לייף אין פלסטיק
גלעד ינאי אמיר מסכם תשעה חודשים של ערוץ הבידור הישראלי. רצינו חוץ לארץ ואסקפיזם זול, קיבלנו אורי אומנותי ו"קחי אותי שרון" בלופ
אפשר להמשיך להאשים בכשלון את תקציב הערוץ, ששווה בערכו לתקציב הפיצוחים של פנינה רוזנבלום בסוף שבוע אחד, אבל אפשר גם לקחת את זה כמקרה מבחן וללמוד איך עושים טלוויזיה. מקימי הערוץ שכחו כנראה שאנחנו כבר קולטים בטלוויזיות המתקדמות שלנו את ערוץ !E - האבא הרוחני של הערוץ הישראלי - ושיש לנו מקור טוב מאוד להשוואה.
ככל שחושבים על זה, ערוץ בידור ישראלי צריך להיות פסגת השאיפות של עם ישראל. אין דבר מתבקש יותר במדינתנו המוכה מאשר בריחה למציאות מפלסטיק. הרי אין כמו גילוי סוד שמור של אליל נערץ בשביל שנת לילה מאושרת, אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה. עם איזה סוד אנחנו אמורים להמתיק את שנתנו כשעושים תוכנית המוקדשת למיקי בוגנים? עם זה שהוא הומו? שהוא ירד במשקל? שהוא בעצם חסר ביטחון ורק רוצה שיאהבו אותו? הלו, רצינו בועת פלסטיק, לא בלון של מסטיק בזוקה שמתפוצץ תוך שלוש שניות!
וזוהי באמת הבעיה הכי גדולה של ערוץ הבידור הישראלי, העובדה שהוא לא השכיל להתרומם מעל לרמת ערוץ חסר חשיבות וחסר חשיבה. ערוץ המהלל את תרבות הפופ העכשווית במקום להתעמק בהיסטוריה התרבותית העשירה שמדינת ישראל מחזיקה בה. איך אפשר לעשות תוכנית דוקוסלב על שירי מימון? הילדה הרי רק החלה להתפתח כאמנית וכבר הערוץ מסכם את פועלה. קידוש התרבות העכשווית עם אמנים שאולי לא ייזכרו בעוד חמש שנים לא תורמת לערוץ, אלא הופכת אותו מטרה לצפייה לבנות 12 והומואים.
בעיה גדולה לא פחות היא עצם המחשבה שנוסטלגיה זה טוב. נראה שקברניטי הערוץ חשבו כי קצה נפשו של העם בתרבות חדשה ואין ברירה אלא להתרפק על הצלחות העבר. אז מילא אם היו מקרינים את 'קרובים קרובים' המיתולוגית, או את 'אחד העם 1' החדשנית, אבל 'רמת אביב ג' או 'במעגל של דן שילון'? זה לא היגיון, זה הומור שאבד עליו הכלח.
צעירה לנצח בלופים של ערוץ הבידור. אורנה דץ. צילום: עדי שלם עדי שלם
סיטי טאוור ואורנה דץ במכירת חיסול
הבעיות שנמנו לעיל נמתחת, למרבה הצער, על פני כל חודשי פעילותו של הערוץ, ועלעול זריז בלוח השידורים של השבוע מגלה שסיטי טאואר ו'המהפך' עם אורנה דץ הן הקרם-דה-לה-קרם של ההיצע בערוץ הבידור. נכון להיום הערוץ מציג סחורה זולה יותר מזו שאפשר למצוא במכירת חיסול באיקאה. שם לפחות, יש מציאות.
ערוץ הבידור הישראלי הוא לא יותר מאשר שומר מסך. למרות תכנים מקוריים כמו 'המצעד' - תוכנית שדירגה סלבס לפי קריטריונים שונים בהנחיית איריס אברמוביץ החיננית ואילנה ברקוביץ, 'שניים' - בה סלב אחד מראיין סלב אחר ו'צהבת' - שעשועון רכילות בהנחיית אורי אומנותי וברוריה אבידן, הערוץ פשוט לא מעניין מספיק. אם מטרתו היתה להחמיא לעוסקים בשואו ביזנס הישראלי הרי שהוא מצליח בכך לא רע, אבל כדי להפוך לערוץ שמבדר גם את הקהל הרגיל, הוא צריך לחשוף עבורו
תשעה חודשים ארוכים עברו עלינו, ולא נראה שהישועה בדרך. כל החכמים שחזו את העתיד הקודר של הערוץ עוד לפני הקמתו, ממשיכים לתהות מדוע חברת הכבלים לא מורידה את השאלטר ומפנה את מכסת תוכניות המקור המעטות לערוץ 3, אותו ערוץ שפעם התגאה שהוא הבית לסדרות הטובות בעולם. חברים, לא ככה נלחמים בלווין.
בעוד כמה חודשים, כשתרצו לחגוג שם בערוץ יום הולדת שנה, אני מציע שתחשבו טוב טוב אם לא עדיף לשלוח אותו לבית יתומים. עד אז, תמשיכו לשדר את 'קחי אותי, שרון' בלוּפ אינסופי. אולי בסוף היא תבחר ברודריגו.
נא להמתין לטעינת התגובות
