נחש מי בא הביתה
"נחשים על המטוס" הוא בי-מובי נטול יומרות שכולל, ניחשתם נכון, מטוס אחד והרבה נחשים. ניב שטנדל זיהה שם פוטנציאל קאלט, למרות הזוועה
(סוכן חשאי פלין ברגע של וידוי חושפני)
אחרי שעורר באז חסר תקדים ברחבי הכפר הגלובאלי, והפך לקאלט בטרם נטפה טיפת ארס אחת על מסכי הקולנוע, נחת המטוס הכי מדובר על האקרנים. אם השם "נחשים על המטוס" לא אומר לכם כלום, כנראה שאתם לא משוטטים באתרים הנכונים.
"נחשים" נפתח בנופים המרהיבים של הוואי, כשברקע שר דונאבון פרנקנרייטר ש"זה הולך להיות יום מקסים". אבל זה ממש לא. כי לא חולפות שתי דקות, ושון (ניית'ן פיליפס), תייר מזדמן, עוקב מבין השיחים כיצד המאפיונר אדי קים הופך פרקליט שלא מצא חן בעיניו לפינייטה אנושית. שון, גולש חטוב וקצת נבוב, מסתלק מיד על האופנוע הרעשני שלו, עם כל מאפיית קים בעקבותיו. הם מוצאים אותו בחדרו וכמעט סוגרים עניין, אלא שאז מופיע משום מקום סוכן ה-FBI העשוי ללא חת, נלוויל פלין (סמואל ל. ג'קסון), ומציל את התחת שלו. חכו, זאת רק ההתחלה.
עכשיו לשון כבר אין הרבה ברירות – או שקים יחסל אותו, או שהוא יהפוך לעד מדינה ויחסל את קים. ביחד עם האיש שלנו פלין וסוכן נוסף הוא עולה לטיסה לארה"ב, ואפילו מתפנק במחלקה הראשונה שפונתה עבורו. אבל אדי קים לא פראייר - הוא כבר מילא את תא המטען בעשרות נחשים מסוכנים מזנים שונים, ואפילו סימם אותם כדי לוודא שיהיו עצבניים ("נהדר! נחשים על קראק!"). ובדיוק באמצע הדרך, הנחשים יוצאים מכל החורים.
נשמע לכם כמו זבל טהור? בצדק. לעלילת ה"אנקונדה בטיסת לילה" נוסף טוויסט אסונות מבית היוצר של "ספינת האהבה", במסגרתו אנו מתוודעים לכל הפרצופים שבקרוב יצרחו באימה מול הנחשים: דיילת קשוחה בטיסתה האחרונה (ג'וליאנה מרגוליס, קרול האת'אוויי מ"אי.אר), דיילת מבוגרת על סף פרישה, שני ילדים שטסים בגפם, אם ותינוקה, ראפר זחוח ושומרי ראשו, נוסע שסובל מחרדת טיסה, בלונדינית קלולסית (מה הפלא, זו רייצ'ל בלנצ'ארד, "קלולס" הטלוויזיונית) מלווה בפינצ'ר שחי על זמן שאול. וזו רק רשימת נוסעים חלקית. כמה מהם יגיעו לנחיתה? בסרט כזה, עדיף שלא להיקשר לאף דמות יותר מדי.
דייויד ר. אליס, איש אקשן וותיק ובמאי אקשן בתחילת דרכו ("סלולאר", "יעד סופי 2"), יצר טראש ללא כחל ושרק. כמו שמו של הסרט – שנולד, כמה מפתיע, ב"הפי-האוור" בבר הוליוודי, ושג'קסון מספר שרק בגללו הסכים להשתתף - "נחשים" מבקש רק להיות ג'אנק עסיסי לצרכניו, בלי חוכמות. הוא מצחיק, הוא אלים, הוא מפחיד, הוא מגעיל. הוא משחק בקלישאות של הז'אנר מבלי להיראות חבוט. הוא משתעשע בהנאה בכל האפשרויות שמספק הגוף האנושי לשיני הנחש (כולל כאלו
"נחשים" הוא בי-מובי נטול יומרות. אם אתם מצפים לאיזה משל פוסט 11-בספטמבר על פרנויית-התעופה (שבועיים לפני שנוחתת כאן טיסת אסונות אחרת, "יונייטד 93"), עם מסרים חבויים נוסח "נחשים לא תוקפים אם לא מתגרים בהם" (אבל שיעים מזוקנים כן) – שכחו מזה. "נחשים" לא נושך אותך בעקב – הוא מסתער לך על הפנים.
"נחשים" רחוק מלהיות מבריק. הוא לא מתוחכם, ולא ממש מסחרר. הוא פחות מוצלח מלא מעט בי-מוביז שהצליחו להפוך אותך עם כסא הקולנוע, כמו "יעד סופי" או (איך לא) "from dusk till dawn". מסקרן לדמיין מה רוני יו ההונג-קונגי, אחד שכבר הראה את כוחו בסרטי פולחן ("כלתו של צ'אקי"), ששמו קושר לפרוייקט בתחילה, היה עושה עם החומרים האלה. כך או כך, "נחשים" עושה את העבודה וגם אם לא, ההייפ שסביבו כבר יבלע את היצירה עצמה, כמו נחש בואה המעכל את קורבנו. קאלט נולד.
עודף מעשרים: טראש לפנים. נחשים במטוס, ההמשך מובן מאליו. מצחיק ומפחיד, בין רכבת הרים לרכבת שדים. הקאלט כבר בפנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
