אסון הומניטרי
נכון שלכתוב ביקורת נגד ערוץ 1, זה כבר מזמן עניין לנקרופילים. עם זאת, אי אפשר היה להתעלם אתמול מ"חשיפה לצפון" שהייתה אמורה לעורר זיקפה לאומית, ושלחה את איתי שטרן לחפש את הויאגרה
"חשיפה לצפון" ששודרה אתמול בערוץ הראשון, הצליחה לייצר את אחת החידות המוזרות ביותר שידע המסך הציבורי. מצד אחד, נשלפו יצירות קלאסיות בעיבודים חדשים ("פרחים בקנה") שהזכירו לנו עד כמה הזיקפה הלאומית זקוקה לחיזוקים חיצוניים. מצד שני, בפריצה המתבקשת לחדר החדשות זכינו לקבל שתי נשים חזקות (שרת החוץ, ציפי לבני ומזכירת המדינה של בוש, קונדוליסה רייס) שדיברו על זכותנו להמשיך ולהילחם על השקט שלא נשאר.
אז מה בעצם משדרת לנו התמונה שמוקרנת מרוממה? בואו נתחיל עם המחדל הראשון. יואב גינאי, האיש שיודע לשלוף ראשון בכל הקשור לזכייה באירווזיון 83', החליט לגדל זקן. לא שיש לנו בעיה עם לוק המילואימניקי, אבל בחייאת, לכל הזדהות יש גבול. נמשיך עם היורשת הלא רשמית של מיכל זוארץ, העונה לשם דנה הרמן, שניסתה להעביר את צילומי החוץ בנונשלאנט ונתקעה על נישת הדודה ועם שאלות שהיו מצליחות להוציא את סבתי המתה משלוותה. ובסוף, כמו בכל בדיחה עצובה, יושב לו שלום אסייג עם סל הגיגים שלא היה מעלה חיוך אפילו אצל יאיר לפיד מודל 96'.
אבל כל העובדות האלו מצליחות להישאר ברמת האיזוטריה הקלה. חכו שתשמעו מה קורה לכבאי הצפון כשבאים לטגן להם דגים בזמן שהנשים שלהם תקועות במקלטים עם הילדים והרקטות. לרגע הרגשתי בחסרונו של אוליבר סטון עם תסריט על גיבורי היום שהולכים לכבות שריפות. כאן למעשה, נגלה כוחו של תשדיר התעמולה מאתמול - תשדיר שירות לגבריות הממורכזת, זו שתציל אותנו בסופו של יום (או לחימה, עניין של טרמינולוגיה) מגורלנו הרע שבידיו של גבר אחר ומזוקן. (גינאי או נסראללה? לא ברור).
בדיחה עצובה. אסייג ארכיון
גבר גבר
לאורך המשדר כולו, ולמרות הגיבוי הנשי של טל גורדון כחלק מפאנל האירוח, המסר נשאר ברור: הנשים, תפקידן לבדר. הגברים, לעומתן, כבר יסדרו את הבלגאן. באם יתקיים מצב חריג בו יצא צוות צילום שיבקש לתעד חיילת לוחמת, מיד יוצמד לה חבר המשמש כמפקד, עליו ניתן לסמוך בדרך צפונה.
אפילו שלומית אהרון, שטרחה להיזכר בימי עלומיה כנערת זוהר בלהקת פיקוד מרכז, שרה בערגה על "ליטוף הזיפים שלא עברו בתער". חיים משה המשיך עם נימת הגעגועים ב"התמונות שבאלבום" וסאבלימינאל
כל ההזיה הפטריאכלית הזו הלכה והתארכה למעלה משעה. לא ניתמם כאן, הרי ידוע שחיוניותו של הערוץ הראשון הושמה בספק הרבה לפני שטל גורדון החלה להצטרד. ובכל זאת: העובדה שהערוץ הציבורי הפסיק לקחת על עצמו את חובת הדיווח והחל לשרת כמעודד הלאומי, מדאיגה במיוחד. ואם כבר הם משחקים אותה פראבדה, אז שלפחות לא יעשו את זה בצורה כל כך שקופה וינסו לשחק אותה ערוץ 2, שם לפחות מנסים לעשות את זה עם סטייל.
נערת הזוהר של פיקוד מרכז. שלומית אהרון
נא להמתין לטעינת התגובות
