פול האוס
לירון ורטהיים עדיין לא מבינה כמה מהבחירות התמוהות, אבל היא מוכנה להסתפק בגמר שסידרו לנו. רגע לפני שהשלישייה המלכותית- רפאל, ג'קו ומאיה - מתייצבים על הבמה, קבלו סקירה נוקבת של שני חצאי הגמר ב"כוכב נולד 4"
פייר, היה לוהט. למרות שאני מודה שהיו רגעים במהלך העונה- העלייה של מאור פיניה לחצי הגמר למשל- שכל מה שרציתי לעשות הוא לצעוק אל עבר הטלוויזיה את פנינתו של ז'וז'ו חלסטרה: "מה זה החארטה הזה?".
אבל בסופו של דבר המתמודדים המוזיקליים, הלהקה המהממת, והסטיילינג המושקע- כולם כמובן ברמה בינלאומיות - הפכו את העונה הרביעית של "כוכב" לעונה הכי טובה, הכי מקצועית והכי ממכרת ש"קשת" ו"טדי" בישלו לנו. מי היה מאמין שרק לפני שלוש שנים, אסף אשתר והאורגן עוד קיבלו זמן מסך, התלבושות של המתמודדים נקנו בתחנה המרכזית, והקוליסות באולפן נראו כאילו אודטה בעצמה צבעה אותן בטושים.
אבל למרות הערכתי ואהבתי לעונה, דבר אחד הפריע לי בצפייה בשני חצאי-הגמר. ואני לא מדברת כרגע על היעדרה השערורייתי של מורן אהרוני מהשלב הזה של התחרות. התחושה הייתה שששת הפיינליסטים הם למעשה רק תפאורה ברקע, והעיקר בחצי הגמר הוא להעצים ולהאדיר - על חשבון המתמודדים - את פועלה של ההפקה. אחרי הכל, למי אכפת שליווי של ארבעים נגנים לא באמת יחמיא לקול של ילד בן 20, כל עוד צביקה הדר יוכל להצטלם עם סיגר לכתבות-השער שלו עם סיום העונה תחת הכותרת: "מה, לא הייתה עונה מושקעת?".
גם הבאתה המלאכותית של ריקי גל כשופטת אורחת, שהצטיידה בבלונד מטורף כפי שאקסיות מיתולוגיות נוהגות לעשות, נועדה לתדלק את תחושת האימפריה של "כוכב" (על אף שבפועל גל נתנה הערות לא רעות בכלל).
אבל הדבר הבולט ביותר, היה הניצול המזעזע של מישל וזהבית ל"משימה המיוחדת". כך, נאלצו בחצי-הגמר הראשון רפאל, מאיה ומישל לשיר בגרוזינית עם להקת-החתונות של אבא של מישל, ובחצי הגמר השני ג'קו, מאור וזהבית תופפו בכיף על סירים. בשלב הזה ההפשטה הגסה, שלא לאמר הגזענית, ל"מתמודד גרוזיני שהגיע מאולם חתונות" ול"מתמודדת שהגיעה מהסירים במטבח של צה"ל", הפכה את מישל וזהבית ללא יותר מגימיק, "סיפור", ובשל כך מחקה עבורם כל סיכוי לעלות לגמר.
באופן כללי, חצי הגמר הראשון, בו התמודדו מאיה, רפאל ומישל, היה פחות מוצלח מהשני, בו התמודדו ג'קו, זהבית ומאור. הסיבה העיקרית לאכזבה מחצי הגמר הראשון, היא שרפאל "החתיך" עלה לגמר, בעוד שמישל, הפחות חתיך אך זמר טוב בהרבה, זכה ל- 18% מהקולות בלבד.
סיבה נוספת היא שלמרות שהעיבודים לסימפוניה בחצי הגמר הראשון היו יפים, היה נדמה שהמעבד שלהם, טל ירדני (וד"ש לאמא), לא ממש זכר שגם זמרים צריכים להיכנס כאן. וכך מצאו עצמם מאיה, רפאל ומישל נאלצים להילחם בתזמורת. באופן לא ממש מפתיע, העיבודים לסימפוניה של המאסטרו, רפי קדישזון, לחצי הגמר השני עבדו כבר באופן יעיל יותר עם השירים שנתן גם מקום לזמרים.
