התרופה והמכה
רוברט סמית' והקיור מסכמים 27 שנות קריירה בהוצאה מחודשת של מהדורות דה-לוקס מהתקליטים שלהם שיוצאות לחנויות ממש עכשיו. בועז כהן מעלה זכרונות מתחילת הרומן שלו עם התרופה הכי טובה בארון
כשתמו שנות השבעים, הגיע המפץ הגדול של להקות הפוסט-פאנק, אלה שמהלו את הצליל של הפרברים עם סינתיסייזרים. המפץ ההוא הסיט את הרוק המודרני לשבילים אחרים. כשחושבים במושגים הסטורים, אז הרוק המתקדם, לא נותן השראה לאף להקת רוק שפועלת במאה ה-21 אבל "הקיור" דווקא כן עשתה את זה.
לכבוד המאורע, "הליקון" מוציאה שלושה אלבומי דלוקס: "נשקי אותי, נשקי אותי, נשקי אותי", "הראש על הדלת" ו"הטופ". וזאת הזדמנות מצויינת לסקור את ההיסטוריה של הלהקה.
הפעם הראשונה שהתנגשתי חזיתית בצליל הזה היתה בסוף 1979 על גג ברמת-גן. היה לי חבר בבית הספר בשם רועי, שהיה מכור לאסטרולוגיה ולהאזנה אובססיבית לתכניות של ג'ון פיל בבי.בי.סי. רועי הצליח להקליט על קסטה תוכנית שהוקדשה ל"צליל החדש של הרוק". חוץ מהשלישיה הסקוטית "תאומי קוקטו" נחשפה שם גם להקה שרועי קרא לה "התרופה".
זו היתה הסביבה המוזיקלית של האלטרנטיבה, באותם ימים. פחדים וניכור לדור החדש. רבע מאה אחרי, פתאום מרגישים את ההשפעות בקרב להקות שחבריהן טרם נולדו אז. אולי גם מסיבה זו החל רוברט סמית', הרוח החיה שמאחורי הלהקה, לסכם את מפעל חייו. חוץ מאוסף כפול של להיטים, כולל דיסק אחד שהוקלט אנפלאגד, יצאה גם קופסה משולשת עם קטעים נדירים ויוצאים מחדש גם כל התקליטים הישנים מ"שלושה ילדים דמיוניים" דרך "17 שניות" (1980) ו"אמונה" (1981) ועד "פורנוגרפיה" (1982).
זו בעצם הרביעיה הפותחת של הלהקה, שנותנת תמונה מלאה של תחילת הדרך. "a forest” - למשל – נשמע מרענן עכשיו ממש כמו לפני 25 שנה. גם "פורנוגרפיה" מציע סוג של יצירה אמנותית, ששייכת בדרך כלל למופעי-מוזיאון, ולא להתרחשות במצעדי-מכירות.
אלבומי הקיור שיוצאים עכשיו במהדורות דה-לוקס נערכו דיגיטלית מההקלטות המקוריות ולכל אחד מהם נוספו 15 קטעי בונוס, שירים נדירים, גירסאות גנוזות ובין השלל העצום הזה יש גם פנינים אדירות (גירסת הופעה חיה של "17 שניות", למשל, או גירסת הדמו הביתית של "השעה הקדושה"). למעריצים של סמית' וחבורתו, מדובר בערכות חובה, מכיוון שבאמת מוגש כאן שפע של חומר, וגם המוכר – שופר.
כך, למשל, מומלץ להשתלט על גירסת הדלוקס הכפולה של "נשקי אותי, נשקי אותי, נשקי אותי", התקליט השביעי של הקיור משנת 1987, שכלל את הסינגלים Catch ו- Just Like Heaven. וגם Why Can't I Be You האלבום בגירסת הדלוקס כולל שני דיסקים: הראשון הוא הדיסק המקורי בעריכה דיגיטלית חדשה ומשופרת. הדיסק השני כולל 18 קטעי דמו, רמיקסים אלטרנטיביים וקטעי הופעה שטרם שוחררו.
כל הקטעים עברו עריכה דיגיטלית מחודשת מהמאסטרים המקוריים ובנוסף, מארז הדיגיפק כולל חוברת עם מילות השירים, תמונות נדירות ורשימות.
כדאי גם לשים לב לקופסא Join The Dots: B-Sides And Rarities שאמנם עולה 180 שקלים אבל היא גם מכילה 70 שירים שהוקלטו בין השנים 1978 ל-2001 וספר בן 76 עמודים, הכולל תמונות של הלהקה שלא נראו עד כה ופרשנות לגבי כל קטע מאת רוברט סמית' וסיימון גאלופ
מרתק לשמוע הרכבים ניו יורקים מודרנים כמו "אינטרפול" ו"דה ווקמן" וגם אחרות כמו "דה ליארז" ו"ארקייד פייר", שמפריטות הגיטרה שלהם וקופסאות האפקטים מהדהדת האהבה הגדולה לקיור. רוברט סמית' והחברים הציעו, כחבורת בחורים עם תספורות קצת משונות, את נקודת המבט של הדחוי, המופנם והעצוב, את האלטרנטיבה היפה והרעננה, גם אם קצת מוזרה. הקיור לא הפכה למפלצת אצטדיונים כמו יו 2 וגם לא היתה מצליחה למלא את פארק הירקון, כמו דייר סטרייטס ב-1985, אבל לאורך זמן המורשת שלה חלחלה עמוק מאוד לתוך תרבות הרוקנרול.
