סינגולר
נינט טייב באה להוכיח מה היא יודעת לעשות, איה כורם לא מצליחה לחדש ויהונתן מרביץ טרק דאנס להיטי. איתי שטרן חזר מהחופש עליז מתמיד
לפעמים פשוט מתחשק לקבור את הראש בחול. לא לתת לכל הרעל התקשורתי להשפיע. להיכנס לתוך בועה ולנסות לשמוע את המוזיקה של נינט טייב, מבלי להיזכר בכל האמירות השחוקות. אחרי הכל, הבחורה באה לעשות מוזיקה. הנה, הגיע מבחן התוצאה (השני במספר) ואין מה לעשות- ההשקעה ניכרת. העיבודים, הלחנים והמילים של אביב גפן עושים המון כבוד לטאלנטית הכי זוהרת בארץ והכי הכי חשוב: הבחורה שומרת על כנות.
גם אם המילים בסינגל הנוכחי שומרות
מפורקת או שלמה, נראה שנינט טייב נמצאת על דרך טובה. כזו שתוביל אותה בבטחה אל אלבום ראשון, שגם אם יספוג לא מעט ביקורות קנטרניות ימקם אותה כזמרת ואמנית של ממש.
האזינו כאןל"הכל יכול לקרות"
מילים ולחן: אביב גפן
לפעמים נדמה שטיימינג הוא למרות הכל עניין שולי. עובדה: "יונתן שפירא" יהיה להיט ענק ברדיו שלכם בעוד איזה דקה או שתיים. עם אלדד קובלנץ או בלעדיו, גלגל"צ מייחלת לחומרי איה כורם מסוג זה, כמו מים ביום שרבי עם שבעים אחוזי לחות. הבעיה היחידה היא שכשמקשיבים לשיר הזה, האסוציאציה המיידית שעולה בראש היא מסיבת כיתה, אי שם בתחילת שנות התשעים.
שלא תבינו לא נכון. מדובר בשיר חמוד להפליא. קריצות ההומור של כורם עושות לה רק טוב וגם הלחן והמילים שכתבה בעצמה משדרים קלילות קיצית נעימה ולא מחייבת. הבעסה היחידה היא שיש לנו קצת יותר מדי מהחומרים האלה בתקופה האחרונה. ולא שהיו חסרים לנו מהם, גם לפניה. טוב תעשה כורם אם לפני האלבום הבא שלה, תקח איזה פסק זמן ותתיישב על אסופת חומרים מקורית יותר מהאלבום האחרון של מירי מסיקה. זה אולי ימכור פחות, אבל זה יכנס הרבה יותר עמוק לזיכרון. בוודאות.
האזינו כאן ל"יונתן שפירא"
מילים ולחן: איה כורם
משהו מעניין קורה לסצנת הפופ בישראל. הז'אנר, שנחשב לאחד הנחותים במדינתו מוכת הלבנט מחזיר מעט סומק ללחיים העייפות. בהתחלה הגיעה רוני סופרסטאר, אחר כך הבליחו האחיות פיק ולאחרונה יצא לנו לדווח על דניאל זילברשטיין ודניאל בלייברג, שני תוצרים נוספים שנכנסים לאותה המגירה.
עכשיו מגיע יהונתן. לא מדובר בעוד אמן צעיר שמנסה את מזלו בשוק של הגדולים. את הסיבוב הזה עשה הבחור לפני חמש שנים, בתחפושת שונה לחלוטין. אז קראו לו "גטרו", הוא היה לגמרי בלונדיני והניסיון היה לשווק אותו כאליל בנות מקביל לאמיר פיי גוטמן וחבורתו. מאז, הוא הספיק לצאת מהארון, ללמוד פיתוח קול בלוס אנג'לס ולחזור הנה בכדי לנסות מחדש את מזלו.
אם לשפוט על פי התוצר הראשון שיצא מביתו של יהונתן בגירסא המעודכנת הרי שפנים הקנקן השתנה, אך המעטפת החיצונית נשמרה היטב. המוזיקה שמשלבת כאן בין האוס ניו יורקי לפופ עכשווי יוצר מיקס חביב למדי שתופס את האוזן אחרי כמה האזנות בודדות. במסיבות גייז השיר הזה כבר הפך להיט. עכשיו הוא רק צריך לפרוץ לשוק הרחב והשמחה תהיה גדולה.
האזינו כאן ל"קורא לך"
מילים: יהונתן לחן: Roy D
לקורין אלאל יש את היכולת לקחת כמעט כל שיר ולתת לו אינטרפטציה שתעיף אותו הרחק הרחק מהמקור. משהו במבטא הצרפתי ובהגשה המעורפלת, הופך את החוויה הזו למיוחדת תמיד. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא "כשזה עמוק" אותו שרה עם אביתר בנאי. שם האתגר היה פשוט, בשל העובדה שמדובר בשיר של אלאל עצמה אך הנה מגיעה הזדמנות להיווכח שהאקסיומה אכן קיימת.
