אהבה בת 20

ביום שני הקרוב ייפתח באילת פסטיבל ג'אז בים האדום. דני גוטפריד, המנהל האמנותי של הפסטיבל, נזכר איך הכל התחיל, לפני 20 שנה, במסע עם ארנק ריק בין ענקי הג'אז בניו יורק

דני גודפריד, פרומו | 25/8/2006 9:43

השנה היא 1987, הטלפון מצלצל, על הקו יוסי פרוסט מנהל אמנות לעם: "דני, יש רעיון להקים באילת פסטיבל ג'אז בינלאומי. מה דעתך, יש לזה סיכוי? אתה מוכן להתגייס לצורך העניין?". הרמתי את הכפפה מיד וברצון. צריך שם לפסטיבל, הרהרתי. פסטיבל הג'אז הגדול מכולם הוא פסטיבל הג'אז בים הצפוני, אז למה שלא נהיה פסטיבל הג'אז בים האדום?

המועד לפסטיבל כבר נקבע ועכשיו צריך להשיג אמנים מפורסמים מחו"ל. כסף, אין צורך לומר, אין. אז מה עושים? טסתי לניו יורק, מרכז הג'אז העולמי, בשליחות ציונית - לדבר על לבם של כוכבי הג'אז האמריקנים היהודים (וכאלו יש רבים) שיבואו להופיע בהתנדבות. הימים ימים אחרים וההיענות מפתיעה - המתופף הגדול מל לואיס, החצוצרן רד רורני שניגן בלהקתו של צ'רלי פרקר, האחים מייקל ורנדי ברקר מסכימים לבוא עם להקותיהם. אני חושב לעצמי: מה עם קצת סלסה? ואם כבר, מוטב שאפנה למפורסם מכולם - טיטו פואנטה. חבר טוב קישר אותי עם רפי מרקדו, הסוכן של פואנטה שישב במשרד בטיימס סקוור. הגעתי לפגישה, הצגתי את עצמי וסיפרתי לו על הפסטיבל הבינלאומי החשוב, Red Sea Jazz Festival. "אנו מעוניינים בטיטו פואנטה לשתי הופעות", אמרתי. רפי בדק את התאריכים והודיע לי שלמזלנו הם פנויים עדיין. "מה אתה מציע", הוא שאל. "אנחנו נטיס את הלהקה, נאכסן אותה במלון ונישא בכיסוי הוצאות יומיות של כל הנגנים עד לסכום כולל של 5,000 דולר", עניתי.

רפי הסתכל עליי בתדהמה, שלף קלסר גדול ואמר לי: "דני, כאן נמצאים כל החוזים להופעותיו של טיטו פואנטה בשנה הקרובה. אם תמצא הופעה שבעבורה הוא מקבל פחות מ-15 אלף דולר, תקבל אותו בחינם. היה נעים להיפגש איתך ותודה על ההצעה". "חכה רגע, יש לי רעיון", אמרתי , לאחר שהבחנתי שעל חזהו החשוף של רפי מתנדנד לו צלב גדול, "אנחנו

ניקח את טיטו, אותך ואת כל הלהקה לטיול בכנסיית המולד, בוויה דולורוזה ובכנסיית הקבר הקדוש וגם לנהר הירדן". האם ראיתי איזשהו זיק נדלק בעיני רפי? "אתה יודע מה, אני אשאל את טיטו ונשמע מה הוא חושב" הוא אמר, ומיד הרים את הטלפון והתחיל לדבר. אני לא מבין ספרדית אבל שמעתי הרבה "סי" והתקווה נדלקה בלבי. הוא סגר את הטלפון, קרא למזכירתו ואמר לה: "תקראי לכל העובדים אליי לחדר".

החדר הקטן התמלא במהירות וכמה אנשים נשארו בחוץ, משרבבים את ראשיהם פנימה מבעד לדלת. "זהו דני גוטפריד מפסטיבל הג'אז בים האדום בישראל", הוא הצביע עליי, "והוא הראשון בעולם שהשיג את טיטו פואנטה ולהקתו לשתי הופעות בעבור 5,000 דולר".

מאז עברו הרבה מים בירדן, הפסטיבל הלך וגדל משנה לשנה, קהל המאות הפך לאלפים ולרבבות ובשנים האחרונות נספרו יותר מ-50 אלף כניסות בכל שנה ל-36 מופעי הפסטיבל. כ-1,500 אמנים מצמרת הג'אז העולמית, וביניהם מרבית ענקי הג'אז, הופיעו בו במשך השנים והוא מוכר וידוע בכל רחבי העולם כאחד מהפסטיבלים הבינלאומיים החשובים. רבים בישראל מפנים לעצמם ביומנם את ארבעת ימי הפסטיבל ולא יוותרו עליו בשום פנים ואופן.

אולי המשמח מכל, הוא התסיסה היצירתית שגרם הפסטיבל בשדה הג'אז הישראלי. רבים וטובים מנגני הג'אז שלנו התחילו בו את הקריירה הבינלאומית שלהם לאחר שענקי הג' אז הבינלאומיים שמעו אותם בפסטיבל, עודדו אותם ואף הזמינו כמה מהם לחו"ל. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי יושב לי סתם ברחבת הפסטיבל ומתבונן בקהל החולף על פניי. משפחות עם הסבא והסבתא, הילדים והנכדים, קהל רב בכל הגילים וכולם נינוחים, מחכים בסבלנות בכניסה לאולמות, אין צעקות, אין דחיפות. פשוט ישראל היפה על כל דורותיה ואני חושב לעצמי - במשך 20 השנים שעברו עשינו משהו יפה!