בשביל ללמוד קצת על המתמודדים, לקח כל אחד מהם את צביקה למקום שהוא הכי אוהב. רפאל "הנסיך" הביא את הדר לזולה פרטית שלו בחולות ליד הים באשדוד, לשם הוא מגיע לכתוב ולבכות- כפי שזכינו לראות אותו עושה פעמיים במהלך הערב. רפאל, שהיה לבוש בחליפה שחורה כולל דש ועניבה מסאטן ומצויד בזיפים מסודרים-מדי, שר עם הסימפונט של רעננה את "אחרי הכל את שיר" של שלמה ארצי. עם להקת-הבית בחר מירילא לבצע את "כשהלב בוכה" של שרית חדד, עם קריצה בפזמון ל"שמע ישראל" של סעדו (מי?) מהגמר דאשתקד.
אני אישית לא אהבתי אף אחד מהביצועים של רפאל. הבחירה לשיר שיר של שלמה ארצי היא גם ככה תמוהה בעיני, על אחת כמה וכמה יחד עם תזמורת, כיוון שהיא לא מאפשרת למבצע להפגין כל יחוד. הבחירה ב"כשהלב בוכה" של חדד כבר הייתה יותר מוצלחת, אם כי הביצוע לא היה מפיל,
מול מירילא, התמודד מישל שבחר- או אולי בחרו בשבילו- להביא את הדר לאולם האירועים הגרוזיני שם הוא שר מגיל צעיר עם הלהקה של אבא שלו. לבוש בג'ינס, ז'קט וטי-שירט עם נצנצים, שר מישל עם הסימפונט את "בדד" של זוהר ארגוב, והיה המתמודד היחיד באותו ערב שצלח את המשימה. אבל רק כשהוא שר את "חוזה לך ברח", למרות שזה לא היה הביצוע הכי טוב שלו העונה, היה מאוד ברור שהוא שר ונלחם כאן על חלום. הצרה של מישל, שכמו שאין ספק שיש לו קול אדיר, הוא אנטי-כוכב בהגדרה, ולאנטי-כוכבים, כך גילו לנו 18 האחוזים הבודדים מהקולות להם זכה, אין מקום בגמר העונה.
הבחורה שהצטרפה אליהם לחצי הגמר הראשון היא מאיה, שלקחה את הדר לסיבוב בחדר החזרות של ההרכב שלה, וזכתה לספין-אוף מליצי בצורת הטלנובלה "מהמושב לכוכב". בלוק שחור-לבן ומחמיא, וברעידה לחוצה שליוותה אותה ביומיים האחרונים, ביצעה מאיה את "שלל שרב" של מאיר אריאל ויהודה פוליקר עם הסימפונט. על אף שהיא זמרת בחסד, בדומה לרפאל, גם עליה כל עניין השירה בליווי תזמורת היה גדול קצת, כאילו מישהו בכוח הדביק מאחוריה ארבעים נגנים.
הסולו שלה,"גשם כבד עומד ליפול", בליווי להקת הבית היה אמור להיות ההבטחה של הערב, אולם התוצאה הייתה גם כאן מעט מאכזבת. מאיה שרה את השיר הרבה יותר "גדול" ממה שהיא שרה אותו באודישנים עם המפוחית והגיטרה, אולי מתוך הנחה שהשירה השקטה שלה לא תתאים לקהל רב. זו כמובן הייתה טעות כי בדיוק השירה המלאכית והמופנמת שלה היא זו שכבשה את השופטים והצופים. אף על פי כן, ביצועיה זכו לביקורות מצוינות. את המחמאה הכי גדולה קיבלה מריקי גל, שבין היתר הודתה לה, לא פחות, על הביצוע שלה ל"אהבה אסורה" במהלך העונה. מאיה לקחה את המקום השני ונאלצה לחכות יממה כדי לגלות מול מי היא תאלץ לבצע את הסולו ראש-בראש על המקום השלישי בגמר.
