המרוחה על כל פרוייקט הכוכב הנולד, שמוליד שירי אינסטנט וכוכבים לרגע. תנו למאיה לנצח.
נא להמתין לטעינת התגובות