"פסק זמן" הוא שיר ישן וקלאסי שהשנים הצליחו לשחוק רק במעט. אולי בגלל הפשטות, אולי בגלל שאריק אינשטיין הוא מכונת הנצחה משומנת ואולי מכיוון שיש בו קצת מכל אלו ביחד. אלאל, ששרה אותו במסגרת מופע מחווה לשירי שם טוב לוי לקחה אותו לכיוון ג'אזי ואוורירי שמביא עימו בריזה נעימה במיוחד. היכולת שלה להפוך שיר כה ישן לרצועה כל כך קלילה, ראויה לכל שבח. אנחנו נמשיך לחכות לחומרים מקוריים של אלאל.
האזינו כאן ל"פסק זמן"
מילים: אריק אינשטיין לחן: שם טוב לוי
סינרגיה היא אחת הלהקות הכי מפוספסות בארץ. בתור מי שצפה לאחרונה בלא מעט שעות M2 (הערוץ הפחות מסחרי של MTV) יש בערך חצי מיליון להקות עם סאונד דומה עד זהה לשלהם. נכון שאיכשהו שם הכל מרגיש הרבה יותר מהודק, מעודכן ועצבני אבל בגדול, קפיצה קטנה ללונדון והם ממש שם. העניין עם להקות מהסוג הזה בארץ הוא שאיכשהו במרכז המיינסטרים הם קצת קשים לעיכול ובשוליים הם לא נחשבים מספיק אלטרנטיביים. או במילים פשוטות יותר: מישהו כאן נפל בין הכיסאות.
"תראי זה אני" הולך צעד קדימה בדרך למיינסטרים. גיטרות אקוסטיות מלוות בלדה חצי עצובה שהלחין וכתב בנואה ורון הופמן. הן הולכות וגדלות עד שמגיעים להתפוצצות קטנה של דיסטורשנים ואז, פחות או יותר, זה נגמר. יכול להיות שיש בשיר הזה פוטנציאל להיטות גבוה אבל איכשהו נדמה לי שהוא פשוט לא מספיק מעניין בשביל לתפוס. יש מצב שעם חידוד ושפיץ מחודד יותר, העבודה הייתה הופכת שלמה בהרבה.
האזינוכאן ל"תראי זה אני"
מילים ולחן: בנואה ורון הופמן
אלי מגן הוא אחת התופעות המיוחדות שידעה המוזיקה הישראלית השנה. האלבום שלו "אדם" זכה לסיקור מעט שולי במדורי התרבות, אך כמעט כל מבקר מוזיקה שכתב על האלבום, מצא בו חן רב. עכשיו מגיע הסינגל השני מתוך האלבום ההוא בשם "אנשים עמדו ליד" שגם אותו (כמו את כל שירי האלבום) כתב המשורר מירון ח. איזקסון. לא מדובר בעובדה שולית. כשמנסים להאזין למילות השיר מבינים כי גם האזנה שנייה ושלישית, לא יפתרו את כל התעלומות שטומן בחובו הטקסט הנוכחי.
דווקא הפן המוזיקלי, עליו אמונה ורד קלפטר (המקסימה תמיד) לוקח את המילים הללו, היפות והמורכבות, ונותן בהם סימנים של קלילות לא מחייבת. הפריטה העדינה על האקוסטית, החצוצרות, הסקסופון והטרומבונים – כולם משרים רוח ג'זאית בלוזית מוצלחת לאללה. כנסו לשמוע, בטוח שהרבה זמן לא שמעתם כזו יצירה פשוטה ומיוחדת ביחד.
האיזנו כאן ל"אנשים עמדו בצד"
מילים: מירון ח. איזקסון לחן: ורד קלפטר
אוקיי. הנה אמנית מעניינת לסגור איתה את המדור. אנה היא רגילה לשיר באנגלית. השיר הנוכחי היא היציאה הראשונה שלה בעברית ויכול מאוד להיות שגם האחרונה. את המילים לשיר כתבה סופרת רבי המכר רינה פרנק מיטרני, מה שהופך את כל החבילה למוצר די אקזוטי.
בהקשבה ראשונית לשיר אפשר לקטלג אותו כעוד שיר שיכול היה לקשט את הפלייליסט של פסטיבל שנטיפי. בהאזנה שנייה ושלישית (ועם הבנה שקרני פוסטל לא תורמת את כישוריה לכל שיר) ניתן להבין שיש כאן קצת יותר מזה. אני, באופן אישי, לגמרי לא מת על בחורות שלא אוהבות לסיים את המילים עד הסוף אבל כשזה מגיע עם לחן מרגיע ומילים קיטשיות, זה רק מריח רע אבל לא בהכרח מרגיש ככה.
האזינו כאן ל"כי אני רק אמך"
מילים: רינה פרנק מיטרני לחן: אנה היא, ז'אן פייר טייב
נא להמתין לטעינת התגובות
