צריך לסלסל פעמיים
אחרי שהמציאו את הגיטרה המזרחית, ועמדו מאחורי הלהיטים הכי גדולים בז'אנר הים התיכוני, ליהודה קיסר ולמשה בן מוש נמאס לחסות בצילם של הכוכבים. הנקמה עומדת לבוא בהופעה משותפת היסטורית, שבה יהיה הכל, פרט לזמרים. בשיחה לקראת המופע הם מדברים על הידרדרות התחום, על ניצחון המחשב ועל מי שהוא עדיין הגדול מכולם
כנגנים, כמעבדים, כמפיקים, ככותבים וכמטפחי כישרונות הם הספיקו לעבוד ב-30 השנה האחרונות עם השמות הגדולים ביותר בזמר הים תיכוני השורשי. יהודה קיסר עשה את זה בין היתר עם זהר ארגוב, מרגלית צנעני, ג'קי מקייטן, ציון גולן, אייל גולן ושריף. בן מוש עבד עם דקלון, חיים משה, אלי לוזון, ישי לוי ואביבה אבידן. וזה רק על קצה קצהו של המזלג. בסך הכל, השניים עבדו בנפרד עם מאות (לטענתם, אלפי) זמרים ומוזיקאים בז' אנר הים תיכוני והם בין האחראים המרכזיים לעצם קיומו והתפתחותו של הז'אנר הפופולרי. בשנות ה-70 בן מוש היה חבר בצלילי הכרם (עם דקלון בפרונט) וקיסר היה חבר בצלילי העוד (עם הסולן רמי דנוך). הלהקות פעלו במקביל באמצע שנות ה-70 ואפילו שרו אותם שירים ובראשם "חנה' לה התבלבלה", הלהיט המזרחי הראשון. באמצע שנות ה-70 הם אף הוציאו קלטות מקבילות עם שירים חופפים. ותיקי כרם התימנים זוכרים היטב את התחרות העזה בין ההרכבים, ויודעים גם לספר על יריבות היסטורית בין קיסר ובן מוש. שני הנגנים מכחישים בתוקף: "אנחנו שמחים בגלל המופע המשותף הזה. הוא בא להראות לכולם שאנחנו חברים. אף פעם לא היתה יריבות בינינו ואפילו עבדנו במשותף עם הרבה אמנים", הם אומרים בקול אחד, "בכלל, את מה שעשינו לאורך השנים עשינו בגלל האהבה שלנו למוזיקה. לא תיארנו לעצמנו לאן זה יתגלגל".
נוסף לעבודה עם האמנים, קיסר ובן מוש חתומים על המושג "גיטרה מזרחית", מה שנראה היום מובן מאליו, אבל לא היה קיים כלל לפני שנות ה-70. מדובר , למעשה, בשדרוג ובפיתוח של מה שאריס סאן עשה עם הגיטרה שלו בשנות ה-60 - הוא פשוט ניגן עליה כמו שהוא ניגן על הבוזוקי. "אריס סאן הוא זה שהשפיע עלינו יותר מכל גיטריסט אחר", הם מסכימים. "אלה שבנו את הגיטרה לא חשבו על דבר כזה,'גיטרה מזרחית'. מכלי שבכלל נועד לרוק הוצאנו דברים שיישארו אחרינו לנצח והרבה נגנים מנסים לחקות את הסאונד הזה. יש דור שלם וחדש של נגנים מוכשרים שהולכים בעקבותינו, ביניהם יוחאי ג'רפי, אריק כהן, יוסי קיסר, יוסי מדמוני, מקסים ומני אליהו. הם היו מצלמים את מה שאני עושה ואז הולכים להתאמן על זה בבית", אומר קיסר. "הרבה בתי ספר ואנשים פרטיים מתקשרים ורוצים שנבוא ללמד אותם את המהלכים, אבל אנחנו לא יודעים איך ללמד את זה כי אין לנו רקע מוזיקלי תאורטי ואנחנו לא קוראים תווים ".
במשך כל השיחה שוררת ביניהם הסכמה מוחלטת ביחס לכל מה שמישהו מהם אומר. מרבית הזמן קיסר, האיש והכובע, מדבר ובן מוש יושב ומהנהן בהסכמה. המפגש התקיים במה שנשאר מאולפנו המיתולוגי של בן מוש, ברחוב תל אביבי קטן הסמוך לשוק הכרמל. הקונסולה הענקית רובצת בצד ופרט לכמה גיטרות אין כלי נגינה נוספים. בן מוש, שפשוט מכר את הציוד, מצביע על המחשב.