האזנה לאלבומים הישנים של הקיור במהדורות החדשות היא נסיעה חזרה בזמן לתקופה מרתקת במוזיקה, קו התפר של שנות השבעים ושנות השמונים. צלילה לעומק ולרוחב היצירה של להקה אנגלית מכוננת בתחילת דרכה. הגיטרות הנהדרות של רוברט סמית', הבאסים של סיימון גאלופ, התיפוף של לורנס טולהרסט והקלידים הרחבים של מתיו הרטלי בנו מיקרו-קוסמוס
השירים הציעו יופי שביר, קטן, נחבא מעט, בתוך עולם מתמוטט. כמה שנים אחר-כך "הקיור" כבר ישנו קצת את הכיוון, יעשירו את התפריט במקצבים וכלים נוספים ויגישו לעולם את "נשקי אותי, נשקי אותי נשקי אותי" (1986) ו"דיסאינטגריישן" (1989) המופלאים, שבהם הגיעה היצירה שלהם לשיאה. אם צריך הוכחה לכך שיש עומק עצום מאחורי המסקרה של רוברט סמית' (הוא זה שאמר פעם "אני לא יוצא בלי ליפסטיק מהבית") ומאחורי הקליפים שתמיד היה בהם פן אפלולי ונוגה, משהו שנער בן 14 בחדרה או בנוטינגהאם או בברוקלין, יכול להזדהות איתו.
בקליפים הם הראו להקה נעולה בתוך ארון בגדים הנושר מצוק אל תוך הים, חדרי חזרות שחורים עם קירות עירומים וחשופים, או את סמית יושב על ספסל בגינה באמצע הלילה. הקליפים האלה לא מנותקים מהמהות השירית של סמית' ומהצליל הכולל של הקיור, שתמיד נגע בשני הקטבים: המלנכולי והתזזיתי. בין הקופצנות עוכרת השלווה וטורד המנוחה לבין הזעקה לאהבה והתשוקה למגע, בבלדות שהזמן רק עושה עימן חסד ("רק עוד פעם אחת", "מדוע אנחנו לא יכולים לישון יחד?", "שיר ערש", "שיר אהבה", "התמונות שלך").
אם מישהו היה שואל אותי ב-1986 על הקיור, הייתי פורץ בנאום מאוהב, אבל לא הייתי חוזה את יכולת ההישרדות של הלהקה, לא האמנתי אף פעם שהשפעת ההרכב הזה תחרוג מגבולות האלטרנטיבה הצרה ותעבור את האוקיינוס. לא הייתי מאמין שב-2006 תהיינה לפחות 5 להקות בלב הסצינה של ניו יורק, שנשבעות בשם הקיור.
אבל זה מה שכל כך יפה בזה. לרוקנרול חוקים משלו, וגם אם אף אחד מהלהקות הפועלות כיום בהשראת רוברט סמית' לא מצליחה באמת לעמוד על אותה רמת עומק, מקוריות ואיכות כמו הקיור, זו עדיין דוגמא טובה לאיך משדכים משמעות וסאונד, מראה מעניין ושירים מצויינים.
הקיור לא היתה ממש להקת מצעדים, למרות שהיו לה סינגלים מצליחים פה ושם, אבל היא חרשה את העולם בהופעות וסיפקה מספיק אלבומים ראויים כדי להוות השראה והשפעה ב-2006. את החיוניות שלהם אפשר לראות גם בהופעות מהשנים האחרונות, לראות ולהתפלא איך להקה מצליחה שלא לאבד אנרגיה, וזו המלצה נוספת. Trilogy - Live In Berlin שלוש וחצי שעות על שני תקליטורים, שבהם רוברט סמית והלהקה מבצעים בהופעה בבירת גרמניה שלושה תקליטים במלואם(!) ובמלים אחרות: 3 מהאלבומים הנפלאים ביותר של הקיור "בלאד פלאוורז", "פורנוגרפיה" ו"דיסאינטיגרשיין" מבוצעים בזה אחר זה בהופעה אחת מול קהל אלפים משתאה. ההופעה המדהימה הזו צולמה ב- 12 מצלמות בשיטת 5.1 דולבי דיגיטל סראונד ו-PCM סטריאו ואפשר להשיג גם אותה עכשיו ב-130 שקלים בלבד.
ולמי שמעוניין לקבל את התמצית של כל האיכות הזו, יש אפשרות להשיג עכשיו את אוסף הלהיטים, שנותן תפריט טעימות מהקיור, אבל גם כולל סט מיוחד הכולל גירסאות אקוסטיות של כל הלהיטים. לקופסה הזו מצורף גם די.וי.די עם כל הקליפים + שישה קטעי בונוס אקוסטיים. Greatest Hits - 2 CD's + DVD Set
עכשיו, בתום החום הנורא הזה ואחוזי הלחות והזמן הצהוב, הצרוב, הזה, הקיור הם התרופה. מוזיקת המזגן האידאלית.
נא להמתין לטעינת התגובות