את חצי הגמר השני פתח המלך ג'קו, עם ביקור שלו ושל הדר בזולה של חבריו על טהרת הכדורגל, בשר על האש ופלייסטיישן. אני הייתי לגמרי מבסוטה שבניגוד לרפאל, שהלך על הפוזה המלוקקת משהו של היוצר-ההוגה המביט אל מול הים, ג'קו לקח את הדר למקום אליו הוא בא להתפנן באמת בלי יומרות.
הוא ביצע עם התזמורת את "האם להיות בך מאוהב" של אביב גפן, בהמלצתו המוצלחת של חבר מהלהקה החסידית של החתונות שהוא ניגן בה, ופתח מהמם בליווי מלטף של הנגנים. באמצע הביצוע נזכרתי בביקורת מעולה של אוחובסקי, שסבר שאת גפן צריך לשיר רומנטי אבל באגרסיביות, וזה באמת היה מעט חסר בעיני.
אבל הביצוע שלו ל"גשם" של מאיר בנאי, כבר היה בליגה אחרת, וקטף בקלות את פרס הביצוע הטוב ביותר בחצי הגמר. למעשה ג'קו היה היחיד מבין השישה שהפנים שבחצי הגמר ההופעה צריכה להיות יותר מרגשת ויותר סוחפת מאשר עוד סתם תכנית. מה שטוב בבחירה ב"גשם" הוא שהשיר מתאים כמו כפפה למסורת שהתפתחה העונה של להתחיל בשקט ואחר כך לתת בראש. הקול, המוזיקליות והייחודיות הכתירו סופית את ג'קו לכוכב הנולד הבא, בין אם יזכה (בצדק!) בגמר, ובין אם לאו.
מאור הביא את הדר והחברה השאפה שלו לשוט בלב ים, עם הלבוש הלבן והשמפניה בניחוח מזרח תיכון. הוא שר את "אהבה בת 20" בעיבוד של המאסטרו רפי קדישזון שרק הדגיש עד כמה העיבודים של חצי הגמר הראשון היו בינוניים. יש לציין, שמאור לא השתמש כאן בחנדלעך יותר מדי, אבל לבש חולצה אדומה עם עיטורים מזהב שסער פדידה לא היה מוכן ללבוש אפילו בתור בדיחה. דווקא מפני שהבחירה של השיר הייתה מעולה, והביצוע אולי אפילו היה הכי טוב שלו העונה, זה רק הדגיש את העובדה שליותר מזה הוא פשוט לא מסוגל. מה לעשות שכשהוא לא שר שקט וקטן, מאור רחוק מלהיות מהזמרים המובילים בעונה.
עם להקת הבית הוא ביצע את "הצל שלי ואני" של יהודה פוליקר, ופה הוא כבר התחיל להתחנדל. ריקי גל הייתה היחידה שאמרה לו בפנים שאין לו מספיק כוח להחזיק את השירים שהוא שר. בתגובה כמובן נתן לה מאור את מבט ה"למה נראה לך שאת מעניינת אותי?". בכל אופן - נקסט!
אחרונה חביבה באמת היא זהבית שהתחרתה עם רוטמן ראש בראש על המקום השלישי בגמר, והפסידה לה אותו. פסי לקחה את הדר אל גן חיות, והאמת שזאת הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה מאוד שנים שראיתי תמונות מהספארי. היא פתחה מצויין את "הכניסני תחת כנפך", אבל בהמשך, הביצוע קצת חזר על עצמו ומשלב מסוים הוא כבר לא הפתיע בשום צורה. עם הלהקה היא שרה את "אתה לי ארץ" והייתה טובה אם כי לא מדוייקת תמיד, ובהחלט לא מפעימה כמו שהייתה צריכה להיות במעמד של חצי גמר.
פסי היא אולי המתמודדת שהכי מעניין יהיה לגלות איפה היא תמצא את עצמה בשנה הקרובה. הגמר אמנם ייערך בעוד שבועיים, אבל מבחינת התחרות האמיתית- "מי יהיה הראשון שיוציא דיסק?"- העונה רק מתחילה. עם כל השמחה והגאווה של ההפקה שסוף סוף יש להם גמר של "שלושה יוצרים" שאפילו יודעים לנגן, נותר לנו רק לחכות ולראות.
נא להמתין לטעינת התגובות