"היום כבר לא צריך שום דבר מעבר לזה", הוא אומר. בגילו המתקדם (59) החליט בן מוש שהוא עשה מספיק וזה הזמן להוריד הילוך. "פרט להמשך העבודה עם חברי דקלון על מוזיקה, בעיקר מוזיקה דתית, אני לא נענה להצעות חדשות ולא מטפח זמרים חדשים", הוא אומר בחיוך שיש בו יותר משמץ של עצבות. "מבחינת נגינה יש פחות ופחות עבודה כי היום יש תקליטנים שמנגנים את כל הלהיטים
קיסר (53), שאת האולפן המיתולוגי שלו מכר כבר בתחילת שנות ה-90, עדיין עובד במרץ ומבוקש בהפקות רבות, אבל כבר כמעט שלא לוקח על עצמו טיפוח ועבודה צמודה עם כישרונות זמר חדשים. ולא שלא מבקשים. "כמעט בכל פעם שאני מופיע באים אליי זמרים או אמהות של זמרים שמספרות לי על הבן ורוצים שאני אקח אותם תחת חסותי", הוא אומר. "כל היום מחפשים אותנו בשביל שנבוא להפיק או לנגן". האמהות לא מתעקשות סתם. הן יודעות שקיסר היה אחד האחראים לפריצה הענקית של זהר ארגוב, כך שגם לבן שלהן יש סיכוי להפוך למלך. או לפחות לעידן יניב. גם קיסר לא שוכח את הדיאלוג ההוא, שמבחינתו עדיין נחשב לחוויה הכי משמעותית שהיתה לו בקריירה. "ארגוב היה אמן שערבל אותי, טשטש אותי, זמר מעולה, איש טוב וגם בעייתי".
האגדה מספרת שהיית הראשון שנתן לו הזדמנות להופיע מול קהל.
"זה נכון. זה היה בתקופה שעבדתי עם ג'קי מקייטן וארגוב היה מתלווה להופעות. באירועים של אז היינו מנגנים סשנים ארוכים של 12 שעות והיה מספיק זמן לארח גם זמרים חדשים. נתתי לארגוב לעלות לשיר, הוא שר את'ברצלונה' והרבה אנשים באו אליי ושאלו מי הזמר הזה. אני אמרתי שזה זמר חדש שעוד תשמעו עליו. כשראיתי את הפוטנציאל החלטתי להיכנס עם זהר לאולפן וכך נולדה הקלטת 'אלינור'. הקלטנו אותה באולפן מאולתר שהקמנו במועדון הברווז". כל השאר כתוב בדפי ההיסטוריה של המוזיקה המזרחית והישראלית.
"נגמר הסיפור", אומר בן מוש, "מה שעשינו כבר לא יחזור. בסגנון שלנו אין יותר מה לעשות. פעם היינו קשורים בכל העניין של העשייה, של הבנייה של הזמר, עשינו את זה עם הכוכבים הכי גדולים בארץ, אבל היום כבר אין לי כוח לזה".
זה אומר משהו על המוזיקה הים תיכונית של היום?
בן מוש: "המוזיקה המזרחית של היום הפכה להיות רק מוזיקה של ריקודים. הכל הפך למסחרי ולתעשייתי והקצב גבוה מדי. אני מרגיש שזה כבר לא הזמן שלי, את שלי עשיתי. אני לא רוצה להישמע ממורמר כי אני לא כזה, אבל היום פחות כיף לי".
קיסר : "הכל התערבב היום, הרבה זמרים פונים היום למפיקים עדכניים כמו אתניקס, טיפקס, נערי רפול ופחות לכותבים המסורתיים של פעם".
נשמע לי דווקא טוב. קיבוץ הגלויות הזה אומר שנגמר הקיפוח.
קיסר: "יש בזה משהו. משתמשים בי הרבה גם בצד ה'מערבי', הקלטתי עם אתניקס ועברי לידר אפילו דגם אותי לשיר שלו". בן מוש: "הבעיה שלי היא דווקא עם הצד המזרחי. אני מקבל הרבה תמלוגים, אבל אף פעם לא מזכירים את השם שלי לצד השם של הזמר, למרות שמגיע לי הקרדיט. אנחנו אחראים להרבה הצלחות של הרבה זמרים. בזמר המזרחי זמר בדרך כלל הוא רק המבצע. אנחנו אלה שתופרים לו את החליפה ובסוף הוא הופך לכוכב".
אז למה שלא תעבור לפרונט ותהיה זמר?
"אני לא רוצה להיות זמר, האופי שלי הוא להיות מאחור. אני איש צנוע. לא רוצה תוכניות טלוויזיה אלא רק יותר כבוד מהזמרים עצמם ומשדרי הרדיו. מה הבעיה להזכיר גם אותי לצד השם של הזמר?".
קיסר : "אנשים מזמזמים את מה שהגיטריסטים מנגנים. בשיר מזרחי הקטע זה הדו שיח בין הזמר לגיטרה. הוא שואל והגיטרה עונה לו. מישהו שהקלטתי איתו אמר לי פעם'ענית לי תשובות לא יפות', אז הסברתי לו שזה מפני שהשאלות שלו לא היו טובות. לגיטרה המזרחית ולפתיחות של השירים יש תפקיד חשוב מאוד. אני ובן מוש אחראים להרבה פתיחות של שירים ושותפים להצלחה של הרבה להיטים כמו'הפרח בגני', ' להיות אדם', ' אהבת חיי'".
בן מוש: "כש' הפרח בגני' זכה בפרס (בפסטיבל הזמר המזרחי של 1982, ע .א) הזכירו רק את אביהו מדינה למרות שהוא אמר להם שגם לי יש חלק ביצירה של השיר. לא הזמינו אותי לקבל פרס והוסיפו אותי לרשימת הקרדיטים רק מאוחר יותר".
אביהו מדינה דווקא נתן לבן מוש כבוד גדול, כשכתב עליו את השיר "הגיטרה של בן מוש". לא פלא. למרות המרירות המסוימת, לכולם ברור שהשניים האלה היו שותפים בלהקות שיצרו את עמוד השדרה למוזיקה המזרחית. כנגנים הם נמנים עם המותגים הכי מפורסמים שיש בז' אנר. כשאומרים "גיטרת קיסר", או "גיטרת בן מוש", רוב המוזיקאים יבינו מיד במה מדובר. ועדיין, ההחלטה להופיע בצוותא על הבמה לא היתה פשוטה לשניהם.
"לקח לנו הרבה זמן להסכים כי אנחנו יודעים שאנשים מכירים רק את הזמרים ואולי גם קצת את קיסר, שהוא יותר מוחצן ממני", בן מוש מסביר. "אנשים לא מתייחסים לנגנים. רובם לא יודעים שאנחנו אחראים להרבה שירים ולהצלחות של זמרים. רוב הקהל התימני דווקא כן יודע את זה. התלבטנו הרבה זמן ובסוף החלטנו כן להופיע יחד בתימניאדה".
אז מי ישיר במופע?
קיסר: "ננגן שירים גדולים וידועים שאנחנו אלה שעומדים מאחוריהם ויהיו הרבה סולואים שלנו. לא יהיו זמרים, ניתן לקהל לשיר את המילים. אני לא אגיד לך איזה שירים, אנחנו רוצים לשמור את זה למופע ולהפתיע".
על רקע העובדה שהמוזיקה המזרחית והמערבית התערבבה וברדיו שומעים לא מעט מוזיקה ים תיכונית - לא קצת מוזר שלפסטיבל קוראים "תימניאדה" ? החייאה של השד העדתי?
אורן דהרי, מפיק הפסטיבל בפועל: "זה פסטיבל עדתי ואצל התימנים זה בולט במיוחד, למרות שכמעט לכל עדה יש את הפסטיבל שלה. לבוכרים, לכורדים וכדומה. אנחנו שומרים על אותנטיות, אבל לאורך השנים אנחנו נוהגים לשלב גם דברים אחרים. סי היימן הופיעה אצלנו, ננסי ברנדס, גבי שושן, שרהל'ה שרון. יש גם דגש על שילוב אמנים מהז'אנר הים תיכוני ולא כולם חייבים להיות ממוצא תימני".
קיסר: "לתימנים יש בדם את הגנים של המוזיקה. תראה מי לקח את האירוויזיון: יזהר כהן, גלי עטרי ודנה אינטרנשיונל. שלושה תימנים ".
נא להמתין לטעינת התגובות
